ביאור:בנות צלפחד - חיבת הארץ: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 2:
פרשת פנחס נקראת על פי רוב בתקופה של בין המצרים, יש בפרשה זו ללמד אותנו את הדרך לזכות לראות בקרוב את פנחס הוא אליהו הנביא זכור לטוב.
באמצע שהתורה מונה את בני ישראל, ישנו דבר חריג שכמעט אין לו אח ורע בתורה, בכל התורה כולה ישנם רק אמהות, בנות כמעט לא נזכרות בתורה. האשה עיקר מעלתה במה היא שהיא אמא של... בזכות שהיא מביאה לעולם ילדים צדיקים, ולא בתור שהיא עצמה צדיקה וכד', והנה כאן התורה מונה חמש בנות, ולא פעם אחת ולא פעמים, שלוש פעמים הן נזכרות בשמן. במה זכו,
== שבח בנות צלפחד ==
חז"ל דייקו מהמקרא שלחמש בנות אלו היה מעלה מיוחדת של [[באור:אהבת ארץ ישראל|חיבת הארץ]], היות והמקרא{{הערה|במדבר כז,א וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף}} האריך ליחסן עד יוסף לפי שהוא חיבב את הארץ, שנאמר: (בראשית נ, כה) "והעליתם את עצמותי", וגם בנותיו מחבבות את הארץ {{הערה|רש"י בשם ספרי}}.
שורה 10:
הנצי"ב מבאר{{הערה|העמק דבר, במדבר כז, ד}}: בבקשתן הן אומרות "תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו", היה להן אפשרות לקבל נחלה גדולה אצל חצי שבט מנשה בעבד הירדן והמה בקשו דווקא בארץ ישראל בתוך אחי אביהם (משפחת החפרי) ולא אצל אחי אבי אביהם גלעד ומכיר שהתישבו בעבר הירדן אף על פי שנחלת מנשה בעבר הירדן כבר היא כבושה ועומדת לפניהן (וגם היתה גדולה מאוד, ומסתבר שבנקל היו מקבלות שם) מכאן שהיו מחבבות את ארץ ישראל.
הרב אביגדור נבנצל מבאר: הן לא באות ואומרות למה יגרע חלקנו, טענה כזאת כל אחד יכול להעלות, הן אומרות למה יגרע
זה מה שחז"ל שיבחו כל כך את אותן בנות, ואמרו שראו מה שלא ראתה עינו של משה, שכן הן זכו להבין את קדושתה של ארץ ישראל, להבין שקרקע בארץ ישראל היא חלקת גן עדן, ואם לאביהן לא יהיה קרקע בארץ ישראל, הרי הוא מאבד את חלקו בעולם הבא. זוהי הבנה עמוקה ונפלאה במעלתה של ארץ ישראל, זוהי חיבת הארץ אמיתית.
שורה 22:
המהר"ל מאריך לבאר שכל ענינה של ארץ ישראל, קשור למספר חמש: שכן המספר ארבע מתייחס לגלות, והמספר חמש מתייחס לגאולה. נביא כמה דוגמאות:
*עם ישראל גלה ארבע גלויות (מצרים, בבל, יון, אדום), לאחר מכן (חמישי) מגיע לארץ ישראל.
*ארבע מאות שנה נגזר גלות מצרים (ארבע וארבע מאות שורש אחד הם - מהר
*חמש אותיות מנצפ
*במדרש (דב
*בהודיה על גאולת מצרים מודים על חמשה דברים: "מעבדות לחירות מיגון לשמחה מאבל ליום טוב מאפילה לאורה משעבוד לגאולה", והם כנגד חמשה דברים שנזכרו בכתוב "ויוציאנו ה' ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול באותות ובמופתים".
*בחמשה מקומות נכתב יעקוב מלא, ואליהו חסר בחמשה מקומות, יעקב נטל אות ו' משמו של אליהו ערבון שיבוא ויבשר גאולת בניו (רש"י ויקרא פרק כו).
שורה 39:
מבאר הספר לוית חן: יוסף ביקש והעליתם את עצמותי מבואר בזוהר (תרומה קמ"א, ב) שלא רצה שגופו יבא לארץ כדי שלא יטמא את הארץ, היות והמת בחו"ל גופו טמא, ולכן ביקש והעליתם את עצמותי ולא גופי, ומכך שחיבב את הארץ.
=== שבח הנשים ===
חז"ל ראו בבנות אלו דוגמא למעלת נשות ישראל במדבר, וראו את הנשים במיוחד כאוהבת את ארץ ישראל, לשון רש"י {{ציטוטון|אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ.}} שהוציאו המרגלים דבה על ארץ ישראל, הנשים אהבו את הארץ, וכשאוהבים לא פוחדים, לא מאמינים לכל הדיבורים הרעים, הן היו בטוחות שהארץ טובה מאוד ולכן לא נגזר עליהם גזירת המיתה.
במדרש אמרו {{הערה| במדבר רבה פרשת פינחס פרשה כא}}: ותקרבנה בנות צלפחד אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים... וכן במרגלים שהוציאו דבה (במדבר יד) וישובו וילינו עליו את כל העדה ועליהם נגזרה גזירה שאמרו לא נוכל לעלות, אבל הנשים לא היו עמהם בעצה שכתוב למעלה מן הפרשה (במדבר/ כו) כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה. איש ולא אשה על מה שלא רצו ליכנס לארץ אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ לכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת דור המדבר שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים.
=== בהיסטוריה ===
[[יהודית מונטיפיורי]] אשתו של אשתו של סר [[משה מונטיפיורי]], כתבה יומן על נסיעתה עם בעלה לארץ ישראל בשנת 39–1938.
היומן נקרא בשם <nowiki>'יהודית' ונכתב על ידה בשפה האנגלית, הספר תורגם על ידי אחד מאוהבי שפת הקודש, לונדון שנת התרל"</nowiki>ט.
מיומן המסעות שנכתב בידי יהודית, רואים אנו כי מראה העיר הקדושה העירה בקרבם רגשות נעלים, המון אהבה ורחמים לחורבותיה של ארץ הצבי, והוקרה רבה לבניה.
{{ציטוטון|'''יום ב 27 במאי לטבריא מה כחי כי אכתוב את המוצאות אותנו ביום הזה? אודה ואהלל את אלקי חסדנו על הטוב והחסד אשר הוא עושה תמיד בדרכנו זה ויביאנו עד הלום לנחול כבוד ויקר בארצנו הקדושה המקודשת בשכינת עזו ובקדושת החכמים הגדולים אשר נולדו ונקברו בה.'''}}
נסיעתם הראשונה הייתה בשנת תקפ"ז (1827) בחודש מאי, במשך ארבעה חדשים התענו הוא ויהודית רעיתו בטלטולי דרכים, ובכל מיני הרפתקאות, ורק בי"ז באוקטובר באו ירושלימה.
מאז המשיכו את מסעותיהם לא"י בשנות:,1857,1855,1849,1839.
אש אהבה זו אשר התלקחה בלבותיהם של שני התירים, בערה בקרבם כל ימי חייהם, מאותה תקופה הדאגה לשלום ציון ואסיריה לא חדלה מלפעם את משה ויהודית.
יהודית מונטיפיורי נהגה ללמוד [[עברית]] כל ערב עם בעלה משה, והקפידה לדבר בעברית על אף שחייתה באנגליה. היא ביקרה בארץ ישראל חמש פעמים. ביוזמתה הוקם [[בית חולים|בית החולים]] הראשון ב[[ירושלים]] "[[ביקור חולים (בית חולים)|ביקור חולים]]".
=== בעת החדשה ===
מצינו בסיפורי משפחות רבות מהעת החדשה, שנשים הן שהכריעו את ההחלטה לעלות לארץ ולא לרדת ממנה, והצילו בכך את משפחותיהן משואה והתבוללות.
נביא סיפור אחד מלפני מאה שנה לערך. עלו אז לארץ ישראל עולים חדשים מאירופה, וקנו את אדמות [[ראש פינה]]. כיוון שהיו אנשים עשירים בנו בתים גדולים ויפים מאבן, אבל לאחר זמן קצר החלו הקשיים להתגבר, מחלות, קשיי פרנסה, עוני, מחסור, והתנכלויות של כנופיות ערביות. לאט לאט התחיל להתמלא בית הקברות של המושבה בחללים. כתוצאה ממצב זה החלו להגיע מכתבים מההורים מחו"ל: 'תחזרו אלינו, ולכל הפחות תשלחו אלינו את הילדים'. במושבה החלה להתעורר תסיסה, והתושבים החליטו לקיים אספת חברים דחופה בבית הכנסת.
כולם הגיעו, ובמיוחד הנשים שהן אלו שסבלו ביותר מכל המצב. אחת הנשים ביקשה רשות לדבר ראשונה. היא הייתה בתו של גביר בחו"ל, רגילה בתפנוקים, וסבלה מאוד מהמצב. האנשים כולם היו בטוחים שהיא כנראה רוצה לומר כמה קשה לה, ושאי אפשר להמשיך כך. כאשר עלתה על הבמה אמרה האישה: "זה אלפיים שנה אדמות ראש פינה מחכות שיגאלו אותן. מיליוני של יהודים מתבוננים בנו כעת, האם ניכנע או נישבר. אם חלילה נעזוב את המקום הזה - ייתכן ויעברו עוד אלפיים שנה עד שישובו לכאן יהודים", בשלב זה פתחה את [[ארון קודש|ארון הקודש]] ואמרה: "משביעה אני אתכם בספר התורה שבארון הקודש שאף אחת מהנשים כאן לא תעזוב את ראש פינה ויהי מה". דממה השתררה בבית הכנסת, ואחת אחת עברו הנשים לידה, נישקו את ספר התורה, ואמרו: 'גם אני נשארת'<ref>[https://drive.google.com/open?id=1oSUEPL3CdueoncZZeszuoQJjIyMCSB3Q אהבת עולם אהבתיך], פרק י"ג</ref>.
הסופר [[פנחס גרייבסקי|פנחס בן צבי גראייבסקי]] הוציא בשנת תרפ<nowiki>"ט 9 חוברות '</nowiki>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36636&pgnum=1 בנות ציון המצוינות]', על חיבת ציון שהייתה בבנות ישראל<ref>'''בנות ציון וירושלם''', [http://hebrewbooks.org/36638 חוברת א'], [http://hebrewbooks.org/36636 חוברת ו'], [http://hebrewbooks.org/36635 חוברת ז'], [http://hebrewbooks.org/36637 חוברת ח']</ref>.
=== הטעם ===
נתן הקב"ה בינה יתרה באשה יותר מבאיש, הנשים יודעות לחדור לעומק של הדברים, לכן הנשים השכילו להבין מעלות קדושת א"י יותר מהאנשים על ידי הבינה יתרה שנמצאת בתכונותיהן.
יש מסבירים שגברים אוהבים מצוות רוחניות ואינם מתחברים כל כך בנקל למצוות גשמיות, לכן היה קשה להם להיכנס לארץ, שכל מהותה עבודה גשמית קדושה (זריעה, קצירה, טחינה, אפיה). לעומת זאת הנשים בטבען אוהבות לקדש את החומר, וזה הרי כל עסקן בחייהן לכבס לגהץ, לאפות ולבשל{{הערה|ממעמקים דברים עמוד 54, מנדלבוים אריה}}.
שורה 60 ⟵ 91:
== חיבת הארץ ==
*
== ראו גם ==
* [[
* [[W:משתמש:אריה יונה/נחלת ה'|נחלת ה' – עלון אהבת ארץ ישראל]]
*[[w:דיבת הארץ]]
| |||