רי"ף על הש"ס/בבא קמא/פרק א: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 50:
תנו רבנן: "מכרן לאחד או לשלשה בני אדם כאחד – כולן נכנסו תחת הבעלים. זה אחר זה – כולן גובין מן האחרון. אין לו – גובין משלפניו. אין לו – גובין משלפני פניו." האי מכרן לאחד, היכי דמי? אילימא בבת אחת, השתא לשלשה בני אדם כאחד, דאיכא למימר דחד מינייהו קדים, אמרת "כולן נכנסו תחת הבעלים", מכרן לאחד בבת אחת מיבעיא? (אלא פשיטא בזה אחר זה, ולימא ליה <קטע סוף=ב ב/>{{דף רי"ף|דף רי"ף ג' ע"א}} <קטע התחלה=ג א/>"הנחתי לך מקום לגבות הימנו. הכא במאי עסקינן? כגון שלקח עידית באחרונה. אי הכי, ליתו כולהו לגבות מן העידית. משום דאמר להו: אי שתקיתו ושקליתו כדינייכו שקולו. ואי לא, מהדרנא שטרא דזיבורית למריה ושקליתו מזיבורית. אי הכי, בנזקין נמי נימא הכי. אלא ביתמי עסקינן, דלאו בני פרעון נינהו - להכך ליכא למימר הכי) ואסיקנא מכרן לאחד אפילו בזה אח זה, ואי לקח זיבורית באחרונה מצי למימר לכל חד וחד מינייהו: הנחתי לך מקום לגבות ממנו. דלא אמרינן בכי הא מילתא: כולן נכנסו תחת הבעלים. אלא הכא במאי עסקינן? כגון שלקח עידית באחרונה והיינו טעמא דלא אתו כולהו מעידית, משום דאמר להו לוקח. טעמא מאי? אמור רבנן: הנחתי לך מקום לגבות ממנו משום תקנתא דידי. אנא לא ניחא לי בהאי תקנתא, כדרבא. דאמר רבא: "כל האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו." מאי "כגון זו"? כדרב הונא אמר רב. דאמר רב הונא אמר רב: "יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה." פשיטא. מכר לוקח <קטע סוף=ג א/>{{דף רי"ף|דף רי"ף ג' ע"ב}} <קטע התחלה=ג ב/> זיבורית ובינונית ושייר עידית לפניו, אזלו כולהו גבו מעידית דאחרונה היא ובינונית הא לית ליה דמצי למימר להו גבו מבינונית דלא ניחא לי בתקנתא דרבנן. אלא מכר עידית ושייר בינונית וזיבורית לפניו, מאי? סבר אביי למימר: אתו כולהו גבו מעידית. אמר ליה רבא: "מה מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו, וכיון דאילו איתא לעידית גבי דידיה מצי למימר להו גבו מבינונית, דלא ניחא לי בתקנתא דרבנן. לוקח שני נמי מצי למימר להו: גבו מבינונית. דכי זבין לי לוקח ארעא דא, בכל זכות דאית ליה בגווה זבנה ניהלי, וכן הלכה:
אמר רבא: ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון והלך שמעון ומכר שדה אחת ללוי ובא בע"ח דראובן. רצה מזה, גובה. רצה מזה, גובה. ולא אמרן אלא דזבן בינונית, אבל זבן עידית וזיבורית א"ל להכי טרחי וזבני ארעא לדא לך. ואפילו זבן בינונית, נמי לא אמרן אלא דלא שייר בינונית דכוותה גבי שמעון. אבל שייר בינונית דכוותה גבי שמעון, אמר ליה: הנחתי לך מקום לגבות ממנו:
אמר רביי: ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ובא בע"ח דראובן וקא טריף לה מיניה (דינא הוא) ואזיל ראובן וקא משתעי דינא בהדיה. לא מצי למימר ליה: לאו בעל דברים דידי את. דאמר ליה: אי אפקת לה מיניה עלי דידי הדר. ואיכא דאמרי: אפילו שלא באחריות נמי, דאמר ליה: לא ניחא לי דתהוי לשמעון תרעומת עלי:
ואמר אביי: ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליה עסיקין, אם עד שלא החזיק בה - יכול לחזור בו. משהחזיק בה - אינו יכול לחזור בו. מ"ט? דאמר ליה: חייתא דקיטרי סברת וקבילת. מאימתי מחזיק בה? מכי דייש אמצרי. איכא דאמרי: אפילו באחריות נמי <קטע סוף=ג ב/>{{דף רי"ף|דף רי"ף ד' ע"א}} <קטע התחלה=ד א/> דאמר ליה: אחוי לי טרפך ואשלם לך. יש שפירשו מכי דייש אמצרי כגון שהיתה אותה שדה שקנה סמוכה לשדה שלו והיה ביניהן מצר, ועכשיו בשקנה אותה, אם דש אותו המצר שביניהן שדה אחת - הרי כבר החזיק בה ואינו יכול לחזור בו. ואם עדיין המצר קיים ולא עירבו עם השדות - יכול לחזור בו:
איתמר: ג' אחים שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן. רב אמר: בטלה מחלוקת. ושמואל אמר: ויתר. ורב אסי אמר: נוטל רביע בקרקע ורביע במעות. וכבר איפסיקא הלכתא בהדיא בפרק האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך כרב, דאמרינן התם והלכתא בטלה מחלוקת. הלכך לגבי שני אחין שחלקו, אחד נטל קרקע ואחד נטל כספים, ובא בעל חוב ונטל את הקרקע - דינא הוא דאזיל האי ושקיל פלגא בכספים. ולא מצי אידן למימר ליה להכי שקלי כספים, דאי מיגנבי לא משתלימנא מינך ולהכי שקלת ארעא, דאי מיטרפא לא משתלימת מינאי.
{{לא נשלם}}
| |||