רי"ף על הש"ס/ברכות/פרק ב: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 101:
ת"ר הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעה"ב, קורין ק"ש ומתפללין ואוכלין פתן ומברכין לפניה ולאחריה שתי ברכות. שתי ברכות, כיצד? ברכה ראשונה כתקנה, שנייה פותח ברכת הארץ וכולל לבונה ירושלים בברכת הארץ וחותם בברכת הארץ. בד"א, כשעושין בשכרן, אבל בעושין סעודתן או שהיה בעל הבית מסב עמהם- מברכין כתקנן ארבע.
------------------------------------
'''מתני'. חתן פטור מקריאת שמע, בלילה הראשון, עד מוצאי שבת- אם לא עשה מעשה. ומעשה בר"ג שנשא אישה וקרא לילה הראשון שנשא. אמרו לו תלמידיו: לא למדתנו רבינו שחתן פטור מק"ש בלילה הראשון? אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני עול מלכות שמיים, אפילו שעה אחת.'''
'''גמ'.''' מנא הני מילי? דת"ר 'בשבתך בביתך'- פרט לעוסק במצווה, 'ובלכתך בדרך' - פרט לחתן. מכאן אמרו, הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנה חייב דלא טריד.
-----------------------------------
'''מתני'. רחץ בלילה הראשון שמתה אשתו, א"ל תלמידיו: לא למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ? אמר להם: איני כשאר כל אדם- אסטניס אני.'''
'''גמ'.''' מ"ט, אנינות דאורייתא ביום הוא דכתיב "ואחריתה כיום" [עמוס ח], ורבנן הוא דגזרו בלילה- ובאסטניס לא גזרו רבנן.
וחזינן למקצת רבואתא, דקא כתבי הא דר"ג דקסבר אנינות בלילה דרבנן היא, לא קיימא לן כוותיה. אע"ג דכתיב 'שבעה ימים - לילות בכלל ימים'. ומחזיא מלתא דס"ל להני רבואתא, דז' ימי אבלות דאורייתא נינהו, וגמרי להא מילתא מדכתיב "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" [בראשית נ,י] ולאו הכין מילתא.
דהא אמרינן בפרק טבול יום ומחוסר כיפורים, "הן היום הקריבו את חטאתם" [ויקרא י] אני היום אסור ובלילה מותר, אבל לדורות בין ביום ובין בלילה אסור- דברי ר' יהודה. ר"ש אומר: אנינות לילה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים.
ואמרינן נמי התם, עד מתי מתאוננין עליו? כל אותו היום בלא לילו. רבי אומר: כל זמן שלא נקבר תופס לילו. אמרוה רבנן קמיה דרבא ואמר: מדאמר רבי יום קבורה תופס לילו עמו מדרבנן, מכלל דיום מיתה תופס לילו מדאורייתא, וסבר רבי אנינות לילה דאורייתא. והתניא "הן היום הקריבו את חטאתם" אני היום אסור ובלילה מותר, ולדורות בין ביום ובין בלילה אסור- דברי ר' יהודה. רבי אומר: אנינות לילה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים. אימא לך, אנינות לילה אינה מדברי תורה אלא דרבנן היא וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.
וגרסינן נמי בפסחים, אונן טובל ואוכל את פסחו לערב, קסבר אנינות לילה דרבנן, וגבי פסח לא העמידו דבריהם במקם כרת. וכיון דאשכחינן הני כולהו תנאי דסבירא להו דיום ראשון בלחוד דאורייתא אבל לילו, דהוא יום שני למיתה, לא תפיס אלא מדרבנן. ורבי יהודה לחודיה הוא דסבר יום מיתה תופס לילו מדאורייתא. שמעינן דלית הלכתא כוותיה, דקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים. הלכך יום ראשון, דהוא יום מיתה הוא, ניהו דאיתיה מדאורייתא. אבל מליל יום שני ואילך, דרבנן נינהו.
והיינו סברא דר"ג דקסבר אנינות לילה דרבנן היא והלכתא כוותיה, והני שבעה יומי גופייהו- לאו על 'ויעש אביו אבל שבעת ימים' אסמכינהו רבנן, אלא אהיה קרא אסמכינהו רבנן דכתיב "והפכתי חגיכם לאבל" [עמוס ח], מה חג שבעה אף אבילות שבעה. ואי קשיא לך ההיא דגרסינן במס' מועד קטן בפרק ואלו מגלחין: אבל אינו נוהג אבלותו ברגל דכתיב "ושמחת בחגך" [דברים טז], אי אבלות דמעיקרא היא אתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד, וש"מ דאיכא חיובא דאורייתא בתר דנפיק ליה יומא קמא דהוא יום מיתה!- ההיא לא קשיא מידי, דה"ק אבל אינו נוהג אבלותו ברגל לדברי הכל ואפילו למ"ד יום ראשון ותופס את לילו מדאורייתא, דאי אבלות דמעיקרא היא אתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד.
-------------------------
'''מתני'. וכשמת טבי עבדו קבל עליו תנחומין. אמרו לו תלמידיו: לא למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים? א"ל אין טבי עבדי כשאר כל העבדים, כשר היה.'''
'''גמ'.''' ת"ר העבדים והשפחות אין עומדין עליהן בשורה ואין אומרים עליהן, לא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים.
ומעשה שמתה שפחתו של ראב"ע ונכנסו תלמידיו לנחמו. כיון שראה אותם עלה לעליה, עלו אחריו. נכנס לאנפילין, נכנסו אחריו. נכנס לטרקלין, נכנסו אחריו. אמר להם: כמדומה שאתם נכוין בפושרין ועכשיו אפילו בחמין אי אתם נכוין! לא כך שניתי לכם: העבדים והשפחות אין עומדים עליהם בשורה ואין אומרים עליהם, לא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים, אלא כשם שאומרין לו לאדם על שורו ועל חמורו שמתו 'המקום ימלא חסרונך'- כך אומרים לו לאדם על עבדו ועל שפחתו שמתו 'המקום ימלא חסרונך'. והעבדים והשפחות איו מספידין עליהן ואין קורין אותם, לא אבא פלוני ולא אימא פלונית, ואין קורין אבות אלא לג' שהם אברהם יצחק ויעקב, ואין קורין אמהות אלא לד' שהן שרה רבקה רחל ולאה.
----------------------------
'''מתני'. חתן, אם רצה לקרות את שמע בלילה הראשון- קורא. רשב"ג אומר: לא כל הרוצה ליטול את השם יטול.'''
והלכתא כתנא קמא.
| |||