מלאכת שלמה על יבמות ח: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 2:
{{המרת או.סי.אר 2}}
===[[משנה יבמות ח א|משנה א]]===
<קטע התחלה=מלא"ש א/>{{דה מפרש|הערל וכל הטמאים וכו'}} ביד ר"פ ו' דהלכות תרומות ורפ"ז וסי' י' י"ב י"ג ובטור י"ד סימן של"א וכוליה פירקין בטור אבן העזר סי' ד' ה'. וכתבו תוס' ז"ל הערל פי' בקונטרס שמתו אחיו מחמת מילה וכן נראה דל"ד לערלה שלא בזמנה דמיבעיא לן בגמ' אי הויא ערלה דהתם כיוצא בו לא הוי בר מילה בשום מקום אבל אחר שמנה אע"ג דאי אפשר לו למול מפני הסכנה הוי ערל כיון שהגיע הזמן תדע וכו' ע"כ: וערל דאינו אוכל בתרומה ילפינן לה מפסח מג"ש תושב ושכיר תושב ושכיר ומתני' ר' אליעזר ודלא כר' עקיבא דמרבה לערל מאיש איש מזרע אהרן:
<קטע התחלה=מלא"ש א/> <קטע סוף=מלא"ש א/>
 
{{דה מפרש|וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה}} בגמ' מפיק לה ר' יוחנן משום ר' ישמעאל מקרא דכתיב איש איש מזרע אהרן:
 
{{דה מפרש|אם לא ידעה משנעשה פצוע דכה הרי אלו יאכלו}} אע"ג דמשתמרת לביאה פסולה ובגמ' מאן תנא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה א"ר אלעזר במחלוקת שנויה ור"א ור"ש היא שהכשירו בפ' הבא על יבמתו סי' ג' אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן הארוסין לאכול בתרומה ורי יוחנן אמר אפי' תימא ר"מ שאני הכא שכבר אכלה ור' אלעזר שכבר אכלה לא אמרי' דאי לא תימא הכי בת ישראל שנשאת לכהן ומת בעלה תאכל שכבר אכלה ור' יוחנן התם פקע קנייניה הכא לא פקע קנייניה: <קטע סוף=מלא"ש א/>
 
===[[משנה יבמות ח ב|משנה ב]]===
<קטע התחלה=מלא"ש ב/>{{דה מפרש|איזהו <קטעפצוע סוף=מלאדכה וכו'}} רפי"שו דהל' איסורי ביאה וסי' ג' ד' ו': ב/>
 
{{דה מפרש|ואפי' אחת מהן}} בברייתא א"ר ישמעאל בנו של ר' יוחנן ב"ב שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא כסריס חמה וכשר ואיכא מאן דמפרש דלא פליג אמתני' ואפי' שהוא בידי אדם מכשיר שיש לחלק בין נפלה הביצה לגמרי לנפצעה מידי דהוה אניטל הטחול דכשר וניקב בסומכיה טריפה:
 
{{דה מפרש|וכרות שפכה}} סריס על שם שאין מימי רגליו עושין כיפה. וכתבו תוס' ז"ל וכרות שפכה כל שנכרת הגיד תימא לר"י דאמאי נקט פציעה בביצים וכריתה בגיד הא אמרינן בגמ' פצוע בכולן דכה בכולן כרות בכולן ואומר ר"י דמשום דגיד ע"י כריתה שופך דבלא כריתה מקלח נקט כרות שפכה בגיד ע"כ:
 
{{דה מפרש|ואם נשתייר מעטרה וכו'}} אכרות שפכה קאי ולא אפצוע דכה:
 
{{דה מפרש|השערה}} מלת השערה אית דל"ג לה: <קטע סוף=מלא"ש ב/>
 
===[[משנה יבמות ח ג|משנה ג]]===
<קטע התחלה=מלא"ש ג/>{{דה מפרש|עמוני ומואבי}} פ' כהן משוח שחטא דף י' וביד פי"ב דהל' איסורי ביאה סי' י"ח י"ט כ"ב כ"ג כ"ד וברפט"ו:
<קטע התחלה=מלא"ש ג/> <קטע סוף=מלא"ש ג/>
 
{{דה מפרש|אבל נקבותיהן מותרות מיד}} בגמ' בברייתא מפיק לה ר' יהודה מעמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ור"ש מפיק לה מעל דבר אשר לא קדמו וכו' דרכו של איש לקדם ואין דרכה של אשה לקדש דרכו של איש לשכור ואין דרכה של אשה לשכור. ומ"מ עיין ברב המזרחי סוף פרשת אלה הדברים. [הגה"ה בספר הלבוש דאבה"ע סי' ד' ס"ב מצאתי כתוב והנקבות מותרות מיד שנתגיירו דכתיב לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' ודרשינן מדכתיב עמוני ומואבי ולא כתיב עמון ומואב דהוי שם כלל האומה וכולל זכרים ונקבות ש"מ דאתי למעוטי עמוני זכר ולא עמונית נקבה וכן מואבי הזכרים ולא מואביות נקבות אע"ג דגבי ממזר נמי כתיב לשון זכר ממזר ולא דרשינן ולא ממזרת והתם לא שייך לומר שם האומה קאמר אלא לשון זכר הוא שאני התם שהכתוב קראו ממזר שפירושו מום זר כלומר כל מי שיש בו מום זרות ואפי' נקבה ע"כ]:
 
{{דה מפרש|אחד זכרים ואחד נקבות}} דכתי' אשר יולדו הכתוב תלאן בלידה בין שהם זכרים בין שהם נקבות הכי דריש לה ר' יהודה ור"ש דייק דכתי' בנים אשר יולדו בנים ולא בנות:
 
{{דה מפרש|ר"ש מתיר את הנקבות מיד}} בהרי"ף והרא"ש ז"ל וכן ג"כ בירוש' ליתיה גם בקצת ספרים ל"ג ליה:
 
{{דה מפרש|ואם לדין יש תשובה}} מה לעמון ומואב שכן נתפרש טעמן על דבר עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט היא תשובה שהביא הרמב"ם ז"ל אמנם במסקנא בגמ' אמרי' מאי תשובה א"ר יוחנן דהכי פרכי ליה רבנן לר"ש עריות יוכיחו שלא אסר בהן [הכתוב] אלא שלשה דורות: [הגה בנמקי יוסף הלשון שתי דורות] בת בתו אסורה לו לבד דהוי דור שלישי שהן בכלל ועשה בהן נקבות כזכרים וכי פרכת מה לעריות שכן כרת ומצרי ואדומי אינם אלא עשה דלאו הבא מכלל עשה עשה חלל דחייבי עשה יוכיח כגון כ"ג שנשא אנוסה או מפותה שהיא לו בחייבי עשה דכתי' בתולה יקח ולא בעולה ואסורה הבת כבן וכי פרכת מה לחלל שכן יצירתו בעבירה ולפיכך נקבות כזכרים עריות יוכיחו שאין יצירתם בעבירה ואסר הכתוב בת בתו כבת בנו אף אני אביא מצרי ואדומי שיהיו שוין הנקבות כזכרים ומאי דקאמר לא כי ה"ק דגם בחלל לא מודינא לכו דאין חלל מחייבי עשה אלא מחייבי לאוין ול"ד כלל למצרי שהוא עשה:
 
{{דה מפרש|ממזרים ונתינים אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות כו'}} בגמ' שאלו את ר"א ממזרת לאחר עשרה דורות מהו א"ל מי יתן לי דור שלישי וטהרנו כלומר דבר שאי אפשר הוא דלא חיי כדי שלא יטמעו כשרים בדורותיו ופרכי' והתנן ממזרים אסורים ואיסורן איסור עולם ומשנינן דידיע חיי דלא ידיע לא חיי דידיע ולא ידיע עד תלתא דרי חיי טפי לא חיי ע"כ. וכתוב בספר אגודה מנעורי הוקשתי אמאי לא פריך מקרא גם דור עשירי ונראה דהוא סבור דבדורות אחרונים לא חיי כדי שלא יטמעו בהן להכי פריך ממתני' ע"כ: <קטע סוף=מלא"ש ג/>
 
===[[משנה יבמות ח ד|משנה ד]]===
<קטע התחלה=מלא"ש ד/>{{דה מפרש|סריס חמה לא חולץ ולא חולצין וכו'}} פ' ו' דהל' יבום סי' ח' ובטור א"ה סי' עק"ב וסימני סריס שכתב כבר ר"ע ז"ל בין לדעת הרמב"ם ז"ל בין לדעת הטור אע"פ שלא נראה בו אלא אחד מהם הרי הוא סריס מה שאין כן באילונית דפליגי בה כמו שכתבתי לעיל רפ"ק:
<קטע התחלה=מלא"ש ד/> <קטע סוף=מלא"ש ד/>
 
{{דה מפרש|ר' אליעזר אומר לא כי וכו'}} מאי דקשה אמילתיה דר' אליעזר דהכא ממילתיה דבסוף פ' יוצא דופן נכתב שם. בסוף פי' ר"ע ז"ל והלכה כר"ע שאומר סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו ומיבמין את אשתו. אמר המלקט דייקא נמי דקתני ויבמו את אשתו וכו' והאי דנקט ר' עקיבא חולץ וחולצין איידי דא"ר יהושע חולץ אמר איהו נמי חולץ ור' יהושע איצטרך ליה למינקט חולץ משום דבעי למימר לא חולץ ולא חולצין דלא מצי למנקט לא מיבם דהוה משמע יבומי הוא דלא אבל מיחלץ שרי מיהו ר' עקיבא הוי מצי למיתני לא מיבם וכו' דכיון דפירש הטעם משום שלא היה לו שעת הכושר ממילא הוה ידענא דמיחלץ נמי לא חליץ אלא אגב כו' עוד בסוף לשון ר"ע ז"ל אבל אינו מיבם שהרי פסול לבוא בקהל אמר המלקט כתוב בנמוקי יוסף ומיהו אי הך יבמה היתה גיורת יבומי נמי מיבם דקהל גרים לא איקרי קהל ומדהתיר לחלוץ ש"מ האי תנא סבר דלר"ע חייבי לאוין דשאר דוקא הוא דהוי ממזר אבל חייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר ולא יבא פצוע דכא חייבי לאוין גרידא נינהו ולפיכך חליץ אבל לאידך תנא דר"ע דבס"פ החולץ דסבר דבכל חייבי לאוין הוי ממזר א"כ הוי כחייבי כריתות ולאו בני חליצה ויבום נינהו ע"כ. ובספר תי"ט נפל ט"ס: <קטע סוף=מלא"ש ד/>
 
===[[משנה יבמות ח ה|משנה ה]]===
<קטע התחלה=מלא"ש ה/>{{דה מפרש|הסריס לא חולץ וכו'}} ביד פ' ו' דהל' יבום סי' ב' ובטור א"ה סי' עק"ב דכיון דלאו בר יבום הוא מיחלץ נמי לא חלצה דכתיב אם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו וגו' וחלצה נעלו הא חפץ מיבם משמע דכל העולה ליבום עולה לחליצה נמוקי יוסף. ירושלמי דעלה דמתני' דלעיל בסמוך ודהכא ר' חייא בשם ר' יוחנן זו דברי ר' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא אבל דברי חכמים א' סריס אדם וא' סריס חמה אינו לא חולץ ולא חולצין לאשתו לא מיבם ולא מיבמין את אשתו זו מתניתא הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה בעלה פסלה מפני שהיא בעילת זנות וכן אילונית שחלצו לה אחים לא פסלוה בעלוה פסלוה מפני שהיא בעילת זנות ע"כ: <קטע סוף=מלא"ש ה/>
<קטע התחלה=מלא"ש ה/> <קטע סוף=מלא"ש ה/>
 
===[[משנה יבמות ח ו|משנה ו]]===
<קטע התחלה=מלא"ש ו/>{{דה מפרש|ר' יוסי ור שמעון אומרי' אנדרוגינוס וכו'}} הרא"ש פ' על אלו מומין דף ס"ז וביד פ"ז דהל' תרומות סי' י"ד ט"ז י"ח ובטור א"ה סימן עק"ב ומפר' ר' יוחנן דס"ל לר' יוסי ור"ש דמאכילה אף בחזה ושוק דזכר מעלייא הוא וריש לקיש אמר מאכילה בתרומה דבזמן הזה הויא מדרבנן ואינו מאכילה בחזה ושוק ופרכינן תנן אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא אלמא זכר מעלייא הוא ומשני תני אם נשא נשוי פי' דבעיא גיטא מספק ופריך והא נושא קתני ומשני וליטעמך מאי אבל לא נישא אלא מאי נישא דיעבד נושא נמי דיעבד ולא קשה לר"ל אמרי לא נושא לכתחלה משמע אבל לא נישא דיעבד נמי לא וקשיא לר"ל ודיקא מתני' כר' יוחנן ואיכא בין ת"ק לר' אליעזר דאמר חייבי' עליו סקילה כזכר דלת"ק חייבי' עליו משני מקומות ולר' אליעזר אין חייביין עליו אלא ממקום זכרות כזכר דוקא ועיין בנמוקי יוסף. בפי' ר"ע ז"ל והדר ביה ר' יוסי בברייתא אמר המלקט היא דעת רב. ושמואל אמר אדרבא מברייתא הדר ביה לגבי ר"ש דמתני' דהוא בר זוגיה ולא מיתעקרא מתני' כלל:
<קטע התחלה=מלא"ש ו/> <קטע סוף=מלא"ש ו/>
 
===[[משנה יבמות ח ז|משנה ז]]===
<קטע התחלה=מלא"ש ז/> <קטע סוף=מלא"ש ז/>
 
===[[משנה יבמות ח ח|משנה ח]]===
<קטע התחלה=מלא"ש ח/> <קטע סוף=מלא"ש ח/>
 
{{דה מפרש|אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא}} פי' נושא אשה ואשתו צריכה גט וכשימות אם יש לו את חולץ אי מיבם אבל לא נישאי כדין אשה הנשאת לבעל דדין זכר יש לו והשוכב עמו אפי' במקום נקבות הוי בא על הזכור דכתי' ואת זכר לא תשכב משכבי אשה איזהו זכר שיש לו שני משכבות הוי אומר זה אנדרוגינוס נמוקי יוסף: ועיין עוד במ"ש נ"י שם בשם הרשב"א ז"ל לישב פי' הרמב"ם ז"ל: ופי' בערוך [ע' אנתרופי] אנדרוגינוס אנדרו זכר גינס נקבה שכן בלשון יון קורין לזכר אנדרו ולנקבה גיניקא ע"כ:
===[[משנה יבמות ח ט|משנה ט]]===
<קטע התחלה=מלא"ש ט/> <קטע סוף=מלא"ש ט/>
 
{{דה מפרש|ר' יהודה אומר טומטום וכו'}} דין טומטום ביד פ"ו דה' יבום סי' ג' ובגמ' וגם שם ס"פ על אלו מומין. תניא ר' יוסי בר' יהודה אומר טומטום לא יחלוץ שמא יקרע ונמצא נקבה ואפי' ימצא זכר שמא סריס חמה ואיכא בין ר' יוסי בר' יהודה לאבוה לפסול במקום אחים ולחלוץ שלא במקום אחים פי' דלר' יהודה דאמר מפני שהוא כסריס אם חלץ לה טומטום זה ויש לו אחים לא פסלה על האחים ומתיבמת ולר' יוסי בריה הוא דהא שמא קתני וספיקא הוא ופסלה על האחים דילמא לאו סריס הוה וחליצה הוא: ולחלוץ שלא במקום אחים פי' אם אין שם אח אלא הוא לר' יהודה לא בעיא חליצה מיניה שהוא כסריס ודאי ולר' יוסי בר' יהודה בעיא חליצה מספק דהאי דקאמר לא יחלוץ במקום אחים קאמר:
===[[משנה יבמות ח י|משנה י]]===
<קטע התחלה=מלא"ש י/> <קטע סוף=מלא"ש י/>
 
{{דה מפרש|ר' אליעזר אומר אנדרוגינוס וכו'}} תוס' פ' המפלת (נדה דף כ"ח) ומחק הר' יהוסף ז"ל מלת אנדרוגינוס מדברי ר' אליעזר. ובגמ' אמר רב חסדא לא לכל אמר ר' אליעזר אנדרוגינוס זכר מעלייא הוא שאם אתה אומר כן במוקדשין יקדש ובברייתא מוכח דלר' אליעזר טומטום ואנדרוגינוס לא קדשי וכן נמי תנן בס"פ שני דתמורה ר' אליעזר אומר הכלאים והטרפה ויוצא דופן טומטום ואנדרוגינוס לא קדשים ולא מקדישין ש"מ וכתבו תוס' ז"ל הכא בפירקי' ר' חליעזר גרסי' במשנתנו וכן בתמורה גבי לא קדשים ולא מקדישין ע"כ. וכן מוכח מן הברייתא דאיתא בגמ' דגרסי' ר' אליעזר ביו"ד דתניא אמר רבי כשהלכתי ללמוד תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע חברו עליו תלמידיו כתרנגולים של בית בוקיא שהן חריפים ולא הניחוני ללמוד אלא דבר אחד במשנתנו ר' אליעזר אומר אנדרוגינוס חייבי' עליו סקילה כזכר ותמהתי על ספר תוי"ט שכתב בהיפך והביא ראיה מכאן דצריך להגיה בתוספת דר' אלעזר גרסי' בלי יוד והמבין יעיין ויבחין הנכון מפשטן של דברים וה' יצילנו משגיאות אמן: <קטע סוף=מלא"ש ו/>
===[[משנה יבמות ח יא|משנה יא]]===
<קטע התחלה=מלא"ש יא/> <קטע סוף=מלא"ש יא/>