משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/מידע על מהדורה זו/פרק ב: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 144:
'''סימון מלא לשתי השיטות:''' מהדורתנו תכיל מצד אחד את שיטת הסימון לפי כללי הדקדוק בימינו: קמץ קטן בקמץ הבא לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ הבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.{{הערה|קביעת הסימון בשיטה זו תהיה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים ב[https://www.jstor.org/stable/3263345 מאמרו של ויינברג]. אמנם במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה תהיה לפי מסורת הקריאה הספרדית: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ (במדבר כב,ו,יא); קׇֽבׇל־עָ֖ם (מל"ב טו:י); יׇפְיָפִ֡יתָ (תהלים מה:ג).}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. אבל מצד שני נכיל '''גם''' את מסורת הקריאה הספרדית באופן '''מלא'''.{{הערה|סימון זה יבוצע אף במקומות שיש בהם געיה בכתר, כגון בתיבת כׇּֽל־ מוקפת, ובתיבת קָֽדָשִׁים (כאמור תיבה זו מנוקדת פעמים רבות קֳדָשִׁים בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; ראו את דבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). יצוין שבתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים), שבו מסמנים קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית, יש מקומות שבהם הדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל". סימון הגעיה במהדורת "סימנים" הושפעה מכתבי־היד הטברנים, למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית.}} הדבר מתאפשר על ידי תיעודן המלא של '''שתי השיטות ביחד''' בתוך תיעוד הנוסח.{{הערה|על ידי התיוג והסימון המלאים לתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים נוצר חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שמדובר על אותה תיבה בדיוק. אי-העקביות הזאת מופיעה גם בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}}
 
'''תיעוד על ידי "[[תבנית:מ:קמץ]]":''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב"[[תבנית:מ:קמץ]]", שבה יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהם יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). יש ביניהם ספקות נוספים מלבד הסוגים שכבר פרטנו, כגון: "כִּ֣י יִפְגָשְׁךָ" ([[ברשאיתבראשית לב/טעמים|בראשית לב,יח]]); "כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥" ([[שמות יג/טעמים|שמות יג,יד]]); "כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥" ([[דברים ו/טעמים|דברים ו,כ]]); "תִּֽשְׁאָלְךָ֖" ([[דברים יד/טעמים|דברים יד,כו]]); "עֲמָֽדְךָ֣" ([[עובדיהיונה א/טעמים|יונה א,יא]]). בכולם סימנו שתי אפשרויות: על פי מסורת ההגיה הספרדית ("ס"), ועל פי אפשרות דקדוקית אחרת ("ד"). (בתורה ובהפטרות ובחמש מגילות נעזרנו לשם קביעת האפשרות הדקדוקית בקריאתו של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].) כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל סוג של ספק.}}
 
'''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן.