משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/מידע על מהדורה זו/פרק ב: הבדלים בין גרסאות בדף

אם בעידן כתבי־היד נעשהנעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר קמץהקמץ רחבהרחב (רגילהרגיל), אמנםובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד.

אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אמנםאך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה נשארת בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב:

:אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השואהשווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|יצוייןיצוין שהכתרשכתר ארם צובה מרבה לסמן קמץ חטוף בתיבה קֳדָשִׁים, כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. גם מכך נראה ששיטת ההגייהשהגייתם של בעלי המסורה הבטרניםהטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו בעניין זה ולאמאשר למסורת ההגיהההגייה הספרדית. בדוגמאות מהסוג הזה ברור שלא נחליף חטף קמץ בשווא למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת {{מקור([[דברים כח/טעמים|דברים כח סח}}]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגיההגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}}

ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר כמובןלישראלים לאשכנזיםממוצא שקוראיםאשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית, – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגיה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה, והיא כן– מבחינהשמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|לביטוי אחר של המחלוקת, ראו את דבריו של ייבין ב-נא.3.ה (עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" (בקמץ ובלתי-מוקפת בטעם מרכא!) בתהלים (לה,י) ובמשלי (יט,ז), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. (ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה.) ובפירוש דעת מקרא על תהלים (לה,י; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שבמזמור טז ו'מירדי' (קרי) שבמזמור ל. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות. ויש במקרא עוד 'כל' כזה במשלי: כל אחי־רש שנאהו (מש' יט ז)." עוד ביטוי של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים|תהלים סט,ג]]).}}

אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות איצמואימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצא לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוייןיצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגיהההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע אתגם הניקודבנושא בתיבותזה הללואת בשוואהתיעוד נח דווקאהכפול, לפישיכיל את שיטת המסורההמדקדקים (ובהתאםהחדשים לטעםוהעברית היתיב שיכול לבוא בה) וההגיה המקובלתהמדוברת ביחד. בנושאעם זהמסורת נאמץהקריאה אםהספרדית, כןוהקורא את שיטת תיקון קוראים "חורב" ולא את שיטת סידור קורן)יבחר.}}

'''סימון מלא לשתי השיטות:''' מהדורתנו תכיל מצד אחד את שיטת הסימון לפי כללי הדקדוק בימינו: קמץ קטן בקמץ הבא לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ הבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.{{הערה|קביעת הסימון בשיטה זו תהיה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים ב[https://www.jstor.org/stable/3263345 מאמרו של ויינברג]. אמנם במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה תהיה לפי מסורת הקריאה הספרדית: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ (במדבר כב,ו,יא); קׇֽבׇל־עָ֖ם (מל"ב טו:י); יׇפְיָפִ֡יתָ (תהלים מה:ג).}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. אמנםאבל בומצד בזמןשני נכיל '''גם''' את מסורת הקריאה הספרדית באופן '''מלא'''.{{הערה|סימון זה יבוצע אף במקומות שיש בהם געיה בכתר, כגון בתיבת כׇּֽל־ מוקפת, ובתיבת קָֽדָשִׁים (כאמור תיבה זו מנוקדת פעמים רבות קֳדָשִׁים בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; ראו את דבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). יצוין שבתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים), שבו מסמנים קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית, יש מקומות שבהם הדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל". סימון הגעיה במהדורהבמהדורת זו"סימנים" הושפעה מכתבי־היד הטברנים, למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית.}} הדבר מתאפשר על ידי תיעודן המלא של '''שתי השיטות ביחד''' בתוך תיעוד הנוסח.{{הערה|על ידי התיוג והסימון המלאים לתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים נוצר חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שמדובר על אותה תיבה בדיוק. אי-העקביות הזאת מופיעה גם בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}}

'''תיעוד על ידי "[[תבנית:מ:קמץ]]":''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב"[[תבנית:מ:קמץ]]", שבה יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-337350 תיבות במקרא שבהם יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגיהההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן, (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). יש ביניהם ספקות נוספים מלבד הסוגים שכבר פירטנופרטנו, כגון: "כִּ֣י יִפְגָשְׁךָ" ([[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/וישלח|בראשית לב,יח]]); "כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥" ([[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בא|שמות יג,יד]]); "כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥" ([[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ואתחנן|דברים ו,כ]]); "תִּֽשְׁאָלְךָ֖" ([[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ראה|דברים יד,כו]]); "עֲמָֽדְךָ֣" ([[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/ספר תרי עשר/עבדיה א|יונה א,יא]]). בכולם סימנו שתי אפשרויות: על פי מסורת ההגיה הספרדית ("ס"), ועל פי אפשרות דקדוקית אחרת ("ד"). (בתורה ובהפטרות ובחמש מגילות נעזרנו לשם קביעת האפשרות הדקדוקית בקריאתו של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].) כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל סוג של ספק.}}

'''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם חטף קמץהחטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן.