|
|
|
הפועל נשא כשהוא לעצמו הריהו בעל הוראה כללית, ודווקא ע"י קשרו במושא או באיזה משליפמשלים אחר יכול הוא לקבל הוראות מיוחדות מעין אלה האמורות, "לשאת מנחה" או "לשאת פניו". גם הפירוש של המילה הנידונת מלשון "נושא עוון" (ת"א: ישתבק לך), נתקל באותו הקושי, שהרי בא אמנם הפועל נשא בהוראה זו גם בלי המילה עוון (למשל יח,כד: "ולא תשא למקום", ושם פסק כ"ו: "ונשאתי לכל המקום"), אבל אז צריה הזכרת מי שנושאים לו את עוונו. הוצע ג"כ לפרש "שאת" בהוראת מלה והתרוממות, מלשון "יתר שאת" ו"יתר עז" (מט,ג), אבל גם זה קשה, מכיוון שמושג המעלה וההתרוממות אינו מתאין לעניין. עוד פירושים אחרים נאמרו, ואין מן הצורך להזכירם בפרטות.
|
