|
תניא בפרק הנושא {{הפניה-גמ1|כתובות|קג|א}} כבד את אביך לרבות אשת האב בחיי האב, ואת אמך לרבות בעל אמו בחייה, וי״ו יתירה לרבות אחיו הגדול. אחד האיש ואחד האשה חייבין בכיבוד ובמורא, אלא שהאיש יש בידו לעשות והאשה אין בידה לעשות שהרי רשות אחרים עליה {{הפניה-גמ1|קידושין|ל|ב}}.
עד היכן כיבוד אב ואם? {{הפניה-גמ|קידושין|לא|א}} אפילו נטל כיס של זהובים שלו והשליכו לפניו לים, לא יכלים אותם ולא יצעק לפניהם ולא יכעיס כנגדם אלא יקבל גזירת המלך ויחריש. וכן במורא, אפילו הכוהו בראשו וירקו בפניו, לא יכלימם ויירא ממ״ה הקב״ה שצוהו בכך. [בדף ל״ב]{{הפניה-גמ|קידושין|לב|א}} היה אביו עובר על ד״תדבר תורה, לא יאמר לו "אבא עברת על ד״תדבר תורה" אלא יאמר לו "אבא כתוב בתורה כך וכך" כאילו שואל ממנו ולא כמזהירו. אמרו חכמים בפרק אילואלו מגלחין [דף{{הפניה-גמ1|מועד ז׳]קטן|יז|א}} שהמכה בנו הגדול, מנדין אותו, שהוא עובר על {{פסוק|לפני עור לא תתן מכשול}}. [בקדושין דף ל״ב] ויש לאב למחול, שהאב שמחל על כבודו – כבודו מחול. {{הפניה-גמ|קידושין|לב|א}} אמר לו אביו השקני מים, ואמו אמרה לו השקני מים, – מניח כבוד אמו ועוסק בכבוד אביו תחילה, מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו כדאיתא בקידושין [דף ל״א]{{הפניה-גמ|קידושין|לא|א}} ומשנה היא בכריתות [דף כ״ה]{{הפניה-גמ|כריתות|כח|א}}. עוד פוסק שם [בקידושין דף ל״ב]{{הפניה-גמ1|קידושין|לב|א}} שאם אמר לו אביו השקני מים ומצוה בא לידו לעשות, אם אפשר למצוה להעשותלהיעשות ע״יעל ידי אחרים, תיעשה ע״יעל ידי אחרים ויעסוק בכבוד אביו.
אמרינן בפ׳בפרק איזהו נשך [דף{{הפניה-גמ1|בבא ס״ב]מציעא|סב|א}} הניח להם אביהם פרה וטלית משל ריבית וכל דבר המסויים, חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן. ומקשה: והני מחייבי בכבוד אביהן? איקרי כאן {{פסוק|ונשיא בעמך לא תאור|שמות|כב|כז}}, בעושה מעשה עמך. ומתרץ: כשעשה תשובה ולא הספיק לשלם עד שמת,. משמע מכאן שעד שלא עשה תשובה, פטור ממוראו ומכבודו מאחר שעובר במזיד והוכיחו אותו ולא שב מרשעו. תניא ביבמות [דף{{הפניה-גמ|יבמות|ו|א}} ו׳] ובפ׳ובפרק אלו מציאות [דף{{הפניה-גמ1|בבא ל״ב]מציעא|לב|א}} יכול אמר לו אביו היטמא אם היה כהן, או שאמר לו אביו אל תחזיר אבידה, יכול ישמע לו? תלמוד לומר {{פסוק|איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה׳}}, מוראי למעלה ממורא אב ואם. ולמדנו מכאן שבדיבור לעבור אינו נחשב רשע. דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין? שאם היה נחשב רשע בדיבור, פשיטא שלא ישמע לו ולא היה צריך פסוק ליה. ולא מצינו עונש בדיבור אלא למסית בלבד שדבר לאחד לעבוד. [{{מקור|וכן הביא בסמל״ת ל״ת רי״ט] }}
אמר שלמה בספר משלי: {{פסוק|עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם יקרוהו עורבי נחל ויאכלוהו בני נשר|משלי|ל|יז}}. פירוש {{פסוק|ליקהת}}, לקיבוץ קמטים שבפניה.
|
