סמ"ג לאו נה: הבדלים בין גרסאות בדף

שלא לכשף, שנאמר {{פסוק|לא ימצא בך גו' ומכשף|דברים|יח|י}}. והמכשף חייב סקיל"סקילה והוא שעוש'שעושה מעשה שנ'שנאמר {{פסוק|מכשפה לא תחיה|שמות|כב|יז}}, דברדיבר הכתוב בהווה, והוא הדין למכשף. ובפ'ובפרק ארבע מיתות [דס"ז]{{הפניה-גמ1|סנהדרין|סז|א}} דורש רבי עקיבא שהוא בסקילה, כמו שנא'שנאמר {{פסוק|אם בהמה אם איש לא יחיה|שמות|יט|יג}}. ובן עזאי ורבי יהודא דורשים סקילה ממקום אחר.

ודרשינן נמי התם {{פסוק|בלטיהם}} {{שם|שמות|ז|כב}} אלו מעשה כשפים, {{פסוק|בלהטיהם}} {{שם|שמות ז||יא}} אלו מעשה שדים. למדנו שהשבעת שדים אינו מעשה כשפים. אמנם בפרק חלק [דק"א] בספרים ישנים גרסינן אמר רב הונא הלכה {{עיצוב גופן|גודל=2|צבע=ירוק|[*הגה"ה כל מצאתי שנמחוק מן הספרי'הספרים אין שכן באלפסי ובאשרי פ'פרק ד' מיתות ופ'ופרק חלק וכן בהג"ה מיימונית בפ'בפרק י"א דע"זדעבודה זרה משמע דגרסי הלכה אבל ברוב ספרים ישנים מצאתי שיטת הס' כך. ובפרק חלק בספרים ישנים גרסינן: א"ראמר רבי הונא אין הלהלכה כר'כרבי יוסי שאסר' לשאול בשדי'בשדים אף בחול, ואף ר'רבי יוסי לא אסר אלא מפני הסכנה,. ותניא בפ'בפרק ח׳חלק שרי שמן ושרי ביצה מותר לשאול בהם אלא מפני שמכזבין:.]}} כרבי יוסי שאוסר לשאול בשדים אף בחול ואף ר'רבי יוסי לא אסר אלא משום סכנה. והא דתניא בפרק חלק [שם] דדוקא שרי שמן ושרי ביצה מותרין לשאול בהן מפני שמכזבין, שמא אינן שדי', שדים.

וצריך להתיישב במקרא זה אם לוקין על אזהרותיו מפני שניתן לאזהרת מיתת בית דין דמכשף ואין לוקין על לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין ורבינו משה כתב [פרק{{ממ ירמב"אם|יא|עבודה דהלכותזרה עכו"ם]וחוקות הגויים|}} דלוקין על אזהרותיו.