ויקיטקסט

סמ"ג לאו שנב: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
→ העריכה הקודמת
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
 
שורה 1:
{{סמ"ג|לאו|שנא|שנב|שנג|לא להוציא בשר הפסח מחוץ לחבורתו}}
שלא להוציאולהוציא בשר הפסח מחבורה לחבורה, ואינו נאכל אלא בחבורה אחת, שנ'שנאמר {{פסוק|בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ומתרגמינן בבית אחד בחבורה חדא יתאכל דברי רבי שמעון [שם דף פ"ו] אבל ר' יהודה חולק כאשר יתבאר|שמות|יב|מו}}.
 
תניאומתרגמינן [שם{{פסוק|בבית דףאחד}}, פ"ה]בחבורה חדא יתאכל, דברי רבי שמעון. {{הפניה-גמ1|פסחים|פו|א}} אבל ר' יהודה חולק כאשר יתבאר. תניא {{הפניה-גמ|פסחים|פה|ב}} {{פסוק|לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה}}, אין לי אלא מבית לבית, מחבורה לחבורה מניין? ת"לתלמוד לומר {{פסוק|חוצה}}, חוצה לאכילתו. עוד אומר {{שם|שם=פסחים פה ב}} בפרק כיצד צולין [דף פ"ה]: אמר רבי אמי המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה, אינו חייב עד שיניח. הוצאה כתובה בו כמו בשבת, עוד שם [בדף פ"ה] המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה האוכלה הר"ז עובר בל"ת בין לרבי יהודה בין לרבי שמעון כדאמר בפרק כל שעה [דף כ"ד] לא יאכל כי קדש הם כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו. שנינו שם [בפ' כיצד צולין דף פ"ו] שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, אלו הופכין פניהם אילך ואלו הופכין את פניהם אילך ואוכלים והמיחם באמצע. ופירש שם רש"י אם רוצים לעשות כן הרשות בידם. וכשהשמש עומד למזוג, קופץ את פיו עד שמגיע לחבורתו לפי שאסור לאכול בשתי חבורות. ומותר לכלה להחזיר פניה מחבורתה ואוכלת, מפני שהיא בושה לאכול בפניהם.
 
עוד שם {{הפניה-גמ|פסחים|פה|א}} המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה, האוכלה הרי זה עובר בלא תעשה, בין לרבי יהודה בין לרבי שמעון. כדאמר בפרק כל שעה {{הפניה-גמ|פסחים|כד|א}} {{פסוק|לא יאכל כי קדש הוא|שמות|כט|לד}}, כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו.
ואומר בגמרא [שם] מתני' מני רבי יהודה היא דתניא על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, מלמד שהפסח נאכל בשתי חבורות כעין שני בתים. יכול אף נאכל משתי מקומות? ת"ל בבית אחד יאכל וגו' דברי רבי יהודה. לפיכך צריך שתהא כעין מחיצה בין חבורה לחבורה. לדברי רבינו שלמה אם רוצים לעשות כן הרשות בידם. ולרבי שמעון דרשינן [שם] על הבתים שהאוכל אוכל בשני מקומות כגון שהיה אוכל בחצר וירדו גשמים שיכנס לבית.▼
 
שנינו שם בפרק כיצד צולין {{הפניה-גמ|פסחים|פו|א}} שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, אלו הופכין פניהם אילך ואלו הופכין את פניהם אילך, ואוכלים והמיחם באמצע. ופירש שם רש"י אם רוצים לעשות כן הרשות בידם. וכשהשמש עומד למזוג, קופץ את פיו עד שמגיע לחבורתו, לפי שאסור לאכול בשתי חבורות. ומותר לכלה להחזיר פניה מחבורתה ואוכלת, מפני שהיא בושה לאכול בפניהם.
 
▲ואומר בגמרא [{{שם]|שם=פסחים מתני'פו א}} מתניתין מני רבי יהודה היא דתניא {{פסוק|על הבתים אשר יאכלו אותו בהם|שמות|יב|ז}}, מלמד שהפסח נאכל בשתי חבורות כעין שני בתים. יכול אף נאכל משתי מקומות? ת"לתלמוד לומר {{פסוק|בבית אחד יאכל וגו'}}, דברי רבי יהודה. לפיכך צריך שתהא כעין מחיצה בין חבורה לחבורה. {{הפניה-גמ|פסחים|פו|ב}} לדברי רבינו שלמה, אם רוצים לעשות כן הרשות בידם. ולרבי שמעון דרשינן [שם] {{פסוק|על הבתים}} שהאוכל אוכל בשני מקומות, כגון שהיה אוכל בחצר וירדו גשמים, שיכנס לבית.
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/סמ%22ג_לאו_שנב"