ויקיטקסט

ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/בבלי/הוריות/פרק א: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
רשי
עדיין לא הסתיים אך התקדם בהרבה
שורה 308:
{{דפוס וילנא|הוריות|ג|א|זאת תורת העולה}}
 
===המשך בירור שיטת שמואל - מחלוקת על יחיד בהוראה===
{{הע-שמאל|([[ויקרא ו|פרשת ויקרא - תורת העולה]]) <br />
וַיְדַבֵּר ה'י"י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. <br />
צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר: <br />
זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה - הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ, <br />
שורה 897:
{{רשי|???|ורבי שמעון, דאמר '''שני פרים''' – קסבר: פר לכל שבט ושבט, דשבט אחד איקרי 'קהל', כגון שחטאו שבעה שבטים והן רובן של קהל, דכי הויא רובא בגברי ורובא בשבטים - '''הוא''' דמביא פר לכל שבט ושבט ופר לבית דין, אבל היכא דאיכא ששה והן רובא, או שבעה ואינן רובא, כיון דלאו רובא בגברי ורובא בשבטים - כחד שבט דמו, ומביאין פר אחד ופר לבית דין}}.
 
'''תא שמע''': 'רבי יהודה אומר:
::שבט שעשה בהוראת בית דינו - אותו השבט חייב, ושאר כל השבטים פטורין;,
::ובהוראת ב"ד הגדול - אפילו שאר שבטים חייבים'!.
'''שמע מינה'''.
 
שמע מינה.
 
אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, דקתני '''ועשה אותו השבט על פיהם, אותו השבט חייב ושאר כל השבטים פטורין'''; למה לי למיתנא '''ושאר שבטים פטורים''' הא תנא '''אותו השבט חייב''', וכיון דתנא '''אותו השבט חייב''' - ממילא ידענא שאר שבטים פטורין!? - אלא הא קמשמע לן: דבהוראת בית דינו - הוא דשאר שבטים פטורים, אבל בהוראת ב"ד הגדול - אפילו שאר שבטים חייבין!
 
שמע מינה.
 
אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, דקתני:
::ועשה אותו השבט על פיהם - אותו השבט חייב ושאר כל השבטים פטורין...
למה לי למיתנא ''ושאר שבטים פטורים'' הא תנא ''אותו השבט חייב'',
וכיון דתנא '''אותו השבט חייב''' - ממילא ידענא שאר שבטים פטורין!?
- אלא הא קמשמע לן: דבהוראת בית דינו - הוא דשאר שבטים פטורים, אבל בהוראת ב"ד הגדול - אפילו שאר שבטים חייבין!
'''שמע מינה'''.
}}
==== לשיטת רבי שמעון כשחטא שבט אחד על בית הדין הגדול ====
{{רן|
איבעיא להו: שבט אחד שעשה בהוראת בית דין הגדול, לרבי שמעון, מי מייתי [השבט] {{רשי|???|פר}} או לא {{רשי|???|מי אמרינן: כי אמר רבי שמעון לחייב על כל קהל וקהל, דשבט אחד איקרי קהל - כגון שחטאו שבעה שבטים דהוו רובן, אבל היכא דליכא רובא - כיחיד דמו, ופטורים: דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור? או דלמא: כיון דסבירא ליה דשבט אחד איקרי 'קהל' - לא שנא שבט אחד ולא שנא שבעה, מביאין פר לכל שבט ושבט ופר לב"ד}}?
 
'''תא שמע''':
תא שמע: '''מה הן מביאין? - פר אחד; רבי שמעון אומר: שני פרים'''; <s><במאי עסקינן אילימא שחטאו שבעה></s>; 'שני פרים'? שמנה פרים בעי!? אלא דחטא שבט אחד; ובמאי? אילימא בהוראת בית דינו - רבי שמעון לית ליה אלא בהוראת בית דין הגדול!
::מה הן מביאין? - פר אחד; רבי שמעון אומר: שני פרים;
<s><במאי עסקינן אילימא שחטאו שבעה></s>; 'שני פרים'? שמנה פרים בעי!?
אלא דחטא שבט אחד; ובמאי? אילימא בהוראת בית דינו - רבי שמעון לית ליה אלא בהוראת בית דין הגדול!
 
ותסברא? תנא קמא מני? אי רבי מאיר - הא רובא בעי;?! אי רבי יהודה - שאר שבטים נמי מייתו!?
 
אלא הא מני? - רבי שמעון <u>'''בן אלעזר</u>''' היא, וכדתניא.
 
'''תא שמע''' {{קטן|[ממשנתנו]}}:
*תא שמע [ממשנתנו]: 'וחכמים אומרים: לעולם אינו חייב אלא על הוראת בית דין הגדול' מאן 'חכמים'? אילימא רבי מאיר - רובא בעי!? אלא לאו רבי שמעון היא {{רשי|???|וקתני 'שבט אחד חייב על הוראת בית דין הגדול'!}}?
::וחכמים אומרים: לעולם אינו חייב אלא על הוראת בית דין הגדול
 
מאן 'חכמים'? אילימא רבי מאיר - רובא בעי!? אלא לאו רבי שמעון היא {{רשי|???|וקתני 'שבט אחד חייב על הוראת בית דין הגדול'!}}?
שמע מינה {{רשי|???|אלמא כי אמר 'שבט אחד איקרי קהל', אפילו כי חטא שבט אחד - כמרובין דמו, ומביאין פר, ופר לבית דין, והכי סבירא ליה לרבי שמעון: דהיכא דאיכא רובא בגברי ורובא בשבטים - מביאין פר לכל שבט, אבל היכא דחטאו ששה והן רובן, או שבעה ואינן רובן - כשבט אחד דמו, ומביאין פר, ופר לבית דין; מדקתני '''מה הן מביאין'' וכו' ולא מתוקמא רישא אלא כרבי שמעון בן אלעזר כגון שחטאו ששה וכו', וקאמר רבי שמעון '''שני פרים''' פר להו ופר לבית דין}}.
 
*[מדוע צריך עוד ראיה, לאחר שהוכחנו שת"ק הוא רשב"א ומביאים שני פרים לרבי שמעון כשחטא שבט אחד? אולי כי לא סביר שת"ק של רבי שמעון הוא רשב"א – דור מאוחר יותר!]
 
'''שמע מינה'''{{רשי|???|אלמא כי אמר 'שבט אחד איקרי קהל', אפילו כי חטא שבט אחד - כמרובין דמו, ומביאין פר, ופר לבית דין, והכי סבירא ליה לרבי שמעון: דהיכא דאיכא רובא בגברי ורובא בשבטים - מביאין פר לכל שבט, אבל היכא דחטאו ששה והן רובן, או שבעה ואינן רובן - כשבט אחד דמו, ומביאין פר, ופר לבית דין; מדקתני '''מה הן מביאין'' וכו' ולא מתוקמא רישא אלא כרבי שמעון בן אלעזר כגון שחטאו ששה וכו', וקאמר רבי שמעון '''שני פרים''' פר להו ופר לבית דין}}.
}}
{{הע-שמאל|גמרא נוחה: [מדוע צריך עוד ראיה, לאחר שהוכחנו שת"ק הוא רשב"א ומביאים שני פרים לרבי שמעון כשחטא שבט אחד? אולי כי לא סביר שת"ק של רבי שמעון הוא רשב"א – דור מאוחר יותר!]}}
=== שבט נקרא קהל ===
{{רן
ורבי יהודה ורבי שמעון - שבט אחד דאקרי 'קהל' מנא להו?
{{הע-שמאל|להשלים ציטוט מעמד יהושפט דברי הימים II פרק 20, הבטחת ה' ליעקב בראשית 48:4 ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים [ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחזת עולם]}}
 
אמרי: דכתיב ([[דברי הימים ב כ ה]]) ויעמד יהושפט <u>'''בקהל יהודה</u>''' {{רשי|???|אלמא דשבט אחד איקרי 'קהל'}} וירושלים בבית ה' לפני החצר החדשה.
 
מאי 'חדשה'? - אמר רבי יוחנן: שחידשו דברים, ואמרו: טבול יום אל יכנס במחנה לויה.
 
מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ממאי? דלמא שאני ירושלים דהוה נמי בנימין {{רשי|???|ודלמא שאני שבט יהודה, דהוה עמיה בירושלים שבט בנימין, ושני שבטים - הוא דאקרי 'קהל', אבל שבט אחד לא}}?
 
אלא אמר רב אחא בר יעקב {{רשי|???|מהכא}}: דכתיב ([[בראשית מח ד]]): ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים [ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחזת עולם] {{רשי|???|והיכא אמר ליה הכי? - דכתיב 'וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם וגו' ([[בראשית לה ט]]), וכתיב [פסוק יאבהמשך] 'ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך וגו'}};
מאן אתיליד ליה ההיא שעתא {{רשי|???|כלומר: מאן הוה עתיד למילד ההיא שעתא}}? – בנימין,
'''שמע מינה''' הכי קאמר רחמנא: {{רשי|???|השתא}} מתיליד לך השתא קהל אחרינא.
 
אמר ליה רב שבא לרב כהנא: דלמא הכי קאמר ליה רחמנא: לכי מתיליד לך בנימין - הוא דהוו י"ב שבטים, דמתקריית 'קהל'!?
אמר ליה: אלא שנים עשר שבטים איקרו 'קהל', אחד עשר שבטים לא איקרו 'קהל'?!{{רשי|???|בתמיהה: והא אמרת דשני שבטים איקרו קהל: יהודה ובנימין?! אלא ודאי הכי קאמר ליה: דהשתא מתיליד לך קהל אחרינא; אלמא שבט בנימין לבדו איקרי קהל}}
 
{{הע-שמאל|להשלים ציטוט קרבנות יום הכיפורים בספר במדבר 8:8 [ולקחו פר בן בקר ומנחתו סלת בלולה בשמן] ופר שני בן בקר תקח לחטאת. ובהמשך [והלוים יסמכו את ידיהם על ראש הפרים] ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לה' [לכפר על הלוים]} עזרה 8:35 הבאים מהשבי [בני] הגולה הקריבו [עלות] לאלהי ישראל פרים שנים עשר [כל ישראל אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה צפירי חטאת שנים עשר] הכל עולה [לה’]}}
אמר ליה: אלא שנים עשר שבטים איקרו 'קהל', אחד עשר שבטים לא איקרו 'קהל' {{רשי|???|בתמיהה: והא אמרת דשני שבטים איקרו קהל: יהודה ובנימין}}? {{רשי|???|אלא ודאי הכי קאמר ליה: דהשתא מתיליד לך קהל אחרינא; אלמא שבט בנימין לבדו איקרי קהל}}!
 
תניא: 'רבי שמעון אומר: מה תלמוד לומר ([[במדבר ח ח]]) [ולקחו פר בן בקר ומנחתו סלת בלולה בשמן] ופר שני בן בקר תקח לחטאת; אם ללמד שהם שנים - והלא כבר נאמר ([[במדבר ח יב]]) [והלוים יסמכו את ידיהם על ראש הפרים] ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לה' [לכפר על הלוים]; [אלא] יכול [תהא] נאכלת חטאת ללוים? - תלמוד לומר 'ופר שני': שני לעולה: מה עולה לא נאכלת -
}}
 
 
{{דפוס וילנא|הוריות|ו|א|אף חטאת לא נאכלת}}
'''תניא''':
::רבי שמעון אומר:
::מה תלמוד, לומר: ופר שני בן בקר תקח לחטאת?
::אם ללמד שהם שנים - והלא כבר נאמר: ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לי"י ?!
::{{קטן|אלא}} יכול {{קטן|תהא}} נאכלת חטאת ללוים?
::- תלמוד לומר 'ופר שני': שני לעולה:
::מה עולה לא נאכלת - אף חטאת לא נאכלת.
 
::כיוצא בו אמר רבי יוסי:
אף חטאת לא נאכלת;
::הבאים מהשבי... הגולה הקריבו... לאלהי ישראל פרים שנים עשר... - הכל עולה...
 
כיוצא בו אמר רבי יוסי: ([[עזרא ח לה]]) הבאים מהשבי [בני] הגולה הקריבו [עלות] לאלהי ישראל פרים שנים עשר [כל ישראל אילים תשעים וששה כבשים שבעים ושבעה צפירי חטאת שנים עשר] הכל עולה [לה’]; :'הכל עולה' סלקא דעתך ?{{רשי|???|והכתיב 'שעירי עזים לחטאת'}}? אפשר שחטאת עולה?
אלא: הכל כְּעולה: מה עולה לא נאכלת - אף חטאת {{רשי|???|דהקריבו}} לא נאכלת {{רשי|???|לפי שהיו שעירין של צבור הנשרפין, לפי שהכניסו דמן לפני ולפנים, כדכתיב 'וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש' ([[ויקרא ו כג]]), כדתנן <small>(זבחים פ"ד מ"ד, דף מז.)</small> 'פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין' - דהיינו שעירי עבודת כוכבים דצבור}}, דתניא: 'רבי יהודה אומר: על עבודת כוכבים הביאום'; ואמר רב יהודה אמר שמואל: על עבודת כוכבים שעשו בימי צדקיהו.
 
בשלמא לרבי יהודה, משכחת לה להני שנים עשר חטאות: כגון דחטאו שנים עשר שבטים, דמייתו שנים עשר שעירים; אי נמי דחטאו שבעה שבטים, ושארא אינך בגרירה;
שורה 1,017 ⟵ 1,035:
 
{{קטן|'''הדרן עלך הורו בית דין'''}}
<!--
----
 
מסכת הוריות פרק שני: הורה כהן משיח ([[הוריות ו ב]])
 
====קרבן כהן משיח שחטא====
 
ויקרא ד,ג:
אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת
 
ויקרא ד,ד: והביא את הפר אל פתח אהל מועד לפני ה' וסמך את ידו על ראש הפר ושחט את הפר לפני ה'
 
====קרבן נשיא שחטא====
ויקרא ד,כב: אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם
 
ויקרא ד,כג: או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את קרבנו שעיר עזים זכר תמים
 
<u>ובעבודה זרה:</u>
 
במדבר טו,כז: ואם נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת
 
משנה:
 
הורה כהן משיח לעצמו שוגג [כלומר: טועה בדין] ועשה שוגג - מביא פר; {{רשי|???|הורה}} שוגג ועשה מזיד, {{רשי|???|או שהורה}} מזיד ועשה שוגג – פטור {{רשי|???|מקרבן}}: שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת בית דין לצבור {{רשי|???|מה הוראת ב"ד לצבור - אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, אף הוראת כהן משיח לעצמו - אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, כדמפרש בגמרא: 'לאשמת העם' ([[ויקרא ד ג]]) - הרי משיח כצבור, וכי הורו בית דין מזידין ועשו קהל שוגגין - לא הוי הוראה, והוי שגגת מעשה לחודיה, והוו יחידין, ומייתו כל חד וחד כשבה או שעירה, אבל כהן משיח - כי הורה מזיד ועשה שוגג - לא דיניה כיחיד ופטור לגמרי, דהכי אמרינן בפרק בתרא <small>(דף יא.)</small> ’''’מעם הארץ' ([[ויקרא ד כז]]) - פרט למשיח'', דאינו מביא קרבן בשגגת מעשה}}.
 
גמרא:
 
'''שוגג ועשה שוגג - מביא פר''' פשיטא {{רשי|???|דכי הורה בשוגג ועשה שוגג דהוי שוגג מעליא, ומביא פר קרבן}} [דהא כתיב ויקרא ד,ג: אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת]!?
 
אמר אביי: הכא במאי עסקינן? כגון שהורה, ושכח מאיזה טעם הורה, ובשעה שטעה - אמר "הריני עושה על דעת הוראתִי"; דמהו דתימא כיון דאילו מתידע ליה {{רשי|???|מאיזה טעם הורה}} שמא הדר ביה {{רשי|???|שמא היה חוזר בו מאותו טעם, וכי שכח ההוא טעמא ואף על פי כן הוא עושה, ותולה בהוראתו ראשונה}} - {{רשי|???|אימא}} כמזיד דמי, ולא לחייב {{רשי|???|קרבן}}? - קא משמע לן [שזה נחשב שוגג].
 
מזיד ועשה שוגג כו':
 
מנא הני מילי?
 
דתנו רבנן [סיפרא פרשת ויקרא דיבורא דחטאות פרק ב משנה א] ([[ויקרא ד ג]]) [אם <u>הכהן המשיח</u> יחטא] לאשמת העם [והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת] - הרי משיח כצבור, שיכול {{רשי|???|לגמור מדין קל וחומר שמשיח כצבור, ולא צריך למכתב 'לאשמת העם' אף על גב דאילו לא נאמר 'לאשמת העם' - הייתי למד מן הדין}}: והלא דין הוא:
 
{{דפוס וילנא|הוריות|ז|א|???}}
צבור מוצא מכלל יחיד {{רשי|???|דיחיד מביא כשבה או שעירה, וצבור מביא פר}} ומשיח מוצא מכלל יחיד [כהן משיח מביא פר]: מה צבור אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה - אף משיח לא יהא חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה!
 
או כלך לדרך זו: נשיא מוצא מכלל יחיד {{רשי|???|דבכלל 'אם נפש אחת' ([[ויקרא ד כז]]) הוא, ומוצא מכללו, דיחיד מביא כשבה או שעירה, ונשיא מביא שעיר}} ומשיח מוצא מכלל יחיד: מה נשיא מביא בשגגת מעשה בלא העלם דבר - אף משיח מביא בשגגת מעשה בלא העלם דבר?
 
נראה למי דומה: צבור בפר ואין מביאין אשם תלוי {{רשי|???|ואין מביאין אשם תלוי כלל, כדאמר לקמן: דכתיב ביה באשם תלוי [יקרא ה,יז] 'ואם נפש כי תחטא וגו' ולא ידע ואשם, וכתיב [פסוק יח] 'וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע': מי שחטאתו ושגגתו שוה חייב בשגגת מעשה בלא העלם דבר, יצא כהן משיח שחטא בהעלם דבר, וכל שכן צבור דיצא מאשם תלוי, משום ד'העלם דבר' בהדיא כתיב בהו, ואין חטאתו ושגגתו שוה, דבעינן העלם דבר עם שגגת מעשה; ועוד: דצבור אינו בכלל 'נפש'}}, ומשיח בפר ואין מביא אשם תלוי; מה צבור אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה - אף משיח לא יהא חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה?
 
או כלך לדרך זו: נשיא מביא שעירה בעבודת כוכבים ומביא אשם ודאי, ומשיח מביא שעירה בעבודת כוכבים ומביא אשם ודאי {{רשי|???|נשיא ומשיח מביאין שעירה בעבודת כוכבים, דכתיב בפרשת 'שלח לך אנשים' בעבודת כוכבים ([[במדבר טו כז]]) 'ואם נפש' דאחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח במשמע; ומביא אשם ודאי - בין נשיא ובין משיח, דכתיב באשם גזילות ובאשם מעילות 'נפש' ([[ויקרא ה כא]] – אשם גזילות; אשם מעילות בפסוק טו), ומשיח ונשיא בכלל 'נפש <s>[אחת]</s>’ הן, וצבור אין מביאין אשם ודאי, דאינן בכלל 'נפש <s>אחת</s>' ([[ויקרא ה יז]]); והא דתנן '''אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת''' וכן המשיח הכי משמע: דב"ד - הוא דאינן חייבין כלל עד שיורו בדבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת: שאם הורו בשחייבין על זדונו כרת ושגגתו אשם פטורין לגמרי, ועוד: דבאשמות אין בהם דין שוגג, דעל זדון הוא מביא אשם, וכן המשיח אין מביא פר אלא בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, אבל במקום אשם ודאי - חייב אשם, לפי שהוא בכלל 'נפש <s>אחת</s>', דלהכי הושוה לצבור: דאין מביאין פר במקום אשם}}; מה נשיא מביא בשגגת מעשה - אף משיח מביא בשגגת מעשה? תלמוד לומר: ([[ויקרא ד ג]]) [אם הכהן המשיח יחטא] לאשמת העם [<u>והקריב על חטאתו אשר חטא</u> פר בן בקר תמים לה' לחטאת] הרי הוא משיח כצבור: מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה - אף משיח אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה';
 
אימא 'מה צבור הורה ועשו אחריו בהוראתו חייבין - אף משיח כשהורה ועשו אחריו בהוראתו יהא חייב'? תלמוד לומר [שם]: 'והקריב על חטאתו אשר חטא': על מה שחטא הוא מביא, ואין מביא על מה שחטאו אחרים.
 
אמר מר: 'משיח בפר ואין מביא אשם תלוי' - מנא ליה דאין מביא אשם תלוי?
 
דכתיב {{רשי|???|באשם תלוי}}: ([[ויקרא ה יח]]) [והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן] וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג [והוא לא ידע ונסלח לו]: מי שחטאתו ושגגתו שוה {{רשי|???|דאינו חייב עד דהוי הכל בשגגת מעשה, דהיינו יחיד}}; יצא משיח שאין שגגתו וחטאתו שוה {{רשי|???|דאינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה}} דכתיב ([[ויקרא ד ג]]) [אם הכהן המשיח יחטא] לאשמת העם [<u>והקריב על חטאתו אשר חטא</u> פר בן בקר תמים לה' לחטאת]: הרי הוא משיח כצבור!
 
'לאשמת העם' עד כאן לא קאמר ליה {{רשי|???|כלומר: מ'לאשמת העם' קאמר דנפקא ליה דאין חטאתו ושגגתו שוה, דמשיח כצבור; והא אכתי לא קמה ליה היקש ד'לאשמת העם': דעדיין לא הועמד לאשמת העם במקומו: דהא קאמר 'אף על גב דאילו לא נאמר 'לאשמת העם' - יכולני ללמוד מן הדין דמשיח צריך העלם דבר עם שגגת מעשה כצבור, וקאמר 'נראה למי דומה: צבור בפר ואין מביאין אשם תלוי, ומשיח בפר ואין מביא אשם תלוי': בענין זה הוא דומה משיח לצבור אף על גב דאילו לא נאמר 'לאשמת העם', והכא קאמר דמ'לאשמת העם' נפקא ליה דמשיח אין חטאתו ושגגתו שוה: דאין מביאין אשם תלוי, והלא בלא 'אשמת העם' הוא דן ולמד}}!
 
אלא 'אשם' - כדי נסבה {{רשי|???|אלא עיקר הדין שהוא דן - כך הוא: צבור בפר, משיח בפר: מה צבור אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה - אף משיח לא יהא חייב אלא על העלם דבר ושגגת מעשה}}.
 
משנה:
 
הורה {{רשי|???|כהן משיח}} בפני עצמו {{רשי|???|כגון דמורו בתרי איסורי: בית דין בחלב והוא בעבודת כוכבים}} ועשה בפני עצמו - מתכפר לו בפני עצמו {{רשי|???|דמביא פר בפני עצמו, דאי הורה הוא בפני עצמו ולא הורו בית דין כלל - לא איצטריך למיתני דחייב להביא פר, דמקרא מלא הוא! אלא כי איצטריך למיתני - כגון שהורו בשני איסורים}};
 
הורה עם הצבור {{רשי|???|בית דין, כגון דהורו בחדא איסור: הוא בחלב והן בחלב}} ועשה עם הצבור - מתכפר לו עם הצבור {{רשי|???|שהוא מתכפר בשל בית דין}};
 
{{רשי|???|ומפני מה מתכפר בשל בית דין עם הצבור כי הורה עם הצבור? - לפי שבדברים הרבה שוה משיח לבית דין:}} שאין ב"ד חייבין {{רשי|???|קרבן}} עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת, וכן המשיח, ולא בעבודת כוכבים {{רשי|???|אין חייבין קרבן}} - עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת {{רשי|???|והואיל והושוה משיח לבית דין - הלכך כי הורה עם הצבור ועשה עם הצבור - מתכפר עם הצבור; והא דקתני 'שאין ב"ד חייבין' ולא קתני 'שאין צבור חייבין' - סתמא כרבי מאיר, דאמר לעיל בפרק קמא: 'ב"ד מביאין על ידיהן פר, והן פטורין'}}.
 
גמרא:
 
מנהני מילי?
 
דתנו רבנן: 'הורה עם הצבור ועשה עם הצבור, יכול יביא פר לעצמו? - ודין הוא: נשיא מוצא מכלל יחיד ומשיח מוצא מכלל יחיד; מה נשיא חטא בפני עצמו מביא בפני עצמו, חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור {{רשי|???|משום דבשגגת מעשה בלבד הוא מביא שעירה; והואיל וחטאתו בשגגת מעשה - הוא כיחיד דעלמא, הלכך: כי חטא על פי בית דין עם הצבור - דהוי 'העלם דבר עם שגגת מעשה' - מתכפר עם הצבור; ועוד שכן מתכפר לו עם הצבור ביוה"כ; לפיכך מתכפר לו עם הצבור}} - אף משיח: חטא בפני עצמו {{רשי|???|הורה בפני עצמו}} - מביא בפני עצמו, חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור;
 
לא! אם אמרת בנשיא, שכן מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים, תאמר במשיח שאין מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים? הואיל ואין מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים - יכול יביא פר לעצמו? תלמוד לומר {{רשי|???|דכתיב בכהן משיח}}: ([[ויקרא ד ג]]) [אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב] על חטאתו <u>אשר חטא</u> [פר בן בקר תמים לה’] {{רשי|???|דמשמע: דכי חטא בפני עצמו - הוא דיביא בפני עצמו, הא אם חטא עם הצבור - מתכפר לו עם הצבור}}; הא כיצד: חטא בפני עצמו - מביא בפני עצמו; חטא עם הצבור - מתכפר לו עם הצבור.'
 
היכי דמי {{רשי|???|דכי הורה משיח בפני עצמו: דמורו בתרי איסורי - דמתכפר בפני עצמו}}? אילימא דהוא מופלא {{רשי|???|דהוא מופלא ב"ד}} והם אינן מופלאין - פשיטא דמתכפר לו בפני עצמו: הוראה דלהון ולא כלום, ובעי אתויי כשבה או שעירה כל חד וחד {{רשי|???|מצבור}} {{רשי|???|דהא תנן לעיל בפרק קמא <small>(דף ד':)</small> '''או שלא היה שם מופלא של בית דין''': דלא הויא הוראה: שאע"פ שאינו מסנהדרין, שאילו היה מסנהדרין - אפילו [אם] קטן שבכולם לא היה שם - לא הויא 'הוראה', כדאמרינן: 'מאי כל עדת? - דאי איתא לכולה סנהדרין הויא הוראה, ואי לא - לא הויא הוראה, וכשגגת מעשה לחודיה דמי: דמייתי כל חד וחד כשבה או שעירה - הכא נמי: כי הוי הוא מופלא והן אינן מופלאין, כי הורה בפני עצמו, הואיל והוא לא היה שם עמהן - פשיטא דמתכפר בפני עצמו, דהוראה דידהו - לאו כלום היא}};; ואי דאינון מופלאין והוא לאו מופלא - {{רשי|???|כי הורה בפני עצמו}} אמאי מתכפר לו בפני עצמו? הא הוראה דידיה ולא כלום היא {{רשי|???|דכיון דאינו מופלא - לא ידע מאי קא מורה, ולא הוה 'הוראה מעליא', וכשגגת מעשה לחודיה דמי, ואשכחן משיח בשגגת מעשה גרידתא - פטור לגמרי, כדאמרינן בסוף פירקא: שאין חטאתו שוה ליחידים}}?
 
{{ביאור:עמוד ב}}
 
אמר רב פפא: כגון שהיו מופלין שניהן {{רשי|???|בשוין: דהוא מופלא והן מופלאים; הלכך איצטריך למיתני דכי חטא בפני עצמו - אף על גב דהוראה דידהו הוי הוראה מעליא - אפילו הכי מתכפר בפני עצמו, משום דקא מורו בשני איסורי; חטא עם הצבור - אף על גב דהוא מופלא: דהוראה דידיה הוי הוראה מעליא - אפילו הכי מתכפר עם הצבור, משום דקא מורו בחדא איסורא}}.
 
סבר אביי למימר: 'חטא בפני עצמו ועשה בפני עצמו' היכי דמי? דיתבי בשני מקומות {{רשי|???|משיח במקום אחד וב"ד במקום אחר}}, וקא מורו בתרי איסורי.
 
אמר ליה רבא: אטו שני מקומות גורמין? אלא אפילו יתבי בחד מקום, וכיון דקא מורו בתרי איסורי – 'חטא בפני עצמו' הוא.
 
פשיטא הוא בחלב והן בעבודת כוכבים - חטא בפני עצמו הוא: דהא חלוקין בטעמייהו {{רשי|???|בפסוקים: דחלב ועבודת כוכבים - מתרי קראי נפקי}} וחלוקין בקרבנות: דהוא בפר והן בפר ושעיר; דהא קא מייתו הני שעיר {{רשי|???|דב"ד מייתי שעיר אעבודת כוכבים}} והוא לא מייתי {{רשי|???|שעיר}}, וכל שכן הוא בעבודת כוכבים והן בחלב, דחלוקין בקרבנותיהן [לגמרי]: דהוא שעירה {{רשי|???|לחודיה, דכתיב בעבודת כוכבים בפרשת 'שלח לך אנשים': 'ואם נפש': דאחד יחיד ואחד נשיא במשמע}} ואינהו פר! אלא הוא בחלב המכסה את הקרב {{רשי|???|דהוי 'דבר שאין הצדוקים מודין', דהא לא מפרש קרא מאי ניהו: דאפילו אמוראי פליגי בשחיטת חולין ב'אלו טריפות' <small>(דף נ:)</small> מאי ניהו כרס הפנימי; וכל שכן חלב שעל גבי הדקים שאין הצדוקים מודין, דהא לא כתיב בהדיא! אי נמי דהורו בחלב שעל הקרב בין בכזית לפחות מכזית: דכזית לא כתיב בהדיא, והוי 'דבר שאין הצדוקין מודין'}} והן בחלב שעל הדקין – מהו? מי אמרינן 'אף על גב דקרבנן שוה {{רשי|???|דהן בפר והוא בפר}}, כיון דמִתְרֵי קראי קאתו {{רשי|???|כדאמרינן לעיל בפרק קמא <small>(דף ג.)</small>[??] 'ואת החלב': וי"ו יתירא להביא חלב שעל גבי הדקין}} - הא פליגין בטעמייהו {{רשי|???|הא חלוקים בפסוקים, ומתכפר בפני עצמו}}? או דלמא שם 'חלב' אחד הוא {{רשי|???|והורה עם הצבור הוא ומתכפר עם הצבור}}? אם תמצא לומר 'שם חלב אחד הוא', הוא בחלב והן בדם {{רשי|???|כגון בדם המובלע באיברים, או בין כזית לפחות מכזית, והוי 'דבר שאין הצדוקין מודין'}} – מהו? מי אמרינן בטעמייהו הא פליגין, או דלמא כיון דשוין בקרבן, בתר קרבן אזלינן {{רשי|???|דכיון דשוין בקרבן 'הורה עם הצבור' הוא, ומתכפר עם הצבור}}?
 
תיקו.
 
שאין בית דין חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת וכו':
 
מנלן דעד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת?
 
כדאמרינן באידך פירקין [פ"א משנה ג]: ([[ויקרא ד יג]]) [ואם כל עדת ישראל ישגו] ונעלם דבר [מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו] – 'דבר', ולא כל הגוף.
 
[שאין ב"ד חייבין {{רשי|???|קרבן}} עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת] וכן המשיח:
 
מנלן?
 
דכתיב: ([[ויקרא ד ג]]) [אם הכהן המשיח יחטא] לאשמת העם [והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת] - הרי משיח כצבור.
 
ולא בעבודת כוכבים [עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת]:
 
מנלן?
 
דתנו רבנן: לפי שיצאה עבודת כוכבים {{רשי|???|מכלל פר העלם דבר של צבור}} לדון בעצמה {{רשי|???|בהבאת פר ושעיר}}, יכול יהו חייבין על עקירת מצוה כולה?
 
נאמר כאן {{רשי|???|בעבודת כוכבים}} ([[במדבר טו כד]]) [והיה אם] מעיני העדה [נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעלה לריח ניחח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטת], ונאמר להלן ([[ויקרא ד יג]]) [ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר] מעיני [הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו] : מה להלן בב"ד {{רשי|???|דכתיב 'ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו' ([[ויקרא ד יג]]), ואמרינן לעיל בפרק קמא <small>(דף ה.)</small>: ''הוראה תלויה בבית דין'', דכתיב 'ונעלם דבר מעיני הקהל' - דהיינו בית דין – ''ומעשה תלוי בקהל'', דכתיב הקהל ועשו; ובעבודת כוכבים לא כתיב בית דין, דכתיב 'והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה' ([[במדבר טו כד]]), ואי סלקא דעתא 'בית דין' - והא אין מעשה תלוי בבית דין אלא בקהל, דהכא כתיב 'מעיני העדה <u>נעשתה</u>', דהיינו מעשה; אלא: מה להלן בית דין דכתיב בפרשת ויקרא}} - אף כאן נמי בבית דין, ומה להלן 'דבר', ולא כל הגוף' - אף כאן [בעבודה זרה] נמי: 'דבר', ולא כל הגוף.
 
משנה:
 
אין {{רשי|???|בית דין}} חייבין {{רשי|???|קרבן}} אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה {{רשי|???|וצבור - הוא דכי עבדי בשגגת מעשה לחודיה מייתו כל חד וחד כשבה או שעירה, דדיניהם כיחידים: דכיון דלא עשו על פי בית דין - מחלקי כולהו מהדדי, והוו יחידים, ויחידים חייבין בשגגת מעשה}}; וכן המשיח {{רשי|???|אבל משיח בשגגת מעשה לחודיה פטור מכלום, כדאמר לקמן בפרק בתרא <small>(דף יא.)</small> '''מעם הארץ' [ןיקרא ד,כז] – פרט למשיח'', דאינו מביא בשגגת מעשה כלל, והיינו דקאמר ''יצא משיח שאין חטאתו בשגגה'', דהיינו בשגגת מעשה}};
 
ולא בעבודת כוכבים: אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה.
 
גמרא:
 
מנלן?
 
דתנו רבנן: ([[ויקרא ד יג]]) [ואם כל עדת ישראל] ישגו [ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו] - יכול יהו חייבין על שגגת מעשה [בלי הוראת ב"ד]? - תלמוד לומר: 'ישגו ונעלם דבר': אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה.
 
וכן המשיח:
 
מנלן?
 
דכתיב: ([[ויקרא ד ג]]) [אם הכהן המשיח יחטא] לאשמת העם [והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת] - הרי משיח כצבור.
 
ולא בעבודת כוכבים אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה:
 
מנלן?
 
דתנו רבנן: לפי שיצאה עבודת כוכבים לדון בעצמה; יכול יהו חייבין על שגגת המעשה? - ([[במדבר טו כד]]) [והיה אם] מעיני העדה [נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעלה לריח ניחח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטת], ונאמר להלן ([[ויקרא ד יג]]) [ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר] מעיני [הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו]; מה להלן אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה - אף כאן אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה' ואילו משיח בעבודת כוכבים לא קתני {{רשי|???|דקתני ''ולא בעבודת כוכבים אין חייבים אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה'' ולא קתני 'וכן המשיח'; ומדלא קתני 'וכן המשיח' - מכלל דמשיח בעבודת כוכבים חייב בשגגת מעשה לחודיה}}.
 
מתניתין מני?
 
רבי היא, דתניא: 'משיח בעבודת כוכבים: רבי אומר בשגגת מעשה {{רשי|???|לחודיה}}, וחכמים אומרים: בהעלם דבר {{רשי|???|כלומר: עם שגגת מעשה, כשאר מצות}}; ושוין שבשעירה, ושוין שאין מביא אשם תלוי.'
 
ותסברא? 'בזדונו כרת ובשגגתו חטאת' {{רשי|???|דעבודת כוכבים, דקתני '''ולא בעבודת כוכבים, אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת'''}} מי קתני {{רשי|???|'וכן המשיח'? והא קיימא לן דמשיח נמי בעבודת כוכבים אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ועל שגגתו חטאת, כדאמרינן לקמן: '''נאמר כאן עליה'' כו' ''לאשמת העם הרי משיח כצבור''' ואפילו הכי לא קתני במתניתין 'וכן המשיח'}}?
 
אלא תני הא {{רשי|???|בדבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת כשאר מצות, ''וכן המשיח''}}, הוא הדין להא {{רשי|???|והוא הדין בעבודת כוכבים: דמשיח כצבור: דאינו חייב בעבודת כוכבים אלא בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת}} - הכא נמי: תנא הא {{רשי|???|דאין חייבין בשאר מצות אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה ''וכן המשיח''}}, והוא הדין להא {{רשי|???|והוא הדין לעבודת כוכבים דמשיח כצבור: כי היכי דאין ב"ד חייבין על עבודת כוכבים אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, ודלא כרבי}}.
 
מאי טעמא דרבי?
 
אמר קרא {{רשי|???|בפרשת 'שלח לך'}}: ([[במדבר טו כח]]) וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה [לפני ה' לכפר עליו ונסלח לו]: 'הנפש' - זה משיח; 'השוגגת' זה נשיא; 'בחטאה בשגגה': רבי סבר: {{רשי|???|'חטאה בשגגה' הכי משמע:}} חטא זה בשגגה יהא {{רשי|???|כלומר: בשגגת מעשה לחודיה, ואפילו משיח}}, ורבנן סברי: מי שחטאתו בשגגה {{רשי|???|דהכי משמע 'וכפר הכהן על הנפש השוגגת': דיביא שעירה בשגגת מעשה מי שחטאו בשגגה בשאר מצות}}, יצא משיח שאין חטאתו בשגגה {{רשי|???|בשאר מצות, כלומר: בשגגת מעשה}} אלא בהעלם דבר {{רשי|???|אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה: דעל שגגת מעשה לחודיה - פטור לגמרי}}.
 
'''ושוין שבשעירה''' - כיחיד.
 
מנלן?
 
דאמר קרא: ([[במדבר טו כז]]) ואם נפש אחת [תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת]: אחד יחיד, ואחד נשיא, ואחד משיח - כולם בכלל 'נפש אחת' הן.
 
'''ושוין שאין {{רשי|???|''משיח''}} מביא אשם תלוי'''
 
מנלן?
 
דכתיב {{רשי|???|באשם תלוי}}: ([[ויקרא ה יח]]) [והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן] וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג [והוא לא ידע ונסלח לו]: {{רשי|???|ולרבי היכי מצי אמר 'יצא משיח' והא לרבי - חטאו בעבודת כוכבים בשגגה הוא, דהא תניא לעיל 'משיח בעבודת כוכבים: רבי אומר בשגגת מעשה'? אלא רבי סבר דהכי מתרץ קרא לטעמיה:}} רבי סבר מי שכל חטאו בשגגה, יצא זה {{רשי|???|משיח}}, שאין [כל] חטאו בשגגה {{רשי|???|דבעבודת כוכבים בלבד - הוא דחטאו בשגגה}} אלא בהעלם דבר {{רשי|???|אבל בשאר מצות אין חטאו בשגגה בלבד, אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה}}.
 
מידי 'כל' כתיב?
 
אין! דאם כן - נכתוב 'על שגגתו' למה לי 'אשר שגג'? - <u>הא</u> קא משמע לן: דעד דאיכא כל חטאו בשגגה, יצא משיח שאין כל חטאו בשגגה אלא בעבודת כוכבים, ולא בשאר מצות [שאינו חייב] אלא בהעלם דבר <u>עם</u> שגגת מעשה.
 
ורבנן {{רשי|???|סברי:}} מי שחטאו בשגגה, יצא משיח שאין חטאו בשגגה, לא בעבודת כוכבים ולא בשאר מצות, אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה {{רשי|???|ולדברי הכל משיח אין מביא אשם תלוי, וכל שכן צבור דאין חייבין אשם תלוי, דהעלם דבר כתיב בהו בהדיא}}.
 
משנה:
 
אין בית דין חייבין {{רשי|???|קרבן [פר העלם דבר]}} עד שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת {{רשי|???|ואם הורו בדבר שחייבין אשם ודאי – פטורין, דכתיב באשם ודאי* 'ואם נפש אחת', וב"ד אין הם בכלל 'נפש אחת'; ועוד: דבאשמות אין בהן דין העלם דבר, דחייבין אשם ודאי על המזיד כשוגג}}, וכן המשיח {{רשי|???|אין מביא פר אלא על העלם דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אבל במקום אשם ודאי - חייב להביא אשם ודאי, לפי שהוא בכלל 'נפש אחת'; ולהכי השוה לצבור: דאין מביא פר במקום אשם, אבל אשם יביא, כדתנן לקמן <small>(ד' ט.)</small>: אשם ודאי הנשיא המשיח והיחיד חייבין וב"ד פטורין}}; ולא בעבודת כוכבים עד שיורו על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
 
*[לא באשם ודאי, אלא בחטאת; אך להלן בדף ח,א הגמרא לומדת אשם מחטאת.]
 
גמרא:
 
מנלן?
 
דתניא: רבי אומר: נאמר כאן ([[ויקרא ד יד]]) [ונודעה החטאת אשר חטאו] עליה [והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו אתו לפני אהל מועד] ונאמר להלן ([[ויקרא יח יח]]) [ואשה אל אחתה לא תקח לצרר לגלות ערותה] עליה [בחייה]; מה להלן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת - אף כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
 
אשכחן צבור, משיח מנלן?
 
([[ויקרא ד ג]]:
אם הכהן המשיח יחטא) לאשמת העם [והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת] - הרי משיח כצבור.
 
נשיא {{רשי|???|נמי לא יביא שעיר אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, כדתנן <small>(שם)</small>: כל מצות שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת - יחיד מביא כשבה או שעירה, ונשיא מביא שעיר, ד}}יליף 'מצות' 'מצות': כתיב גבי נשיא ([[ויקרא ד כב]]) [אשר נשיא יחטא] ועשה אחת מכל מצות ה' [אלקיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם], וכתיב בצבור ([[ויקרא ד יג]]) [ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל] ועשו אחת מכל מצות [ה' אשר לא תעשינה ואשמו]; מה צבור: דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת - אף נשיא: דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת;
 
יחיד {{רשי|???|נמי אינו מביא חטאת אלא על דבר שזדונו כרת, דתנן: כל מצות שבתורה וכו'}} - אמר קרא {{רשי|???|ברשת ויקרא}} ([[ויקרא ד כז]]) ואם נפש [<u>אחת</u> תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם] וילמד תחתון מעליון {{רשי|???|יחיד מנשיא}}.
 
ולא בעבודת כוכבים עד שיורו [על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת]:
 
בעבודת כוכבים מנלן?
 
דתנו רבנן: לפי שיצאה עבודת כוכבים לדון בעצמה {{רשי|???|דהכא כתיב 'וכי תשגו ולא תעשו' ([[במדבר טו כב]]) ולא כתיב הכא כרת}} - יכול יהו חייבין אפילו על דבר שאין זדונו כרת ושגגתו חטאת {{רשי|???|כגון מגפף ומנשק ומרבץ, כדאמרינן במסכת סנהדרין בפרק 'ארבע מיתות' <small>(דף ס:)</small> בלא תעשה, ואינו בכרת}}? – נאמר כאן ([[במדבר טו כד]]) [והיה אם] מעיני [העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעלה לריח ניחח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטת], ונאמר להלן ([[ויקרא ד יג]]) [ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר] מעיני [הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו]: מה להלן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת - אף כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
 
אשכחן צבור; יחיד, נשיא, משיח [בעבודת כוכבים] - מנלן?
 
אמר קרא ([[במדבר טו כז]]) ואם נפש אחת [תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת] אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח - כולן בכלל 'נפש אחת' הן, וילמד תחתון מן העליון {{רשי|???|יחיד, נשיא ומשיח - מצבור}}.
 
הניחא למאן דמפיק לה ל'עליה' לגזירה שוה, כדאמרן; אלא לרבנן דמפקי לה ל'עליה' לעריות וצרות {{רשי|???|כדאמרינן בפרק קמא דיבמות <small>(דף ג:)</small> 'ואשה אל אחותה [לא תקח לצרר לגלות ערותה] עליה [בחייה] ([[ויקרא יח יח]]) - מה תלמוד לומר? לפי שנאמר 'יבמה יבא עליה וגו' ([[דברים כה ה]])}}, דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת מנא להו?
 
נפקא להו מדמתני ליה רבי יהושע בן לוי לבריה: ([[במדבר טו כט]]) [האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם] תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה [פסוק ל] והנפש אשר תעשה ביד רמה [מן האזרח ומן הגר את ה' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה] {{רשי|???|בעבודת כוכבים משתעי קרא, דתניא בסיפרי : רבי שמעון אומר: בעבודת כוכבים הכתוב מדבר, שנאמר ([[במדבר טו לא]]): 'כי דבר ה' בזה' - שבזה על דיבור ראשון שנאמר בו 'אנכי ה' אלהיך' ו'לא יהיה לך אלהים אחרים על פני' ([[שמות כ ב]]-ג)}}; הוקשה כל התורה כולה לעבודת כוכבים: מה עבודת כוכבים שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת {{רשי|???|דהכא כתיב 'הכרת תכרת' ([[במדבר טו לא]])}} - אף כאן שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.
 
אשכחן יחיד נשיא ומשיח, בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות {{רשי|???|דכתיב [ןחקרא ד,כז] 'ואם נפש [<u>אחת</u> תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשם]’ וכתיב 'תורה אחת יהיה לכם והנפש אשר תעשה ביד רמה' ([[במדבר טו כט]]-ל) דיחיד ונשיא ומשיח בכלל 'ואם נפש אחת'}}; צבור מנלן?
 
יליף עליון מתחתון {{רשי|???|דכתיב בפרשה למעלה ([[במדבר טו כב]]) 'וכי תשגו', דהיינו צבור, וילמד מתחתון: מ'ואם נפש': מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות, דגבי יחיד הוקשה כל התורה כולה לעבודת כוכבים - אף צבור אין חייבין אלא בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות}}.
 
ורבי - הא דרבי יהושע בן לוי, מאי עביד ליה?
 
מפיק ליה לכדתניא: לפי שמצינו שחלק הכתוב בין רבים {{רשי|???|במזיד: אנשי עיר הנדחת}} ליחידים: רבים בסייף וממונן אבד; יחידים בסקילה וממונן פלט, יכול נחלוק בקרבנותיהם {{רשי|???|דכי היכי דחלוק צבור מיחידים: דקרבן צבור בעבודת כוכבים לא דמי לשום קרבן יחיד - הכי נמי נחלוק בקרבנותיהם, דלהוי חלוק, דמרובין שעשו שוגגין דעיר הנדחת, דלא להוי דמי לעולם לשום קרבן, לא לצבור ולא ליחיד}}? תלמוד לומר: ([[במדבר טו כט]]) [האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם] תורה אחת יהיה [לכם לעשה בשגגה] {{רשי|???|דעיר הנדחת דשוגג - כיחידים דמו, ומייתי כל חד וחד שעירה כיחיד}}.
 
מתקיף לה רב חלקיה מהגרוניא: טעמא - דלא חלק הכתוב, הא חלק הוה אמינא נחלוק? מאי נייתי {{רשי|???|אנשי עיר הנדחת רבים דבסייף}}? נייתי פר צבור? - בשאר מצות הוא דמייתו {{רשי|???|ולא הוי חלוק, וכל שכן דבעינן חלוק בין אנשי עיר הנדחת לצבור, דהא אין צבור נעשין עיר הנדחת כלל}}! נייתי פר לעולה ושעיר לחטאת? - צבור בעבודת כוכבים הוא דמייתו! נייתי שעיר? - נשיא בשאר מצות הוא דמייתי! נייתי שעירה? - יחיד נמי היינו קרבנו {{רשי|???|ולא הוי חלוק}}! איצטריך {{רשי|???|'תורה אחת' ([[במדבר טו כט]])}}; סלקא דעתא אמינא: צבור מייתי פר לעולה ושעיר לחטאת, הני [אנשי עיר הנדחת] נייתי איפכא: פר לחטאת ושעיר לעולה; אי נמי [משמעות 'תורה אחת' לשיטת רבנן, דמפקי לה ל'עליה' לעריות וצרות] צריך {{רשי|???|לחלוק בקרבן}} ואין לו תקנה {{רשי|???|לעיר הנדחת בשוגג, דאי אפשר לחלוק}} - קא משמע לן {{רשי|???|'תורה אחת' דמייתי כל חד שעירה כיחיד}}.
 
דכולי עלמא מיהת כי כתיבי הני קראי - בעבודת כוכבים הוא דכתיבי; מאי משמע?
 
אמר רבא, ואי תימא רבי יהושע בן לוי, ואמרי לה כדי: אמר קרא ([[במדבר טו כב]]) וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה [אשר דבר ה' אל משה; [פסוק כג] את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה מן היום אשר צוה ה' והלאה לדרתיכם] - איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצות? - הוי אומר זו עבודת כוכבים {{רשי|???|שכל המודה בה - ככופר בכל התורה כולה}}.
 
דבי רבי תנא: אמר קרא ([[במדבר טו כב]]) [וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה] אשר דבר ה' אל משה, וכתיב ([[במדבר טו כג]]) אשר צוה ה' אליכם ביד משה [מן היום אשר צוה ה' והלאה לדרתיכם] {{רשי|???|דמשמע: שצוה ע"י משה, וכתיב 'אשר דבר ה’’ דמשמע שהיא בדיבורו של הקב"ה! כלומר ששמעו ישראל מפיו כשדבר עם משה}}; איזו היא מצוה שהיא בדיבורו של הקב"ה וצוה על ידי משה? הוי אומר זו עבודת כוכבים, דתנא רבי ישמעאל: ([[שמות כ ב]]) אנכי [ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים] ו'לא יהיה לך [אלהים אחרים על פני]’ - מפי הגבורה שמענום {{רשי|???|דהיינו ששמעו בדבורו של הקב"ה, וצוה ע"י משה; בכמה פרשיות שבתורה כגון 'לא תשתחוה לאל אחר' ([[שמות לד יד]]) - דלא שמענו אלא מפי משה}};
 
דבי רבי ישמעאל תנא:
 
{{ביאור:עמוד ב}}
 
([[במדבר טו כג]]) [את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה] <s>ל</s>מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם {{רשי|???|הכי משמע: 'את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה' - דזו עבודת כוכבים; ומנין שזו עבודת כוכבים? מדכתיב בהדיא: '<s>ל</s>מן היום אשר צוה ה' והלאה' - שאר מצות והלאה, כלומר: מכאן ואילך לדורותיכם}}; איזו היא מצוה שהיא נאמרה בתחלה {{רשי|???|דכתיב בתחילת עשרת הדברות 'אנכי' ו'לא יהיה לך' ([[שמות כ ב]]-ג) - דהיינו עבודת כוכבים}}? הוי אומר זו עבודת כוכבים.
 
והא אמר מר 'עשר מצות נצטוו ישראל במרה' {{רשי|???|דהיינו קודם מתן תורה; אלמא עבודת כוכבים לא נאמרה תחלה}}?
 
אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא {{רשי|???|כדברי רבי יהושע בן לוי או כדברי רבי}}.
 
משנה:
 
אין {{רשי|???|ב"ד}} חייבין {{רשי|???|קרבן}} על עשה ועל לא תעשה שבמקדש {{רשי|???|דהיינו טומאת מקדש וקדשיו; עשה שבמקדש: 'וישלחו מן המחנה כל צרוע' ([[במדבר ה ב]]); לא תעשה: 'ולא יטמאו את מחניהם' ([[במדבר ה ג]]): שאע"פ שהוא דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, הואיל ואין שגגתו חטאת קבועה אלא קרבן חטאת עולה ויורד - הלכך פטור לגמרי, כדמפרש בגמרא; והאי דקתני '''אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש''' - לא קא מיירי בכהן משיח כלל, משום דהוי פלוגתא דרבי שמעון ורבי עקיבא: רבי עקיבא לא פטר ליה מִפָּר על טומאת מקדש וקדשיו, ורבי שמעון פטר ליה לגמרי, כדמפרש בגמרא בסוף פירקין}}; ואין מביאין {{רשי|???|יחידין}} אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש {{רשי|???|דאין אשם תלוי בא אלא על ספק חטאת קבועה, כדמפרש בגמרא; אבל בב"ד - לא איצטריך למיתנא '''אין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש''' שהרי אין ב"ד מביאין אשם תלוי אפילו במקום ספק חטאת קבועה, כדאמרינן בריש פירקין: '''משוח בפר ואין מביא אשם תלוי''' דכתיב באשם תלוי 'וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג' ([[ויקרא ה יח]]): ''מי שחטאתו ושגגתו שוה, יצא משיח'''; ומנלן דאין חטאתו ושגגתו שוה? דכתיב 'לאשמת העם' ([[ויקרא ד ג]]): הרי משיח כצבור: דצבור צריכין העלם דבר עם שגגת מעשה, לפיכך אינו באשם תלוי; הלכך: כי איצטריך - אין מביא אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבמקדש כגון ביחיד דעלמא}};
 
אבל חייבין {{רשי|???|ב"ד}} על עשה ועל לא תעשה שבנדה {{רשי|???|דהוי זדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה}}, ומביאים {{רשי|???|יחידים}} אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה שבנדה {{רשי|???|משום דהוי ספק חטאת קבועה}};
 
איזו היא 'מצות עשה שבנדה'?
 
פרוש מן הנדה {{רשי|???|בסמוך לוסתה, כדי שלא תהא רואה בשעת תשמיש, דכתיב 'והזרתם את בני ישראל' ([[ויקרא טו לא]]), כדמפרש בגמרא במסכת שבועות בפרק 'ידיעות הטומאה' <small>(דף יח:)</small>}};
 
ומצות לא תעשה?
 
אל תבא על הנדה {{רשי|???|דכתיב ([[ויקרא יח יט]]) 'ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב'}}.
 
גמרא:
 
מנא הני מילי דצבור לא מחייבי קרבן בעלמא {{רשי|???|דצבור לא מחייבי שום קרבן בעולם אלא במקום חטאת קבועה}} ויחיד אשם תלוי נמי לא {{רשי|???|אין חייבין אלא על ספק חטאת קבועה}}?
 
אמר רב יצחק בר אבדימי: נאמר {{רשי|???|בחטאת קבועה דיחיד}} {{רשי|???|בפרשת ויקרא [ד,כז]}} [ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשתה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה] ואשם {{רשי|???|וכתיב 'והביא <s>את</s> קרבנו' [ןיקרא ד,כח] דמביא כשבה או שעירה, דאינו בעולה ויורד}} בחטאת, ובאשם תלוי ואשם ([[ויקרא ה יז]]: ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע <u>ואשם</u> ונשא עונו), ונאמר 'ואשמו' בצבור ([[ויקרא ד יג]]: ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו); מה 'ואשם' ביחיד בחטאת קבועה {{רשי|???|האמור בפרשת ויקרא בחטאת יחיד הוי חטאת קבועה}} - אף 'ואשמו' {{רשי|???|האמור}} בצבור בחטאת קבועה {{רשי|???|אין מביאין שום קרבן אלא במקום חטאת קבועה; דאילו עשאו יחיד - הוי בעולה ויורד, ונאמר 'ואשם' באשם תלוי, דכתיב באשם תלוי 'ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם [ונשא עונו] [ויקרא ה,יז]’}}; ומה צבור בחטאת קבועה {{רשי|???|כלומר: מה 'ואשמו' האמור בצבור חטאתו בקבועה דגמרי מואשם דחטאת יחיד}} - אף אשם תלוי נמי {{רשי|???|אף 'ואשם' האמור באשם תלוי}}: אין בא אלא על ספק חטאת קבועה {{רשי|???|לאפוקי עשה ולא תעשה שבמקדש: דאין אשם תלוי בא עליו, משום דהוי חטאת עולה ויורד ולא הוי חטאת קבועה; ותרתי מפקינן מדרבי יצחק בר אבדימי: חדא -דצבור בחטאת קבועה: דאין ב"ד חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש; ואידך - דאין אשם תלוי בא עליו אלא על ספק חטאת קבועה: דאשם תלוי - אפילו דיחיד - אינו בא על עשה ועל לא תעשה שבמקדש, שהרי אינו ספק חטאת קבועה}}.
 
אמרי: אי הכי - קרבן עולה ויורד נמי! הא כתיב ([[ויקרא ה ה]]) והיה כי יאשם לאחת מאלה [והתודה אשר חטא עליה] {{רשי|???|דכתיב ([[ויקרא ה א]]) ’[ו]נפש כי תחטא בשגגה ושמעה קול אלה' דהיינו שמיעת הקול, [וכתיב ([[ויקרא ה ב]]) 'או נפש אשר תגע וגו' דהיינו טומאת מקדש וקדשיו, וכתיב] ([[ויקרא ה ד]]) 'או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגו' - דהיינו בטוי שפתים דכולהו בקרבן עולה ויורד, וכתיב ([[ויקרא ה ה]]) 'והיה כי יאשם לאחת מאלה' - מה 'כי יאשם' בעולה ויורד - אף 'ואשם' דכתיב באשם תלוי תהוי במקום עולה ויורד: דלהוי אשם תלוי בא, ואפילו על ספק חטאת <u>שאינה</u> קבועה}}!?
 
דנין ’[ו]אשם' מן ' [ו]אשמו' ואין דנין ’[ו]אשם' מן 'יאשם'.
 
ומאי נפקא מינה? והא תני דבי רבי ישמעאל [ספרי מצורע פרשה ז מ"ז]: ([[ויקרא יד לט]]) '''ושב הכהן [ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירת הבית] ''([[ויקרא יד מד]])'' ובא הכהן [וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא] - זו היא שיבה זו היא ביאה''' {{רשי|???|דהא דכתיב 'ושב הכהן' - לא תימא ושב הכהן מבית המנוגע לביתו, אלא הכי הוא: ושב הכהן מביתו לבית המנוגע, דהאי שיבה זו היא ביאה לבית המנוגע}}!? ועוד - נילף מן 'ואשם' מטומאת מקדש וקדשיו, דכתיב ([[ויקרא ה ב]]) [או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו] והוא טמא <u>ואשם</u> {{רשי|???|דהיינו טומאת מקדש וקדשיו - דהוא בקרבן עולה ויורד, דחטאת שאינה קבועה הוא}}!?
 
אמר רב פפא: דנין 'ואשם' ו'מצות ה’’ {{רשי|???|דכתיב באשם תלוי 'ואשם' ו'מצות ה’’ ([[ויקרא ה יז]]) לאפוקי טומאת מקדש וקדשיו, דלא כתב ואשם ומצות ה'}} מן 'ואשם' ו'מצות ה’’.
 
אמר ליה רב שימי בר אשי לרב פפא: ונילף 'ואשם' ונשיאת עון מן 'ואשם' ונשיאת עון {{רשי|???|דכתיב באשם תלוי 'ולא ידע ואשם ונשא עונו' ([[ויקרא ה יז]]), וכתיב בעולה ויורד ([[ויקרא ה א]]) 'אם לא יגיד ונשא עונו' ([[ויקרא ה ד]]) 'והוא ידע ואשם לאחת מאלה'; באשם תלוי כתיב 'ואשם' ו'מצות ה' אשר לא תעשינה', ובפר [וב]העלם דבר של צבור כתיב ([[ויקרא ד יג]]) 'אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו', הלכך אמרינן: מה צבור חטאת בקבועה - אף אשם תלוי אינו בא אלא על ספק חטאת קבועה}}?
 
אלא אמר רב נחמן בר יצחק: דנין 'ואשם' ו'מצות ה' אשר לא תעשינה' מ'ואשם' ו'מצות ה' אשר לא תעשינה' ואל יוכיח שמיעת קול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו, שלא נאמר בהם 'ואשם' ו'מצות ה' אשר לא תעשינה'.
 
פר העלם
 
ויקרא ד,יג: ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל <u>מצות ה' אשר לא תעשינה</u> <u>ואשמו</u>
 
ויקרא ה,ד: או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב לכל אשר יבטא האדם בשבעה ונעלם ממנו והוא ידע <u>ואשם</u> לאחת מאלה:
 
אשם תלוי
 
ויקרא ה,יז: ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו
 
משנה:
 
אין חייבין על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו {{רשי|???|דכל הני הויין בקרבן עולה ויורד, כדאמרינן לעיל: דצבור אין מביאין חטאת אלא בקבועה}}, והנשיא כיוצא בהם {{רשי|???|דאינו בקרבן עולה ויורד}} - דברי רבי יוסי הגלילי {{רשי|???|טעמא דרבי יוסי הגלילי מפרש בגמרא}};
 
רבי עקיבא אומר: הנשיא חייב בכולן {{רשי|???|בקרבן עולה ויורד}}, חוץ משמיעת הקול {{רשי|???|שאין שמיעת קול חל עליו}}: שהמלך לא דן ולא דנין אותו [לא מעיד ולא מעידין אותו] {{רשי|???|כדתנן במסכת סנהדרין בפרק כהן גדול <small>(דף יח.)</small>; ורבי עקיבא – במשיח לא פירש במתניתין ופירש בברייתא, כדאמרינן בברייתא: תניא: רבי עקיבא אומר: משוח פטור מכולן מקרבן עולה ויורד, ומביא על כולן פר, כדאמרינן בסוף פירקין; דרבי עקיבא לא פטר ליה מפר}} {{רשי|???|ובדין הוא דלא איבעי למיתנא: דהא תנא לעיל '''אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש''' ואמרינן: משום דבעי' צבור בחטאת קבועה, וטומאת מקדש וקדשיו הוי בעולה ויורד, והוא הדין על שמיעת קול ועל בטוי שפתים, דלא הוי חטאת קבועה, דבית דין פטור; והאי דקתני הכא '''אין ב"ד חייבין על שמיעת קול'' כו' - משום דבעי אפלוגי רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא}}.
 
גמרא:
 
אמר עולא: מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי? - אמר קרא: ([[ויקרא ה ה]]) והיה כי יאשם לאחת מאלה [והתודה אשר חטא עליה] {{רשי|???|דאשמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו קאי, וקסבר רבי יוסי הגלילי: כי יאשם לאחת - הכי משמע:}} - כל שמתחייב באחת - מתחייב בכולן {{רשי|???|כל שיש באחת, כלומר: כל שמצווה בכל אחת ואחת - מתחייב קרבן בכולן}}, ושאין מתחייב באחת - אין מתחייב בכולן {{רשי|???|ונשיא, הואיל ו''אינו מתחייב באחת מהן'', דהיינו בשמיעת קול - ''אין מתחייב בכולן'': דפטור מכולן}}.
 
ואימא {{רשי|???|'כי יאשם לאחת' הכי משמע:}} מתחייב באחת מהן ואע"פ שאין מתחייב בכולן {{רשי|???|כי אפשר שיהא מתחייב אפילו באחת מהן, אע"פ שאין מתחייב בכולן הוי חייב? ונשיא נמי: אע"פ שאינו חייב בשמיעת קול - יהא חייב בבטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו}}?
 
אלא טעמא דרבי יוסי הגלילי מהכא, דתניא: 'היה רבי ירמיה אומר: נאמר {{רשי|???|בשמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו}}
 
{{דפוס וילנא|הוריות|ט|א|???}}
([[ויקרא ה ו]]) [ואם] לא תגיע ידו [די שה והביא את אשמו אשר חטא שתי תרים או שני בני יונה לה' אחד לחטאת ואחד לעלה] ונאמר ([[ויקרא ה יא]]) [ואם] לא תשיג ידו [לשתי תרים או לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עשירת האפה סלת לחטאת לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבנה כי חטאת הוא] {{רשי|???|דמשמע :}}: מי שבא לידי עניות ועשירות {{רשי|???|דפעמים עני ופעמים עשיר - הוא דישנו בקרבן עולה ויורד}}, יצא נשיא ומשיח שאין באין לידי עניות {{רשי|???|דלעולם עשירים הם}}; נשיא - דכתיב ([[ויקרא ד כב]]) [אשר נשיא יחטא] ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו [אשר לא תעשינה בשגגה ואשם] - מי שאין על גביו אלא ה' אלהיו {{רשי|???|שאין על גביו שום אדון אלא ה', דהיינו מלך, ומלך לעולם עשיר הוא}}; משיח {{רשי|???|וכהן גדול}} - דכתיב ([[ויקרא כא י]]) והכהן הגדול מאחיו [אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם] - שהוא גדול מאחיו בנוי, בכח, בחכמה, ובעושר {{רשי|???|בעינן שיהא גדול מאחיו בעושר, דליהוי לעולם עשיר}}.
 
אחרים אומרים: מנין שאם אין לו - גדלהו משל אחיו? תלמוד לומר: והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו - גדלהו מאחיו.'
 
בעא מיניה רבינא מרב נחמן בר יצחק: נשיא שנצטרע {{רשי|???|לרבי ירמיה ולרבי יוסי הגלילי דעבר מנשיאותו: שאין ראוי להיות מלך כשהוא מצורע, כדאמרינן לקמן בפרק בתרא <small>(דף י.)</small> 'וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית' דמשמע שנעשה חפשי ממלכותו}} – מהו?: מידחא דחי או מיפטר פטיר {{רשי|???|מי אמרינן פטור מקרבן עולה ויורד כשהוא נשיא, ועכשיו כשנצטרע - דעבר מנשיאותו – ליחייב? או דלמא מאי דהוי הוי כשהוא נשיא, כלומר הואיל ונדחה - ידחה כשנצטרע?
לישנא אחרינא: מדחא דחי להאי נשיאות מקרבן עולה ויורד לגמרי, דהואיל ונדחה - ידחה אפילו כשנצטרע? או דלמא מיפטר פטר נשיאות מקרבן עולה ויורד, ובזמן דליכא נשיאות – ליחייב, דהיינו משנצטרע}}?
 
אמר ליה: דילך או דגזא {{רשי|???|אמר ליה: ממאי קבעית לחיוביה לאתויי קרבן כשנצטרע מממון שלך או מממון דגזא דידיה? הוי אומר מגזא דידיה: הוא דבעי לאתויי, וכיון דמגזא דידיה קבעי אתויי - אמטו להכי פטור לגמרי מקרבן עולה ויורד, דהכי קאמר רבי ירמיה ורבי יוסי: '''יצא נשיא ומשיח שאין באין לידי עניות''' - האי נשיא שנצטרע נמי אינו בא לידי עניות, דגזא דידיה כדקאי קאי, הלכך פטור לגמרי}}.
 
תניא: 'רבי עקיבא אומר: משיח פטור מכולן' {{רשי|???|מקרבן עולה ויורד}}.
 
אמר רבא: מאי טעמא דרבי עקיבא? - אמר קרא ([[ויקרא ו יג]]) זה קרבן אהרן ובניו [אשר יקריבו לה' ביום המשח אתו עשירת האפה סלת מנחה תמיד מחציתה בבקר ומחציתה בערב] {{רשי|???|דהיינו חביתי כהן משיח}} - זו באה חובה לו {{רשי|???|דחביתין באה לו חובה}}, ואין אחרת באה חובה לו {{רשי|???|דעשירית האיפה עולה ויורד - לא באה לו חובה, הלכך פטור מכולם: מעולה ויורד; ואמרינן לקמן דמִפָּר לא פטר ליה רבי עקיבא; ואיכא לתרוצי דטעמא דרבי עקיבא משום דמעולה ויורד - הוא דאמעיט, כדכתיב 'זה קרבן אהרן', אבל מפָּר - לא אמעיט}}.
 
ואימא כי ממעט ליה {{רשי|???|לכהן משיח}} רחמנא - מדלי דלות {{רשי|???|דהיינו מעשירית האיפה, דכתיב '<u>זה</u> קרבן אהרן' ([[ויקרא ו יג]]) - דאין אחרת באה לו חובה}}, ומאי ניהו? - עשירית האיפה, אבל עניות ועשירות - לא מעטיה רחמנא {{רשי|???|מדלות לא מעטיה, דעל שמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו - לחייב כשבה או שעירה או תורין ובני יונה}}?
 
לא סלקא דעתא, דכתיב {{רשי|???|גבי עשירית האיפה }}: ([[ויקרא ה ו]]) וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה [ונסלח לו והיתה לכהן כמנחה] {{רשי|???|דמשמע:}} המתכפר באחת מתכפר בכולן {{רשי|???|כל המתכפר באחת, כלומר: בכל אחת ואחת - אפילו בעשירית האיפה - מתכפר בכולן: דישנו בעשירות ובדלות ובדלי דלות}}, ושאין מתכפר באחת {{רשי|???|כגון משיח דודאי אין מתכפר בעשירית האיפה דכתיב 'זה קרבן' ([[ויקרא ו יג]])}} - אין מתכפר בכולן {{רשי|???|דאמעיט נמי, דאינו בקרבן עולה ויורד כלל}}.
 
אלא מעתה, דכתיב ([[ויקרא ה ה]]) והיה כי יאשם לאחת מאלה [והתודה אשר חטא עליה] - הכי נמי ד'''כל המתחייב באחת ''{{רשי|???|כלומר: בכל אחת ואחת}} - ''מתחייב בכולן, ושאין מתחייב באחת ''{{רשי|???|כגון נשיא שאין מתחייב בשמיעת הקול }}'' - אין מתחייב בכולן''' {{רשי|???|כדאמר רבי יוסי הגלילי}}? אלמה תנן {{רשי|???|והא '''חוץ משמיעת הקול''' קתני, דקתני}}: '''רבי עקיבא אומר: נשיא חייב חוץ משמיעת קול''' {{רשי|???|דאע"ג דאין מתחייב באחת מהן - מתחייב בשאר כולן}}?
 
אביי ורבא, דאמרי תרוייהו: 'מאחת' משמע ליה, 'לאחת' לא משמע ליה; ומאי שנא 'מאחת' דמשמע ליה? - דכתביה רחמנא לבסוף גבי עשירית האיפה, למימרא דכל דמחייב בעשירית האיפה - מחייב בכולן; דאי סלקא דעתך מתחייב באחת אע"פ שאין מתחייב בכולן - נכתביה להאי 'מאחת מאלה' בדלות {{רשי|???|בתורין ובני יונה}}, אי נמי בעשירות {{רשי|???|דהיינו כשבה או שעירה; אלא מדכתב ביה רחמנא 'מאחת' גבי עשירית האיפה, למימרא דשאין מתחייב בעשירית האיפה - אין מתחייב בכולן כלל, הלכך פטור משיח מכולן, הואיל ואין מתכפר בעשירית האיפה, דכתיב 'זה קרבן' דאין אחרת באה לו חובה}}!?
 
משנה:
 
כל המצות שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת - היחיד מביא כשבה ושעירה, והנשיא שעיר, ומשיח וב"ד מביאין פר {{רשי|???|כדאמרינן ([[ביאור:בבלי הוריות דף ח#עמוד א|לעיל דף ח.]]) 'נאמר כאן עליה ונאמר להלן לגלות ערותה עליה וכו'; ונשיא יליף ממצות יחיד: 'ואם נפש' - ילמוד תחתון מעליון}};
 
ובעבודת כוכבים היחיד והנשיא והמשיח מביאין שעירה {{רשי|???|דכתיב בפרשת 'שלח לך' בעבודת כוכבים 'ואם נפש [אחת] וגו'; וכולן בכלל 'נפש אחת' ([[במדבר טו כז]]) הן}}, וב"ד {{רשי|???|מביאין}} פר ושעיר {{רשי|???|כדכתיב בפרשת 'שלח לך'; ואמר ([[ביאור:בבלי הוריות דף ז#עמוד ב|לעיל דף ז:]]) יליף 'מעיני' 'מעיני': מה להלן ב"ד - אף כאן ב"ד}}: פר לעולה ושעיר לחטאת.
 
אשם תלוי: היחיד והנשיא חייבין, ומשיח וב"ד פטורין {{רשי|???|כדאמר בריש פירקין דכתיב באשם תלוי ([[ויקרא ה יח]]) וכפר הכהן על שגגתו אשר שגג: מי שחטאו ושגגתו שוה וכו'}};
 
אשם ודאי: היחיד והנשיא והמשיח חייבין {{רשי|???|דכתיב באשמות 'ואם נפש', ונשיא ומשיח בכלל 'נפש <s>אחת</s>' הן; והא דתנן ([[ביאור:בבלי הוריות דף ח#עמוד א|לעיל דף ח.]]) '''אין חייבים אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת''', ואשם ודאי אין שגגתו חטאת; '''וכן המשיח''' הכי משמע: וכן המשיח דגבי אשם ודאי - פר הוא דלא יביא, אבל אשם ודאי יביא, כהדיוט}}, וב"ד פטורין {{רשי|???|פטורים מאשם ודאי דפטורים לגמרי דאינן בכלל נפש אחת}};
 
על שמיעת הקול, ועל בטוי שפתים, ועל טומאת מקדש וקדשיו ב"ד פטורין {{רשי|???|דאמר ([[ביאור:בבלי הוריות דף שם#עמוד ב|לעיל שם:]]) '''אין חטאת צבור אלא בקבועה''' והני - עולה ויורד נינהו}}, והיחיד והנשיא והמשיח חייבין {{רשי|???|בשמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו, דכולן בכלל 'נפש <s>אחת</s>' הן}}, אלא שאין כהן גדול משיח חייב על טומאת מקדש וקדשיו - דברי רבי שמעון {{רשי|???|מפרש בגמרא; והוא הדין דקאמר רבי שמעון '''אלא שאין הנשיא חייב על שמיעת הקול''', דמלך לא מעיד ולא מעידין אותו; אלא לא אצטריך ליה למיתנא, דהא תנא ליה לעיל רבי עקיבא}};
 
ומה הן מביאין {{רשי|???|נשיא בבטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו, ומשיח בשמיעת קול ובטוי שפתים}}? - קרבן עולה ויורד.
 
רבי אליעזר אומר: הנשיא מביא שעיר. {{רשי|???|ושלש מחלוקות בדבר: רבי יוסי הגלילי סבר: נשיא ומשיח פטורין מכולן, ורבי עקיבא סבר: נשיא חייב בכולן חוץ משמיעת הקול, ומשיח פטור מכולן מעולה ויורד; ור"ש סבר: נשיא ומשיח חייבין בכולן בעולה ויורד, אלא שאין כ"ג ומשיח חייב על טומאת מקדש וקדשיו.}}
 
גמרא:
 
תניא: 'רבי שמעון היה נותן {{רשי|???|בהן}} כלל:
 
כל שהיחיד באשם תלוי - הנשיא כיוצא בו, משיח וב"ד פטורין;
 
וכל שהוא באשם ודאי - נשיא ומשיח כיוצא בהן, וב"ד פטורין;
 
שמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו - בית דין פטורין, נשיא ומשיח חייבין, אלא שאין הנשיא חייב בשמיעת הקול, ולא משיח בטומאת מקדש וקדשיו;
 
כל שהוא בעולה ויורד {{רשי|???|דהיינו: שמיעת קול, ובטוי שפתים, וטומאת מקדש וקדשיו}} - נשיא כיוצא בו, משיח ובית דין פטורין.'
 
הא גופא קשיא: אמרת שאין משיח חייב בטומאת מקדש וקדשיו; בטומאת מקדש וקדשיו - הוא דפטור, אבל בשמיעת הקול ובטוי שפתים – חייב; אימא סיפא: '''כל שהוא בעולה ויורד נשיא כיוצא בו משיח ובית דין פטורין'''; קתני 'משיח ובית דין פטורין': {{רשי|???|משיח דומיא דב"ד:}} מה בית דין פטורין מכולהון {{רשי|???|משמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו, דצבור אין חטאתו אלא בקבועה}} - אף משיח פטור מכולהון!?
 
{{ביאור:עמוד ב}}
 
קשיין אהדדי {{רשי|???|דקתני '''אלא שאין משיח [חייב] אטומאת מקדש וקדשיו''' - הא בשמיעת קול ובטוי שפתים חייב}}!?
 
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: לא קשיא: כאן בדלות, כאן בדלי דלות {{רשי|???|משיח פטור מכולהו, כדכתיב 'זה קרבן אהרן' דאין אחרת באה לו חובה; והאי דקאמר דמשיח חייב בשמיעת קול ובטוי שפתים - כגון בדלות: בתורין ובני יונה, שעדיין לא בא לדלי דלות}}; ורבי שמעון סבר לה כרבי עקיבא בחדא ופליג עליה בחדא: סבר לה כרבי עקיבא בדלי דלות דפטור {{רשי|???|מ'זה קרבן אהרן ובניו'}}, ופליג עליה בדלות {{רשי|???|דאילו רבי עקיבא פטר ליה נמי בדלות, דקאמר '''שאין מתכפר בעשירית האיפה - אין מתכפר בכולן''' ולרבי שמעון בדלי דלות - הוא דאין מתכפר, הא בדלות ועשירות מתכפר}}.
 
אלא שאין כ"ג חייב [על טומאת מקדש וקדשיו - דברי רבי שמעון]:
 
אמר חזקיה: מאי טעמא דרבי שמעון {{רשי|???|דאמר משיח אינו חייב בטומאת מקדש וקדשיו}}?
 
דכתיב {{רשי|???|בטומאת מקדש וקדשיו}}: ([[במדבר יט ב]]) [ואיש אשר יטמא ולא יתחטא] ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל [כי את מקדש ה' טמא מי נדה לא זרק עליו טמא הוא]: מי שקרבנו שוה לקהל {{רשי|???|דמתכפר בשל קהל - הוא דחייב בטומאת מקדש וקדשיו}}, יצא זה {{רשי|???|משיח}} שאין קרבנו שוה לקהל {{רשי|???|דאין מתכפר בשל קהל בכפרת יום הכפורים, דהוא מתכפר בפר - והם בשעיר}}.
 
אם כן נשיא נמי - אין קרבנו שוה לקהל {{רשי|???|דהוא מביא שעיר והם מתכפרין בפר בשאר ימות השנה, ואמאי קתני המשיח לחודיה פטור בטומאת מקדש וקדשיו, ולא נשיא ויחיד}}?
 
{{רשי|???|ומשני: . הא - לאו מילתא היא, משום דהא}} שוה {{רשי|???|לקהל}} בכפרה דיוה"כ.
 
אם כן - כהנים נמי לא שוו לקהל בכפרה דיוה"כ {{רשי|???|דמתכפרין בפרו של אהרן, וליפטרו בטומאת מקדש וקדשיו}}?
 
{{רשי|???|הא לא קשיא, משום ד}}כהנים שוו לקהל בשאר מצות דשנה כולה {{רשי|???|דמתכפרי עם הצבור בפר הבא על כל המצות - הלכך חייבין בטומאת מקדש וקדשיו}}!
 
{{רשי|???|כהן}} משיח נמי - הא שוה בשאר מצות דשנה {{רשי|???|דכל השנה כולה, דכי הורה עם הצבור - מתכפר עם הצבור; וליחייב בטומאת מקדש וקדשיו}}?
 
אלא אמר רבא: אימא הכי: {{רשי|???|מתוך הקהל,}} מי שחטאתו שוה ליחידים {{רשי|???|דמחייבי בשגגת מעשה כיחידים: דיחידים שחטאו בשגגת מעשה - מייתי כל חד}}, ומאי ניהו {{רשי|???|ומאן 'יחידים'}}? – קהל {{רשי|???|דכי חטאו קהל בשגגת מעשה לחודיה, בלא העלם דבר - מייתו כל חד קרבן: דאותן השוה ליחידים בדבר זה - הוא דמחייבי בטומאת מקדש וקדשיו, יצא משיח שאין חטאו שוה ליחיד: דכי חטא בשגגת מעשה בלא העלם דבר - פטור לגמרי, כדאמרינן לקמן בפרק בתרא <small>(דף יא.)</small> 'מעם הארץ' - פרט למשיח: דאין מביא בשגגת מעשה, והיינו דאמרינן ([[ביאור:בבלי הוריות דף ז#עמוד ב|לעיל דף ז:]]) 'יצא משיח שאין חטאו בשגגה'; וכיון דאין חטאו שוה ליחיד - לפיכך פטור בטומאת מקדש וקדשיו}}.
 
רבי אליעזר אומר הנשיא מביא שעיר:
 
אמר רבי יוחנן: לא אמר רבי אליעזר {{רשי|???|דנשיא מביא שעיר בידיעה, במקום עולה ויורד}} אלא בטומאת מקדש וקדשיו, הואיל ונאמר כרת בו כבקבועה {{רשי|???|כלומר: כבחטאת קבועה; דקסבר רבי אליעזר דכי היכי דבמקום שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, דהיינו במקום חטאת קבועה - נשיא מביא שעיר, הכי נמי היכא דחייב לה על זדונו כרת ועל שגגתו עולה ויורד - מביא שעיר, הואיל ודמי לחטאת קבועה לענין כרת; אבל בשמיעת קול ובטוי שפתים - דאין חייבין על זדונו כרת, דלא דמי לחטאת קבועה לא בזדון ולא בשוגג - מודה רבי אליעזר דנשיא אין מביא שעיר, אלא קרבן עולה ויורד כהדיוט}}.
 
אמר רב פפא: הכי נמי מסתברא: דאי סלקא דעתא רבי אליעזר {{רשי|???|דאמר נשיא מביא שעיר}} על כולהון {{רשי|???|שמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו}} קאמר, מכדי שעיר נשיא ופר משיח במקום יחיד לחטאת קאי {{רשי|???|מכדי שעיר דנשיא במקום חטאת קבועה דיחיד קאי, והוא הדין לפר כהן משיח: דבמקום חטאת קבועה דיחיד קאי, וכדתנא: ''כל מצות שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת'' - דהיינו חטאת קבועה – ''יחיד מביא כשבה או שעירה'' ''ונשיא מביא שעיר, ומשיח פר'', וכיון דשעיר דנשיא ופר כהן משיח במקום חטאת קבועה דיחיד קיימי, אי אמרת אכולהו קאמר רבי אליעזר דנשיא מביא שעיר אף על גב דלית בהו כרת כבקבועה}} - ניתני נמי 'משיח מביא פר בשמיעת קול ובטוי שפתים' {{רשי|???|כי דיניה, אף על גב דלית בהו כרת כבקבועה}}!? - אלא מדלא קתני 'משיח' - שמע מינה אטומאת מקדש וקדשיו קאי, דמשיח פטור {{רשי|???|מדלא קתני הכי - שמע מינה דאטומאת מקדש וקדשיו קאמר רבי אליעזר דנשיא מביא שעירה, הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה; והאי דלא קתני 'ומשיח מביא פר בטומאת מקדש וקדשיו הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה' - משום דמשיח פטור לגמרי בטומאת מקדש וקדשיו, דסבר לה כרבי שמעון דפוטר}}.
 
אמר ליה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא: ממאי? דלמא רבי אליעזר אכולהון קאי {{רשי|???|דנשיא מביא שעיר אפילו שלא במקום כרת}}, {{רשי|???|והאי דלא קתני נמי 'משיח מביא פר בטומאת מקדש וקדשיו ובשמיעת קול ובטוי שפתים' - משום}} ובמשיח סבר לה כרבי עקיבא דאמר משיח פטור בכולן {{רשי|???|משמיעת קול ובטוי שפתים; ולעולם אכולהו קאי רבי אליעזר דנשיא מביא שעיר}}!?
 
אמר ליה: ורבי עקיבא - מי פטר ליה {{רשי|???|למשיח}} מִפָּר {{רשי|???|כי קאמר רבי עקיבא משיח פטור מכולן: מטומאת מקדש וקדשיו ושמיעת קול ובטוי שפתים - כגון להביא קרבן עולה ויורד, אבל להביא פר – מחייב!}}? {{רשי|???|וכיון דמחייב בפר - אם כן ניתני נמי רבי אליעזר 'משיח מביא פר בשמיעת קול ובטוי שפתים'!? אלא מדלא קתני הכי - שמע מינה דאטומאת מקדש וקדשיו קאי רבי אליעזר דנשיא מביא שעיר, הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה; והא דלא קתני 'ומשיח מביא פר בטומאת מקדש וקדשיו' - משום דסבר לה כרבי שמעון דאמר דאין כהן משיח חייב בטומאת מקדש וקדשיו.}}
 
ותו לא מידי {{רשי|???|ותו ליכא למיקשי ולא מידי}}.
 
אמר רבי יוחנן: מודה רבי אליעזר שאין מביא אשם {{רשי|???|אף על גב דקאמר רבי אליעזר '''הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה''': דנשיא מביא שעיר כבחטאת קבועה - מודה רבי אליעזר לענין אשם תלוי דלאו דיניה כבחטאת קבועה: דכי היכי דאמר לעיל 'אין יחיד מביא אשם תלוי אלא על ספק קבועה' - הכי נמי אין מביא אשם תלוי על ספק טומאת מקדש וקדשיו: שאף על פי שנאמר בו כרת כבקבועה, הואיל ואינה ממש חטאת קבועה - אין מביא אשם תלוי}}.
 
תני תנא קמיה דרב ששת: אשם תלוי בא על טומאת מקדש וקדשיו {{רשי|???|הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה}}.
 
אמר ליה: דאמר לך מני?
 
רבי אליעזר היא, דאמר '{{רשי|???|נשיא מביא שעיר}} הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה' {{רשי|???|וקאמר דהוא הדין לענין אשם תלוי}} - מייתי נשיא שעיר עליה.
 
{{רשי|???|ומי מצית אמרת הכי?}} והאמר רבי יוחנן 'מודה רבי אליעזר שאין מביא אשם תלוי'?
 
קשיא {{רשי|???|דמתניתא דידך לא מיתוקמא דלא כחד}}.
 
הדרן עלך הורה כהן משיח
 
----
 
מסכת הוריות פרק ג
 
ב הוריות דף ט,ב
 
משנה
כהן משיח שחטא ואחר כך עבר ממשיחותו, וכן נשיא שחטא ואחר כך עבר מגדולתו: כהן משיח מביא פר והנשיא מביא שעיר;
 
משיח שעבר ממשיחותו ואחר כך חטא, וכן הנשיא שעבר מגדולתו ואחר כך חטא: כהן משיח מביא פר והנשיא כהדיוט.
 
גמרא:
 
השתא יש לומר [בכהן משיח בסיפא] '''עבר ממשיחותו''
-->
 
 
==פירוש גמרא נוחה==
=====גמרא נוחה: לפי שלא נגמרה הוראה=====
<sub>(במקור כתבו כאן: "תוספות הראש" - אך אינו. וראה שיחה)</sub> <br />
פירוש: ששאלו לבית דין "מה אנו לאכול חלב שעל גבי הקיבה" ואמרו להם "מותרין אתם לאכול" – לאפוקי אם שנו ולמדו להם בבית המדרש שמותר, דלא הוי הוראה.<br />
<br />
והקשה הרמ"ה ז"ל: מה חילוק יש בין "מותרין אתם" ובין "מותרין אתם לעשות"? <br />
ופירש: ד"מותרין אתם" דקאמר שמואל לא מיירי ששאלו אם מותרין לאכול, דאם אמרו להם "מותרין אתם" – היינו "מותרים אתם לעשות", <br />
דבשאלת השואל תלויה ההוראה, ולא בתשובת המורה: דכיון ששאלוהו אם מותרין לאכול – יודע המורה כשיאמר "מותרין אתם" שיאכל ועל פיו, וכשאמר להם "מותרין אתם" – הוי כאילו אמר להם "מותרין אתם לעשות"!<br />
<br />
אלא מיירי ששאלו להם הוראה: "מה אנו להורות היתר בחלב שעל הקיבה?" ואמרו להם "מותרין אתם": דאף על גב דלא הורו אותם לעשות, אלא להורות לאחרים – הוראה הוי.<br />
ולא נהירא לן: דכיון שיודע המורה ששאלו כדי להורות היתר לכל שואל, יותר הוי ליה לדקדק בדבריו, וכשהוא הורה להם היתר כל שכן דהוי הוראה!?<br />
<br />
ונראה לי לפרש כההיא דקתני בבא בתרא פרק 'יש נוחלין' [דף קל,ב]: 'תנו רבנן: אין למדין הלכה לא מפי תלמיד ולא מפי מעשה, עד שיאמרו "הלכה למעשה"; שאל ואמר "הלכה למעשה" – ילך ויעשה.' ותו אמרו התם: 'אמר ליה רב אסי לרבי יוחנן: כי אמר לן מר "הלכה" – נעבד? אמר ליה: עד דאמרי לכו "הלכה למעשה"' – כלומר: אפילו אם ישאלו לו אם הלכה כך, ויאמר להם "הלכה כן" – <u>לא יסמכו על זה לעשות מעשה עד שישאלו ממנו פעם שנית בשעת מעשה</u>, לפי שכשהאיסור מזומן לעשות מיד – אז ידקדק המורה בדבריו שלא תארע על ידיו תקלה;
 
והכי פירושו הכא: אם שאלו להם, ואמרו להם "מותרין אתם", אף בשלא בשעת מעשה – קאמר שמואל דהוי הוראה, ורב דימי – דאמר כההיא דפרק 'יש נוחלין'.
 
=====הערת אלמוני:=====
ולולא מסתפינא הייתי אומר שרב דימי – לא לחלוק על שמואל בא, אלא לפרש את דבריו, שהרי שמואל היה ראש ישיבה בנהרדעא, ולא מסתבר שרב דימי מנהרדעא יחלוק עליו, אלא שמפרש דבריו; וכן נראה מכך שאין רב דימי מקשה על שמואל;
 
ועוד יש לומר שהלשון של שמואל כך מורה: שאין דרך לומר בשעת לימוד "מותרין אתם" אלא אומרים "מותר" או אסור"; ולכן משמע בדברי שמואל שמדובר בשאלה מעשית; ורב דימי רק מפרש דברי שמואל ואומר שהכוונה היא, שהתשובה מכוונת להלכה למעשה, ולא לעיון – גם בדברי שמואל וגם בדברי רב דימי מנהרדעא.
 
אך אין זו הדרך בגמרא; אולי כי הדיון בדברי שמואל ורב דימי התקיים שנים רבות אחר-כך, בבית מדרשו של רבא ואביי, ואולי לשם לימוד בחרו להבין שיש כאן מחלוקת מטעמים דידקטיים: להראות את הצורך בדיוק בלשון, וכיצד יכולה לצאת תקלה מניסוח לא שלם ומדויק.
 
 
 
{{כותרת תחתונה גמרא מבוארת|הוריות|ב|2}}
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/בבלי/הוריות/פרק_א"