עץ חיים/שער לט/דרוש א: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 17:
ואע"פ שהם ז' מלכים -- עם כל זה הם י', אלא שהם על דרך ז' היכלות אשר נזכר פרשת פקודי שהם ז' היכלות והם י' (<small>כי היכל העליון כולל ג' היכלות, ותחתון כלול מב'</small>). וכן הענין בכאן שהם ז' מלכים {{הערה|<small>[הגהה - צמח כי בלע כולל יובב וחשם כנודע]</small>}}. והם י' על דרך הנ"ל.
 
והנה ענין בירורם על ידי המחשבה, ענין הדבר הוא במה שאמרנו כי כל אלו המלכים הם בחינת המוחין של הנקבות אשר גם הם נקראין 'מחשבה', ולכן כאשר המחשבה עליונה (<small>שהיא חכמה סתימאה דברישא דעתיקא קדישא</small>) רצה לתקנה אחר שנתקן אריך אנפין בתקונים שלו ואז יצא האור שלו ע"י המעטת האור בסבת אותם התקונים כנודע, ועי"כ היה כח באלו המלכים להחיות ולקבל אור העליון,. ואז המחשבה עלאה{{הערה|ס"א מוסיפים כאן "מוחא"}} סתימאה דברישא דבעתיקא האיר בהם, ועי"ז נבררו אלו המלכים. ואז היותר מובחר שבהם (<small>שהוא בחינות שיש בהם מאריך אנפין</small>) עלו בסוד מ"נ והובררו, והשאר נשאר למטה.
 
:: ודע כי [אחר]{{הערה|ס"א לא גורסים "אחר" ובדפוס קארעץ איתא}} אותה הבחינה שעלתה{{הערה|בדפוס קארעץ ליתא למילה "שעלתה"}} באריך אנפין הם בחינות השערות שבדיקנא דיליה כנודע (<small>כנזכר באדרא בתקונא קדמאה</small>), הנקרא '''אל''' אשר בו ג' עלמין, שהם ג' מלכים אלו מהז' מלכים, והם '''בלע יובב חשם'''. ואלו השערות הם נמשכין ממ"ס{{הערה|מוחא סתימאה? - ויקיעורך}} עצמה כנודע, והוא החכמה סתימאה, והוא נוקבא לגבי כתר דעתיקא. נמצא כי השערות האלו הם מ"נ דילה ועל כן שערי דדיקנא הם דינין תקיפין.
שורה 35:
* ואח"כ כאשר נתקנה נוקבא דז"א נתקנה תחלה בבחי' אב"א ואז עדיין לא הובררה המ"נ דילה אשר בתוך המלכות הנ"ל. '''ע"כ דפוס קארעץ'''.}}
 
והענין כי כל אותה בחי'בחינה של מעלה -- ממנה הובררו מאליהם ע"י המחשבה שבכל בחי'בחינה מהם, ולא היו צריכין אל מעשה התחתונים שעל ידיהן יתבררו, לפי שהקליפות אשר כנגדן אין בהם כח כ"ככל כך. אבל בחינת המ"ן של המלכות (דנוקבא דז"א) אשר הם בחי'בחינת עשייה ששם כל עיקר שורש ותוקף הקליפות -- לכן לא היה בה כח לתקן ולברר הבחי'הבחינות של מ"נ שלה שהיה באלו המלכים לסבת היותן נתונים בעמקי הקליפות החזקים, ולא היה יכולת בה לבררם עד שבא אדה"ר, וע"י מעשיו ותפילותיו היה מכניע את הקליפות והיה מחזיר זו"ן פנים בפנים. ואז מתבררים חלק המ"נ דנוקבא דז"א בירור גמור, ואז לא היה עוד שם חורבן בעולם והיה אז כמו שיהיה בימי המשיח ב"ב, כי אז כתיב {{צ|בלע המות לנצח}} שהם הקליפות אשר חיותם הוא בחי'בחינת המ"נהמיין נוקבין אלו שלא הובררו והם עדיין בתוכם. ואם היו נבררין לגמרי -- היה מסתלק מהם כל החיות והיו מתים לגמרי. וזהו ענין אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף כי כאשר יכלה כל הנשמות הקדושות לצאת משם ועולין בבחי' מ"נ שמהם נוצרים הנשמות כנ"ל בתחלת הדרוש לא יהיה עוד חיות אל הקליפות וימותו ויתבטלו וזהו בלע המות לנצח כי הקליפות נקרא מות תתבלע ותתבטל לגמרי.
 
וזהו ענין {{צ|אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף}}, כי כאשר יכלה כל הנשמות הקדושות לצאת משם ועולין בבחינת מ"נ (<small>שמהם נוצרים הנשמות כנ"ל בתחלת הדרוש</small>) -- לא יהיה עוד חיות אל הקליפות, וימותו ויתבטלו. וזהו {{צ|בלע המות לנצח}}, כי הקליפות נקרא "מות" - תתבלע ותתבטל לגמרי.
וז"ש פר' פקודי דף רנ"ח ע"ב {{ממ זהר|ב|רנח|ב}} כד יסתיים גלותא במשיכו דרגלין ברגלין כדין יבא משיח כי הרי אלו בחי' המלכים הם אדם א' מראשו ועד רגליו אשר נטבע באלו הקלי' ובכל פעם ופעם שיש זווג עליון אנו מעלין ע"י תפלתינו ניצוצות הקדושה שבו בבחי' מ"נ וכאשר יתבררו ויעלו גם הניצוצין אשר ברגליו אז יושלם להתתקן כל אדם הזה אז יבא משיח וענין רגליו אלו הוא בעשייה שהוא בחי' רגלים ושם הוא סיום הקדושה שהוא המלכות הנקרא קץ הימין וכנגדו בקליפה אשר שם נקרא קץ הימים וכאשר יתוקנו הנשמות אשר נפלו עד שם אז יהיה זמן הגאולה.
 
וז"ש פר' פקודי דף רנ"ח ע"ב {{ממ זהר|ב|רנח|ב}} {{צ|כד יסתיים גלותא במשיכו דרגלין ברגלין כדין יבא משיח}} כי הרי אלו בחי'בחינות המלכים הם אדם א', מראשו ועד רגליו, אשר נטבע באלו הקלי'הקליפות. ובכל פעם ופעם שיש זווג עליון אנו מעלין ע"י תפלתינו ניצוצות הקדושה שבו בבחי'בבחינות מ"נ, וכאשר יתבררו ויעלו גם הניצוצין אשר ברגליו -- אז יושלם להתתקן כל אדם הזה, אז יבא משיח. וענין רגליו אלו הוא בעשייה שהוא בחי'בחינת רגלים, ושם הוא סיום הקדושה שהוא המלכות הנקרא '''קץ הימין''', וכנגדו בקליפה אשר שם נקרא '''קץ הימים''', וכאשר יתוקנו הנשמות אשר נפלו עד שם אז יהיה זמן הגאולה.
העולה לנו מכל זה כי ענין בחי' מ"נ הם הנשמות הקדושות ממש הם עצמם אשר תוך מלכים אלו שצריך לבררם משם ולהעלותן בבחי' מ"נ למעלה ואז יתחברו עמהם מ"ד ע"י הזווג זכר ונקבה ומב' בחי' אלו נוצרים ונבראים הנשמות. וזהו טעם שצריך בכל זווג וזווג מ"ן חדשים אחרים לפי שאותן מ"ן הראשונים שבזווג הא' כבר נוצרו מהם בחי' נשמות וצריך בכל זווג וזווג לברר ניצוצין אחרים ולהעלותן בבחי' מ"ן ג"כ להיות נבראים שם נשמות אחרות חדשות וכן בכל זווג וזווג.
 
העולה לנו מכל זה כי ענין בחי'בחינת מ"נמיין נוקבין הם הנשמות הקדושות ממש הם עצמם אשר תוך מלכים אלו שצריך לבררם משם ולהעלותן בבחי'בבחינת מ"נ למעלה. ואז יתחברו עמהם מ"דמיין דכורין ע"י הזווג, זכר ונקבה. ומב' בחי'בחינות אלו נוצרים ונבראים הנשמות. וזהו טעם שצריך בכל זווג וזווג מ"ן חדשים אחרים, לפי שאותן מ"ן הראשונים שבזווג הא' כבר נוצרו מהם בחי'בחינות נשמות, וצריך בכל זווג וזווג לברר ניצוצין אחרים ולהעלותן בבחי'בבחינת מ"ן ג"כ להיות נבראים שם נשמות אחרות חדשות. וכן בכל זווג וזווג.
ונחזור לעניננו כי כיון שא"א להתברר מ"נ דנוקבא דז"א אלא ע"י התחתונים וכמש"ה ואדם אין לעבוד את האדמה לכן יצאו זו"נ אחור באחור כי אם היו חוזרין פנים בפנים היו הקליפות נאחזין באחוריים של הנקבה לרוב תקפם כנ"ל כי עדיין לא היו מבוררים לכן הוכרחו לישאר אחור באחור:
 
ונחזור לעניננו כי כיון שא"אשאי אפשר להתברר מ"נ דנוקבא דז"א אלא ע"י התחתונים, וכמש"הוכו שכתב הפסוק {{צ|ואדם אין לעבוד את האדמה}} -- לכן יצאו זו"נ אחור באחור, כי אם היו חוזרין פנים בפנים היו הקליפות נאחזין באחוריים של הנקבה לרוב תקפם כנ"ל, כי עדיין לא היו מבוררים, לכן הוכרחו לישאר אחור באחור:.
 
==דרוש א - מ"ק==
שורה 50 ⟵ 52:
והנה כשיש ח"ו חטאים ועונות -- אלו אלהים אחרים נכללין בשרשם בסוד אלהים הקדושים שבאחוריים, וע"י כללותם בשרשן הם יונקין מן השכינה, וזהו סוד כל אחיזת החיצונים בקדושה, כי אינם אוחזין רק ע"י כללותן בשרשם ולא ח"ו שנכנסין הם עצמן. וזהו סוד {{צ|ערו ערו עד היסוד}}, כי אלו אלהים שרשם הם ממיין נוקבין ביסוד הנוקבא (<small>כי הם ה' גבורות - ה' אותיות אלהים</small>), וכאשר רוצה המלכות להעלות מ"נ נכללין כל אלהים דקדושה שם ביסוד שבה. וכשיש ח"ו פגם -- אז אוחזין אלהים אחרים בשרשן ונכללין עמהם -- אע"פ שהם אינם נכנסים ח"ו -- עם כל זה הם יונקים בסוד כללות.
 
וז"סוזהו סוד {{צ|ושפחה כי תירש גבירתה}}, שצדיק עליון מזדווג עם השפחה כביכול ביסוד הנ"ל. וז"ש {{צ|ערו ערו עד היסוד בה}}, כי שם מגיע הפגם כ"יכביכול. גם זהו סוד {{צ|אלהים באו גוים בנחלתיך}}, פי' כי החצונים הנקראים "אלהים אחרים" הם נאחזין באלהים דקדושה ועי"כ {{צ|באו גוים בנחלתך}}, נחלת הקדש. ולזה אמר "אלהים" ולא אמר ה'.
 
והנה ענין היותן אחור באחור מפני שהן דינין ויוצאין ממנו אליה ואז נדבקין -- כי הענף נשאר דבוק באילן אשר משם יוצאת. והנה בהיותן אח"כ פנים בפנים היה ראוי שיחזרו להדבק ג"כ כמו בסוד אחוריים, כי ג"כ ניתנין ממנו אליה, אך הטעם הוא כי אבא ואמא שקומתן שוה פנים בפנים לכן הם מתדבקין כחדא שריין ולא מתפרשין דא מן דא לכן זווגם תדיר אבל זו"ן שאין קומתן שוה אינן דבוקים זה בזה בהיותן פנים בפנים ע"כ.
שורה 58 ⟵ 60:
וכל ענין זה תבינהו בזוהר פר' בראשית מ"ש בפסוק {{צ|ויבן ה' אלהים את הצלע}} שהוא ענין הנסירה, ואח"כ {{צ|ויביאה אל האדם - מהכא ילפינן דבעאן אבא ואמא לאעלאה לכלה ברשותא דחתן כד"א את בתי נתתי לאיש הזה מכאן ואילך ייתי בעלה לגבה דהא ביתא דילה היא דכתיב ויבא אליה}}. פירושו: ענין זווג הראשון דזו"ן בעת אצילותן איננו כשאר זווגים של אח"כ, והוא כי הזווג הזה לא היה למטה, רק אבא ואמא העלו את ז"א בחיקם ואח"כ העלו את הנוקבא בסוד {{צ|ויביאה אל האדם}} ושם נזדוגו כמ"ש בע"ה. ואמנם כל שאר הזווגים דזו"ן דבחינת פנים בפנים הוא למטה בביתא דילה של הנוקבא, שהוא בהיכל הנוקבא, ושם יורד הז"א להזדווג עמה.
 
והנה אז לא היה עדיין מ"ן של הנוקבא מבוררים ומתוקנים כנ"ל. ונמצא כי מ"ן שהעלתה מלכות לגבלגבי ז"א הם המ"ן דבינה אשר הם שמשו אל הנוק'הנוקבא, וע"י מ"נ אלו יצאו אדם וחוה כ"כ מעולין ונאחזין עד למעלה כמ"ש בע"ה, [<small>הגהה - ונל"ח כי הרוחא דבגווה של הבינה (אשר ע"י עולין מ"ן) -- הוא אשר שימש אל הנוקבא הזאת, כי ע"י שהוא מעולה מאד יכול לברר אדם וחוה בבחינת מ"ן שלה עצמו אשר בתוך הקלי'הקליפות. ואין אדם וחוה מ"ן עצמן דבינה אלא שיצאו ונתבררו ע"י רוחא דילה, ונודע שבו מתלבש הנשמ' בבחי'בבחינת לבוש. וזהו מעלת אדם וחוה בבחי' לבוש, אבל עצמות נשמתם היה מזו"ן, מ"ד ומ"ן דילהון, דאל"כ מה תועלת בעלייתן שם אם אדם וחוה ממ"נ דבינה עצמה והיה יכול לצאת משם? או אפשר להיפך, כי הן מ"ן ממש של הבינה אלא שצריך לחזור ולצאת שנית ע"י זווג זו"ן בהיותן למטה פנים בפנים כנודע, ולכן עלו ונעשו ב' הבחי'הבחינות יחד, שנזדווגו אבא ואמא בהתלבשות זו"ן בהם ויצאו אדם וחוה. כנלע"ד</small>]: