סמ"ג עשה כה: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
 
שורה 1:
{{סמ"ג|עשה|כד|כה|כו|שיכתוב המלך ספר תורה שני לעצמו}}
מצות עשה על המלך לכתוב לו ספר תורה יתר על ס״תספר תורה שהיה לו כשהיה הדיוט, שנ׳שנאמר {{פסוק|והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וגו׳|דברים|יז|יח}}. זה שהיה לו כשהיה הדיוט, מניחו בבית גנזיו. זה שכתב לו או שנכתב לו אחר שהיה מלך, יהיה עמו תמיד. אם יצא למלחמה ס״תספר תורה עמו נכנס והוא עמו, מיסב בסעודה והוא כנגדו, שנ׳שנאמר {{פסוק|והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו}} {{שם|דברים|יז|יט}}. לא היה לו ס״תספר תורה לעצמו קודם שהיה מלך, צריך שיכתוב אחר שמלך שני ספרי תורות, אחד מניחו בבית גנזיו והשני יהיה עמו תמיד. לו יסור ממנו אלא בלילה או כשנכנס לבית המרחץ או לבית הכסא או לישן על מטתו. ועיקר זה הדבר בסנהדרין בפרק כהן גדול {{הפניה-גמ|סנהדרין|כא|ב}}.
 
ועיקרספר זה הדבר בסנהדרין בפ׳ כ״ג [ד׳ כ״א] ס״תתורה תפילין ומזוזות צריכין לכתוב על עור בהמה טהורה או חיה טהורה, שנאמר {{פסוק|למען תהיה תורת ה׳ בפיך}}, מן המותר בפיך. ומיהו אפילו אינה שחוטה מותר לכתוב עליה כיון שהיא טהורה והיתה ראויה להיות מותרת בפיך, כדאיתא בפ׳ ח׳ שרצים [ד׳ ק״ח] וריש מס׳ סופרים. וצריך שיתן העורות בעיבוד לשמן או יסייע לגוי בשעת עיבוד לשמן, כדאיתא פ׳ הנזקין [ד׳ נ״ד] באחד שאמר ס״ת שכתבתי גווילין שלו לא עבדתי לשמן ופסליה ר׳ אבוה. וגם רבא אמר בפ׳ נגמר הדין [ד׳ מ״ז] הזמנה לאו מילתא היא והלכתא כמותו שסובר שצריך עיבוד לשמה. וסבר כרשב״ג דאמר [ד׳ מ״ב] עד שיעבדם לשמן גבי עור הבתים בפ׳ התכלת [ד׳ מ״ב] וכן פי׳ ר״ח ור״ת [בתו׳ פ׳ נגמר הדין ד׳ מ״ח בד״ה אע״פ] דרבא כרשב״ג. וכן צריך להשחיר הרצועות מבחוץ לשמן כמו טוויה בציצית וצביעה בתכלת שמצריך רב ושמואל ורב אשי בפ׳ התכלת [ד׳ מ״ב] לעשות לשמן דסברי כרשב״ג וצריך שיאמר בפירוש שנותנם בעיבוד לשם דבר שבקדושה. וכתיבה נמי לשמה צריך מדאמר בפ׳ הנזקין [ד׳ נ״ד] אזכרות שלו לא כתבתי לשמן ורצה לפסול ס״ת והשיבו נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ס״ת ומסתמא משמע שצריך לכתוב לשמה. ואמרינן נמי בפ׳ השולח [ד׳ מ״ה] גבי רשב״ג שמתיר לקנות ס״ת שכתבו גוי ומקשה עיבוד לשמה בעי כתיבה לשמה לא בעי בתמיה וכן כשיכתבם צריך שיאמר בפירוש בתחלת הכתיבה שיכתוב הכל לשם תורת ישראל ואזכרות שלו לשם קדושה כי שמא אין די במחשבה וכן בגט שצריך לשמה צריך אמירה.
 
פסק רבי׳ יעקב [בתו׳ פ׳ הקומץ בד״ה הא דאפיצן ד׳ ל״א] שקליפים שלנו שהם בעבוד סיד ומלח כשרים לתפילין ומזוזות ומגילה וס״ת אף על פי שאינם בעיבוד עפצים. ואע״ג דבמגילה פ״ב [ד׳ י״ז] אמרינן דפסולה על הדיפתרא וכן פרשת סוטה משום דכתיב בהן ספר. והתם [בד׳ י״ט] מפרש דיפתרא היינו דמליח וקמיח ולא אפיץ מ״מ קליפים שלנו הם בעיבוד טוב כמו עיבוד עפצים וגם בימי התנאים פעמים היו כותבין בקליפים שאינן מעופצים ע״י עיבוד אחר טוב כדאמרינן בפ׳ הקומץ [ד׳ ל״א] גבי ס״ת הא דאפיצן הא דלא אפיצן. אמרינן בפ׳ המוציא יין [ד׳ ע״ט] ג׳ עורותיהן גויל קלף ודוכסוסטוס פי רב האי גאון [וכן פי׳ בתוס׳ שם] גויל קרוי שהוסר השער לבדו ולא נתקן לצד הבשר כדאמר גויל אבני דלא משפיין וכותבין בו לצד השחור שהיה בו שערו נתקן אבל קלף ודוכסוסטוס הוי שחותכין העור לשנים וכותבין בשתי הקליפות במקום החתך אותה קליפה שלצד הבשר קרוי׳ דוכסוסטוס וכותבין בו לכתחילה לצד החתך שזהו לצד השחור והקליפה שלצד השער קרויה קלף וכותבין בה לכתחילה לצד החתך שזהו לצד הלבן. הלכה למשה מסיני היא [בפ׳ הקומץ דף ל״ג ובירושלמי פ״ק דמגילה] שס״ת כותבין אותו על הגוויל במקום השער ושיהא כותבין תפילין על הקלף במקום הבשר ושיהו כותבין מזוזות על הדוכסוסטוס במקום שער וכל הכותב על הקלף במקום שער או בגויל במקום בשר וכן דוכסוסטוס במקום בשר פסול. כתב רבינו משה [בפ׳ ראשון דתפילין ומזוזה וס״ת] אע״פ שכך היא הלכה למשה מסיני אם כתב ס״ת על הקלף כשר ולא נאמר גויל אלא למעט הדוכסוסטוס שאם כתב עליו ס״ת פסול. אמנם בפ׳ המוציא [ד׳ ע״ט] מסקינן שס״ת כשר אף אם כתבו על הדוכסוסטוס וכן אם כתב המזוזה על הקלף או על הגויל כשר לא נאמר על הדוכסוסטוס אלא למצוה אבל תפילין אינן נכתבים לא על הגויל ולא על הדוכסוסטוס ואם כתב עליהם פסולין כדאיתא התם [בד׳ ע״ט והא דר״ת בתו׳ שם בד״ה קלף] ואומר רבינו יעקב דקליפין שלנו יש להם דין קלף לפי שמתקנין אותם וגוררין אותם לצד הבשר ונשארת הקליפה לצד השער וצריך לכתוב עליהן ספר תורה תפילין ומזוזות לצד בשר דאי קליפין שלנו יש להם דין דוכסוסטוס לפי שגוררין אותם לצד שיער ומסירין קליפות קליפות ונשארה אותה שלצד הבשר ויש בהן דין לכתוב ס״ת ומזוזות לכתחילה למצוה לצד השער א״כ תפילין היכי כתבינן בקליפין שלנו הלא דינם הוא על הקלף לצד לבן ואם שינה פסול.