ביאור:משנה מעילה פרק ו: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 38:
חרש שוטה וקטן אינם מועלים, ולכן האחריות על המעילה אם לא עשו שליחותם, כגון שקנו בכספי ההקדש דבר שלא התבקשו לקנות - חלה על החנוני. והשוו [[ביאור:משנה בבא בתרא פרק ה#משנה ט|ב"ב ה, ט.]] אבל אם עשו את השליחות שלהם - בעל הבית מועל כי לכך שלח אותם.
 
אם לפני שהגיעו כספי ההקדש לחנות נזכר בעל הבית בכך שהם הקדש - אינו חייב בקרבן, כי אין מעילה במזיד. גםלפי כאן[[ביאור:תוספתא/מעילה/ב#ג|התוספתא החנוניב, ג]] אם השליח לא ידע שמדובר בהקדש, אבל השולח נזכר בכך - השליח מעל. אם שניהם נזכרו בכך - כשהחנוני משתמש בכסף הוא מועל, כי הכסף נשאר הקדש ושייך לבעל הבית עד שהחנוני משתמש בו. בעל הבית עדיין יכול לחלל אותם על כספים אחרים, וכך להציל את החנוני ממעילה.
 
לגבי הכלל "שההקדש נפדה..." ראו [[ביאור:משנה ערכין פרק ו#משנה ב|ערכין ו, ב.]]}}