סמ"ג עשה כב: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסינן בפרק הקומץ (שם) וצריך שיגיע החריץ למקום התפר, פירוש משך קמטי השין מבחוץ צריך שיגיע למטה עד התפירה, אבל רבינו שלמה פירש לענין חריץ הבדלת הבתים שיהיו עד למטה עד [בין ה]תפירה ובברייתא שם (לד, ב) נמי תניא אם אין חריצן ניכר פסולות גבי הבתים (סימני סה"ת שם). אמר רב חננאל אמר רב תיתורא של תפילין הלכה למשה מסיני, אמר אביי מעברתא של תפילין הלכה למשה מסיני (לה, א) פירש רבינו שלמה לאחר שהכניס האיגרות בבתים מקצע כל הבתים לבד עור בית רביעי מניח ארוך וכופלו למטה לכסות פיות הבתים וזהו בית מושבן של בתים, תיתורא לשון גשר, ומעברתא היינו מאותו עור הנכפל למטה עושה בליטה כפולה חוץ לבתים שמכניס לתוכה הרצועות ומושכות אילך ואילך ועוברות דרך אותו חור כפול(ות)יא הנה והנה שאינן תפורות שם, ויש שקוצצין (ע"ש בתד"ה תיתורא) כל עור הארבעה בתים למטה ולוקחין עור ממקום אחר ועושין בראשו כמין ארובה ומכניס שם הארבעה בתים וראש השני כופל למטה לעשות תיתורא ומעברתא כמו שפירשתי לעיל, ויש מפרשים (תד"ה מעברתא) מעברתא קרוי (זה) שיש שנותנין עור שני על בית של זרוע מצד זה לצד זה (סימני סה"ת שם):

תניא תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני אמר רביב בתפרן ובאלכסונן (לה, א) פירוש העור הנכפל למטה שהיא התיתורא יתפור עם עור הבתים סביב בריבוע וכןיגוכן יהיו נמי זויות בתפירה, וצריך שיהא שיעור זה באלכסון כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה ולא ארכה יתר על רחבה, וגם עור התיתורא והבתים היוצא חוץ לתפירה קוצצין בריבוע, ועור הבליטה הנכפל שקרוי מעברתא מקצרים כדי שיהא ניכר ריבוע עור התיתורא וגם עור הבתים בראשן, אף על פי שאין ראיה גמורה מתוך ההלכה שיצטרך שיהיו מרובעים (תד"ה תפילין) כשהן ארבעתן יחד מכל מקום מוכיח בשמושא רבה שהן מרובעות דקאמר מייתי אעא טבא תרתי אצבעי על תרתי אצבעי אבל בבית אחד לבדו אינו צריך ריבוע וגם בגובה הבתים אין קפידא בריבועו וכן תפילין של יד יש להם דין זה וצריך ריבוע בתפירה וכן בעור התיתורא וכן בגוף רוחב הבית בראשו (ע"פ סימני סה"ת רט ע"ש):

התפירה צריכה להיות מגידי בהמה טהורה, וכתב בשימושא רבה שנים עשר תפירות יעשה בה כנגד שבטי ישראל ואם אין שם כי אם עשרה כשר, כשתסיר שבט מלכות ושבט כהונה הם יהודה ולוי נותרים עשרה, ואם עשה ארבעה עשר תפירות כנגד תוספת אפרים ומנשה טוב, בר מדעייל ונפיק, פירוש היינו מלבד שלשה מקומות במקום הבדלת הבתים יעביר חוט התפירה מצד זה לצד זה דרך חריץ והיינו דאמר בפרק הקומץ (לד, ב) ושוין שנותנין חוט (של) [או]יד משיחה בין כל אחת ואחת, ואם נפסקה התפירה בשלשה מקומות אין תקנה לחזור ולתפור אלא צריך תפירה [אחרת] חדשה כדאיתא בירושלמי (מגילה דף יב, א) רבי ירמיהטו אפסיק ליה גידא דרצועתא ושרון ליה תניינות ושרון ליה ולא מן אולפנין, פירוש שני פעמים בלבד התירוטז כשנפסקה (ע"פ סה"ת וסימנים רי ע"ש). ואני קבלתי דברצועה שנתפרה בגידין קאי על ידי שנפסקה וחזרה ונפסקה שמותר לתופרה בגידין וכן נפסקה עוד פעם שלישית שהרי לרבי ירמיה נפסקה שני פעמים מלבד פעם ראשונה והתירו לו וכן מוכיח בפרק הקומץ רבה (לה, ב) דקאמר מהו למתפרה ומעיילא לתפירה לגוואי דקאי התם ארצועות וקאמר התם פוק חזי מאי עמא דבר, ופירש רבינו יעקב (ע"ש בתו') להקל מכח הירושלמי ולא כפירוש רבינו שלמה שפירש שם להחמיר. וכן מוכיח לשון רצועתא דקציצה לא מיקרי רצועה:

קשר של תפילין הלכה למשה מסיני {{ממ|מנחות|לה|ב}} היינו השם שרגילין לומר שיש שין בקמט הדפוס לכאן ולכאן ואות דל"ת בקשר של ראש ובקשר של יד עוברת מעט הרצועה ונראית כמין יוד ובכך נעשה השם של ש - די (ע"פ לשון סימני סה"ת ריב). אמנם אין נראה לרבינו יצחק שאין זה נזכר בשום מקום לא דלת ולא יוד אלא נקרא קשר מקום הדלת ובפרק במה מדליקין {{ממ|שבת|כח|ב}} מוכח שאין שום אות ברצועות גבי לא נצרכה אלא לרצועותיהן שאין שם תורה ולמעלה (שם) אמר ששין של תפילין נקראת תורה ואם היה שם דלית ויוד גם ברצועותיהן יש תורה (מנחות שם תד"ה אלו):