בן יהוידע/תענית/פרק א: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
העברה
 
אין תקציר עריכה
שורה 2:
{{להשלים}}
===דף ב===
{{דה מפרש|אי זו היא עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה}} נ"ל בס"ד דארז"ל התפלה תקנו אותה כנגד התמיד, ולכן נרמזו אותיות '''תמיד''' בתוך אותיות לב, כי למ"דל''''מד''' בי"תב''''ית''' במילואם המילוי הוא אותיות '''תמיד''', כי נרמז התמיד שהוא התפלה בתוך אותיות לב. גם תמצא בין אות ב' של לב לאות למ"ד יש ט' אותיות שהם מספר חכמה, לרמוז שצריך לאדם חכמה שיתחכם להבין שיחתו בתפלה. גם נ"ל בס"ד המזבח נקרא לב, מפני שהוא ל"ב אמה על ל"ב אמה, ומספר אותיות '''{{גמט|מזבח}}''' {{גמט|נ"ז}} כמנין הברכות שבשלש תפילות שמ"עשמונה עשרה, דהתפלות הם כנגד תמידין הקרבין ע"ג המזבח:
 
{{דה מפרש|מפני שיורדין בגבורה}} נ"ל בס"ד ארז"ל בני חיי מזוני במזלא תלייא, ופירשו גורי האר"י ז"ל חיי מחכמה, מזוני מבינה, בני מדעת. וידוע שפע החכמה יורד לחסד העומד תחת החכמה בקו ימין, ושפע הבינה יורד בגבורה, ושפע הדעת בתפארת. ואמר לקמן ר"י גשמים היינו פרנסה, וכיון דשפע הפרנסה יורד מן הבינה לגבורה, לז"א על הגשמים שיורדין בגבורה.
מחכמה, מזוני מבינה, בני מדעת, וידוע שפע החכמה יורד לחסד העומד תחת החכמה בקו ימין, ושפע הבינה יורד בגבורה ושפע הדעת בתפארת, ואמר לקמן ר"י גשמים היינו פרנסה, וכיון דשפע הפרנסה יורד מן הבינה לגבורה, לז"א על הגשמים שיורדין בגבורה. ועוד נ"ל בס"ד חלק תיבת בגבורה לשנים וקרי בה ג"ב ור"ה, כלומר אחור אותיות ור"ה שהם אותיות דקה, והוא מכיר הדק שהוא העיקר המרוה את הקרקע, וכמ"ש לקמן עורפילא אפילו לפרצידא דתותי קלא מהניא ליה, ופירש עורפילא גשמים דקים ואותיות ור"ה הס רוה, לרמוז כי טפה הדקה היא מרוה את הארץ והזרעים שבתוכה, וז"ש שיורדים בגבורה, בגב ורה, כלומר שיורדין טיפות דקים הנרמזים בגב של אותיות ור"ה. גם נ"ל בס"ד אומרו שיורדים בגבורה ר"ל שעושים מלחמה בגבורה עם הקליפות, כי בגשמים יתפרדו פועלי און מן ניצוצי קדושה שבדומם שיתבררו ויעלו ממנו:
 
מחכמה, מזוני מבינה, בני מדעת, וידוע שפע החכמה יורד לחסד העומד תחת החכמה בקו ימין, ושפע הבינה יורד בגבורה ושפע הדעת בתפארת, ואמר לקמן ר"י גשמים היינו פרנסה, וכיון דשפע הפרנסה יורד מן הבינה לגבורה, לז"א על הגשמים שיורדין בגבורה. ועוד נ"ל בס"ד חלק תיבת בגבורה לשנים וקרי בה '''ג"ב ור"ה''', כלומר אחור אותיות ור"ה, שהם אותיות דקה'''דק"ה''', והוא מכירמטר הדק שהוא העיקר המרוה את הקרקע, וכמ"ש לקמן עורפילא אפילו לפרצידא דתותי קלא מהניא ליה, ופירש עורפילא גשמים דקים, ואותיות '''ור"ה''' הסהם '''רוה''', לרמוז כי טפה הדקה היא מרוה את הארץ והזרעים שבתוכה, וז"ש שיורדים '''בגבורה, - בגב ורה''', כלומר שיורדין טיפות דקים הנרמזים בגב של אותיות ור"ה. גם נ"ל בס"ד אומרו שיורדים בגבורה ר"ל שעושים מלחמה בגבורה עם הקליפות, כי בגשמים יתפרדו פועלי און מן ניצוצי קדושה שבדומם שיתבררו ויעלו ממנו:
{{דה מפרש|שם. שלשה מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח}} נ"ל בס"ד ענין המפתח וענין השליח הוא, כי כשברא הקב"ה את העולם ברא כח הטבע, והוא שליח של הקב"ה לעשות הפעולות בעולם בכל דבר ודבר, וכמ"ש בעל קערת כסף, בראו אך ביד טבע מסרו, ולכן דרשו הראשונים {{גמט|אלקים}} גימ׳ {{גמט|הטב"ע}}, דהטבע הוא שליח של הקב"ה לעשות הפעולות בעולם, אך לזה כח הטבע שהוא השליח צריך לו כח אחר לעורר אותו כדי לעשות פעולתו, וזה הכח שהוא המעורר את הטבע נקרא מפתח, ובכל כח הטיבעי שבעולם קשר הקב"ה עמו כח המעורר הזה הנקרא מפתח, ורק בשלשה אלה שהם חיה וגשמים ותחיה לא קשר עם כח הטבע את הכח המעורר שנקרא מפתח, אלא נשארה התעוררות הטבע בשלשה אלה בידו יתברך שהוא יתברך גוזר ואומר, והטבע עושה הפעולה שלו בכל דבר משלשה אלו. ועפ"ז נראה לפרש בס"ד רמז הכתוב לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת, פירוש הגדולה זה מפתח התחיה שהוא בעל שהוא חסד הנקרא גדולה, והגבורה זה מפתח גשמים שיורדין בגבורה, והתפארת זה מפתח של חיה לשון פארות:
 
גם נ"ל בס"ד אומרו שיורדים בגבורה ר"ל שעושים מלחמה בגבורה עם הקליפות, כי בגשמים יתפרדו פועלי און מן ניצוצי קדושה שבדומם שיתבררו ויעלו ממנו:
{{דה מפרש|שם. של חיה דכתיב וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה}} קשא ר׳ יוחנן נקיט חיה דאיירי בלידה, והפסוק של ויפתח את רחמה איירי בהריון, ואיך יליף הא מהא, ועוד י"ל קושיית מהרש"א ז"ל שהקשה אמאי לא יליף מפסוק וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה. ונ"ל בס"ד דמניעת ההריון הוא בשתים הא׳ מחמת חולי וחולשה, והב׳ עקרות בידי שמים כאשר נבאר, והענין הוא כי באוצר רחם האשה יש אשכול ביעים וזרע הזכר יורה כחץ ומגיע עד אשכול הביעים הזה, ואם זרע הזכר הוא ירה ונפל לצד ימינה של אשה בפנים אז הוא מרוה את ביעה הימנית שקולטתו ומתעברת בו ועי"כ נולד זכר, ואם נופל וירה יירה הזרע לצד שמאלה של האשה דבזה מרוה ביעה השמאלית שקולטתו ומתעבר בו אז נולד נקבה, באופן כי ההריון היו יהיה מכח קליטת הביעים שבאשכול אשר באוצר רחם האשה שקולעין הזרע ומתעבין בו שטיפת הזרע נקשרת בתוך הביעה ונדבקת בדפנותיה על ידי ליחה דקה, ומקליפת אותה הביעה נעשית השליה שהוא העור שהולד מונח בתוכו, וכנז' כל זה בספר הברית במאמר י"ז פרק ב' יע"ש.
 
{{דה מפרש|שם. שלשה מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח}} נ"ל בס"ד ענין המפתח וענין השליח הוא, כי כשברא הקב"ה את העולם ברא כח הטבע, והוא שליח של הקב"ה לעשות הפעולות בעולם בכל דבר ודבר, וכמ"ש בעל קערת כסף, בראו אך ביד טבע מסרו, ולכן דרשו הראשונים {{גמט|אלקים}} גימ׳גימ' {{גמט|הטב"ע}}, דהטבע הוא שליח של הקב"ה לעשות הפעולות בעולם, אך לזה כח הטבע שהוא השליח צריך לו כח אחר לעורר אותו כדי לעשות פעולתו, וזה הכח שהוא המעורר את הטבע נקרא מפתח, ובכל כח הטיבעי שבעולם קשר הקב"ה עמו כח המעורר הזה הנקרא מפתח, ורק בשלשה אלה שהם חיה וגשמים ותחיה לא קשר עם כח הטבע את הכח המעורר שנקרא מפתח, אלא נשארה התעוררות הטבע בשלשה אלה בידו יתברך שהוא יתברך גוזר ואומר, והטבע עושה הפעולה שלו בכל דבר משלשה אלו. ועפ"ז נראה לפרש בס"ד רמז הכתוב לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת, פירוש הגדולה זה מפתח התחיה שהוא בעל שהוא חסד הנקרא גדולה, והגבורה זה מפתח גשמים שיורדין בגבורה, והתפארת זה מפתח של חיה לשון פארות:
 
{{דה מפרש|שם. של חיה דכתיב וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה}} קשא ר׳ר' יוחנן נקיט חיה דאיירי בלידה, והפסוק של ויפתח את רחמה איירי בהריון, ואיך יליף הא מהא, ועוד י"ל קושיית מהרש"א ז"ל שהקשה אמאי לא יליף מפסוק וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה. ונ"ל בס"ד דמניעת ההריון הוא בשתים הא׳הא' מחמת חולי וחולשה, והב׳והב' עקרות בידי שמים כאשר נבאר, והענין הוא כי באוצר רחם האשה יש אשכול ביעים וזרע הזכר יורה כחץ ומגיע עד אשכול הביעים הזה, ואם זרע הזכר הוא ירה ונפל לצד ימינה של אשה בפנים אז הוא מרוה את ביעה הימנית שקולטתו ומתעברת בו ועי"כ נולד זכר, ואם נופל וירה יירה הזרע לצד שמאלה של האשה דבזה מרוה ביעה השמאלית שקולטתו ומתעבר בו אז נולד נקבה, באופן כי ההריון היו יהיה מכח קליטת הביעים שבאשכול אשר באוצר רחם האשה שקולעין הזרע ומתעבין בו שטיפת הזרע נקשרת בתוך הביעה ונדבקת בדפנותיה על ידי ליחה דקה, ומקליפת אותה הביעה נעשית השליה שהוא העור שהולד מונח בתוכו, וכנז' כל זה בספר הברית במאמר י"ז פרק ב' יע"ש.
 
'''והנה''' נודע כי מניעת ההריון שתהיה מסיבת חולי וחולשה הוא כך, דלפעמים אין זרע הבעל יורה כחץ, ולכן אינו מגיע עד אשכול הביעין, ולכך לא יעשה פועל של הריון כלל, וזהו מצד חולשת זרע הבעל ולפעמים יהיה מחמת חולי וחולשת הביעין של האשה, דאע"פ שזרע הבעל יורה כחץ ומגיע עד אשכול הביעין, אין הביעה קולטתו ואינו נקשר ואינו נדבק בה מחמת חולשתה, ועל כן הזרע נפסד וטפל שם ולכך אין לה הריון, כי במה יהיה הולד אם לא תהיה הביעה קולטת הזרע להיות נקשר בתוכה ונדבק בדפנותיה כאמור לעיל, וזו היא מניעת ההריון שתהיה מסיבת חולי וחולשה הן מצד הבעל הן מצד האשה.