רי"ף על הש"ס/ברכות/פרק ב: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 76:
א"ר יצחק דבי רבי אמי: משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה, תאמר- יש לה גנאי, לא תאמר- יש לה צער. התחילו עבדיה והביאו לה בחשאי.
'''קרא וטעה יחזור למקום שטעה''' - תני תנא קמיה דר' יוחנן, טעה בין פרק לפרק ואינו יודע באיזה פרק טעה חוזר לפרק ראשון, באמצע חוזר לתחילת הפרק, בין כתיבה לכתיבה חוזר לכתיבה ראשונה. אמר ליה ר' יוחנן: לא שנו אלא דלא אמר "למען ירבו ימיכם", אבל אמר "למען ירבו ימיכם" סירכיה נקט ואתי.
------------------------------------------------
'''מתני'. האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך- מה שאינן רשאין לעשות כן בתפילה.'''
'''גמ'.''' תנו רבנן: האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה, ובשאר כל האילנות יורדין למטה ומתפללין.ובעל הבית בין כך ובין כך ירד למטהומתפלל, לפי שאין דעתו מיושבת עליו.
ירושלמי- למה לי בראש הזית ובראש התאנה? ר' אבא ורבי סימון תרויהון אמרין מפני שטרחותן מרובה.
ראמי ליה רב מארי בריה דבת שמואל לרבא: תנן 'האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך" למימרא דלא בעינן כוונה, ורמינהו- ר"ש בן יוחאי אומר 'הקורא את שמע צריך שיכוון את לבו, שנאמר שמע ישראל' ולהלן הוא אומר 'הסכת ושמע ישראל', מה להלן בהסכת אף כאן בהסכת! אשתיק. א"ל מידי שמיע לך בהא? א"ל הכי אמר ר' יוחנן: בטלין ממלאכתן וקורין, והתניא בה"א עוסקין במלאכתן וקורין- לא קשיא, כאן בפרק ראשון כאן בפרק שני.
האי פירוקא, לדברי ר' יוחנן היא, דסבירא ליה דבעי כוונה בכוליה פרק ראשון כדכתבינן לעיל. אבל לרבא, לאו משום דבעי כוונה בכוליה פרק ראשון הוא דאמר ד'בטלין ממלאכתן', אלא משום דלא לשוי לה עראי הוא.
כי הא דגרסינן ביומא בפרק קמא, אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו. ותניא, רבי אלעזר חסמא אומר: הקורא את שמע ומרמז בעיניו ומקריץ שפתיו ומראה באצבעותיו- עליו הכתוב אומר "ולא אותי קראת יעקב וגו'" [ישעיה מג]. ואוקימנא בפרק ראשון ופרשי לה רבנן, משום דקא משוי לה עראי- הכי נמי אי לה בטיל ליה ממלאכה קא משוי לה עראי, דאי לא תימא הכי קשיא דרבא אדרבא: דהתם אמר רבא הלכה כר' מאיר והכ קאמר דבעינן כוונה בפרק ראשון, אלא לאו ש"מ כדאמרינן כי היכי דלא תקשי דרבא אדרבא.
ת"ר "ודברת בם", בם- ולא בתפילה, בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים,ודברת בם- עשה אותם קבע.
ת"ר הפועלין שהיו עושין מלאכה אצל בעה"ב, קורין ק"ש ומתפללין ואוכלין פתן ומברכין לפניה ולאחריה שתי ברכות. שתי ברכות, כיצד? ברכה ראשונה כתקנה, שנייה פותח ברכת הארץ וכולל לבונה ירושלים בברכת הארץ וחותם בברכת הארץ. בד"א, כשעושין בשכרן, אבל בעושין סעודתן או שהיה בעל הבית מסב עמהם- מברכין כתקנן ארבע.
| |||