מלבי"ם על מלכים א ט: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 13:
שהקדישו לשני ענינים, א] {{צ|לשום את שמי שם}}, היינו שיקרא תמיד בית ה' ויהיה שם ה' נקרא עליו. ב] {{צ|שעיני ולבי יהיו}}
{{צ|שם}}, שישגיח עליו בהשגחה נסיית מיוחדת, שזה הוראת העינים, ושיהיה באהבה רבה שזה ענין הלב. וזה בשני זמנים, שבעת
שיעמד המקדש ויהיו ישראל ראוים {{צ|יהיו שם עיניו ולבו}}, וגם בעת שיוחרב {{צ|יקרא שם ה}}{{צ|' }} {{צ|עליו}}, וכולם יחזיקו את המקום
למקודש לשם ה'. ויש הבדל בין {{צ|עד עולם }} ובין {{צ|כל הימים}}, ש{{צ|כל הימים}} מציין הימים המיוחדים להמשך איזה דבר (כמו כל
הימים אשר בן ישי חי (ש"א כ, לא), {{צ|כל הימים }} אשר אתם חיים על האדמה (דברים יב, א)), ור"ל {{צ|כל הימים }} שיהיה בנוי {{צ|יהיו}}
{{צ|עיני ולבי שם}}. אבל {{צ|שמי אשים שם עד עולם}}, שזה לא יופסק בשום פעם אף בחורבנו:
 
(ד) {{צ|ואתה}}. אולם מה שנוגע לענין השני של התמדת מלכות ב"ד זה תלוי בתנאי {{צ|אם תלך לפני }} וכו' {{צ|בתם לב}}, הוא שיהיה
המעשה בתמימות בלי פניות חצוניות: {{צ|וביושר}}. באמונות ודעות, עד שעי"כ תלך לפני, {{צ|לעשות ככל אשר צויתיך}}, במצות
עשה: {{צ|וחוקי ומשפטי תשמור}}. במצות לא תעשה, שהשמירה הוא בשוא"ת:
 
(ה) {{צ|והקימותי}}. אז אקים מלכות בית דוד לעולם: {{צ|כאשר דברתי }} וכו'. ר"ל שהיה הדבור בתנאי, אם ישמרו תורת ה':
 
(ו) {{צ|אם שוב תשובון}}. מבואר אצלי שהבטחת המלכות לבנו של דוד היה בלי תנאי, רק ההבטחה לדור שלישי היה בתנאי
שורה 32:
{{צ|מעל פני}}. ר"ל שלא תהיה השגחתי עליו וממילא תמצאנה אותם רעות רבות וצרות, בין ישראל שיהיו למשל, ובין הבית, כי:
(ח) {{צ|והבית הזה}}. מצד {{צ|שיהיה עליון}}, וכולם יחזיקו אותם קדוש ועליון בחשיבות, ומצד זה בעצמו {{צ|כל עובר עליו ישום}}
{{צ|ושרק }} על חורבנו, שלפי שיהיה המקום קדוש ביותר יגדל ההשתוממות על חורבנו. וגם ירמוז בזה מ"ש חז"ל שכל המקודש
יותר שמם יותר, ומצד זה עצמו שיהיה עליון תגדל השמה והשריקה (ובדברי הימים (שם, כא) כתוב והבית הזה היה עליון) ועל
ידי כן {{צ|יאמרו על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת ולבית הזה}}, אחר שכולם ידעו שהארץ והבית מיוחד לה' ידעו
שורה 47:
שזה אינו מענין המס, והיה לו לספר ענין המס:
 
{{צ|ויהי מקצה}}. הנכון כמ"ש הרי"א ששלמה לא נתן לחירם הערים לחלוטין להוציאם מקדושת הארץ, רק באשר התחייב לתת לחירם מדי שנה בשנה עשרים אלף כור חטים ועשרים אלף כור שמן, וכן נתן לו כל העשרים שנה בעבור שנתן לו עצי ארזים כל חפצו, כאשר כלה את הבנינים רצה שלמה שישאר זה ביניהם לעולם שהוא יתן לו צרכיו בזהב ועצי ארזים ותחת חיובו נתן לו עשרים עיר בארץ הגליל ששם ארץ מבורכת, שהשדות וכרמי הזיתים יהיו משועבדים לחירם להוציא מכל עיר אלף כור חטין ואלף כור שמן. וז"ש {{צ|ויהי מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים בית ה' ובית המלך}}, ר"ל כל הבנינים שבנה לצורך ביתו, {{צ|יען שחירם נשא את שלמה}} (ר"ל שנתן לו משאת ומנחה בכל עת) {{צ|בעצי ארזים}} וכו' {{צ|ובזהב לכל חפצו}}, לכן {{צ|אז יתן }} (ר"ל גמר בדעתו לתת לו) {{צ|עשרים עיר}}, שיוציא משם החטים והשמן:
(יב) {{צ|ויצא לראות את הערים}}. אם יוכל להוציא משם החטים והשמן ולא ישרו בעיניו:
 
שורה 58:
לו תחלה:
 
(טו) {{צ|וזה דבר המס}}. ר"ל זה היה הסבה שבעבורו {{צ|העלה שלמה }} מס מישראל (כמו ([[:קטגוריה:יהושע ה ד|יהושע ה, ד]]) וזה הדבר אשר מל יהושע)
מפני שהיה צריך {{צ|לבנות את בית ה' }} וכו':
 
(טז) {{צ|פרעה מלך מצרים}}. מכאן עד ואת בית חורן תחתון הוא מאמר מוסגר, ושיעור הכתוב שבנה את מגידו ואת גזר ואת
שורה 71:
בארץ ישראל:
 
(יט) {{צ|אשר היו לשלמה}}. כי בד"ה (שם, ד) נזכר עוד {{צ|שבנה ערי מסכנות }} (היינו ערי אוצרות) {{צ|בחמת}}, רק אלה ש{{צ|בחמת}} היו
מיוחדים אל הסוחרים להניח שם מסחרם, ופה מדבר מערי המסכנות שהיו מיוחדים לשלמה עצמו:
 
שורה 94:
 
(כד) {{צ|אך בת פרעה עלתה}}. ובד"ה (שם, יא) כתיב ואת בת פרעה העלה שלמה מעיר דוד כי אמר לא תשב אשה לי בבית דוד,
שם באר הטעם מה שבנה לה בית בפ"ע שהוא כדי שלא תשב בבית דוד, ופה ספר שאחר שבנה לה בית {{צ|עלתה }} היא מעצמה
ברצונה {{צ|אל ביתה }} (כי לה לא גלה שהוא מפני שאינו רוצה שתשב בבית דוד, כי בהפך לה אמר שהוא לכבודה שיהיה לה בית
בפ"ע), ולצורך ביתה בנה את המלוא (שהיה מקום פתוח רחב ידים) להיות מוגדר בשבילה לצניעות, ובתים לעבדיה ומשרתיה.
ושם (שם, יב) אמר אז העלה שלמה עולות לה', משמע שזה היה בגמר בנין בית ה' שאז כבר נגמר בנין בת פרעה ובנה ג"כ את
שורה 101:
בת נכר שם:
 
(כה) {{צ|והעלה שלמה שלש פעמים}}. ר"ל העולות של שלש רגלים העלו מקופת המלך על הוצאותיו, וכן {{צ|הקטיר אתו}}, ר"ל עם מזבח החצון הקטירו על המזבח {{צ|אשר לפני ה' }} שהוא מזבח הפנימי את הקטורת, שזה היה ג"כ מקופת המלך, ובד"ה (שם,
יג) מבואר שה"ה יתר קרבנות הצבור, וזה רמז פה במ"ש {{צ|ושלם את הבית}}, שכמו שבנה את הבית כן השלים אותו במה שנתן
כל צרכי הבית והקרבנות, שבזה נשלם ענין הבית ועבודתו: