מלבי"ם על שופטים יח: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 4:
{{צ|בימים ההם אין מלך}}. גם הסיפור שיבא פה היה סבתו מצד שאין מלך עוצר בעם, שאם היה להם מלך לא היה שבט מישראל עובדים ע"ז: {{צ|ובימים ההם שבט הדני מבקש לו נחלה לשבת}}. כי נחלת דן היה לו שני חסרונות, א] שהיה חוץ לגבול ישראל מצד שהיה הגורל האחרון, כמ"ש (יהושע יט, מז) ויצא גבול בני דן מהם. ב] שמטעם זה לא יכלו
להוריש את הכנעני, והכנעני חזרו ולקחו מהם את נחלתם (כמ"ש למעלה א, לה - לו), ולכן בקשו נחלה לשבת, כי נחלתם הקדומה לא היה לשבת כי הכנעני ישב בה, ומבאר הטעם
{{צ|כי לא נפלה לו }} כו' {{צ|בתוך שבטי ישראל}}, רק חוץ מגבולם, ועז"א {{צ|בנחלה}}, ר"ל הנחלה שנפלה לו לא היה {{צ|בתוך שבטי ישראל}} רק חוצה להם:
 
(ב) השאלות (ב) למה כפל ממשפחתם, מקצותם? וכפל לרגל, לחקרה? וסיים לכך חקרו, ולא אמר חקרו ורגלו?:
שורה 17:
אולם פה שלחו שלוחיהם לשני הענינים, א] לתור אם טובה הארץ. ב] לרגל מקום הקל לכבוש. ולכן מצד ששלחו לחקור את הארץ הטובה היא אם רעה, שלחו {{צ|ממשפחתם}}
{{צ|חמשה אנשים}}, ר"ל א' מכל משפחה, וגם שלחו {{צ|מקצותם}}, ר"ל הקצינים והנשיאים שבהם. ומצד ששלחו לרגל ג"כ, בחרו שיהיה {{צ|אנשים בני חיל}}. ומפרש שזה מפני ששלחום
לב' ענינים, א] {{צ|לרגל את הארץ}}, ב] {{צ|ולחקרה }} שהוא לתור הטובה היא אם רעה. ובכ"ז אחר שהיה זה השליחות הראשון אמרו להם {{צ|לכו חקרו את הארץ}}, היה עיקר הצווי על
החקירה שהוא לראות הטובה היא אם רעה, כי הריגול הוא אחרי החקירה: {{צ|ויבאו }} כו' {{צ|עד בית מיכה}}. ר"ל שלנו באכסניא סמוך לבית מיכה:
 
(ג) {{צ|המה עם בית מיכה}}. ר"ל יען התארחו סמוך לבית מיכה לכן שמעו קול הלוי והכירוהו, ונראה כי אחר שהלוי הזה היה מבני קהת מבני משה כקבלת חז"ל (ב"ב קט ב), וערי
בני קהת הלוים היו ממטה אפרים ודן וחצי מנשה (כמבואר יהושע כא, ה), היה הלוי הזה מילידי עיר הלוים בדן, לכן הכירוהו: {{צ|ויאמרו לו}}. שאלוהו ג' שאלות, א] {{צ|מי הביאך}},
מביתך {{צ|הלום}}, ב] {{צ|ומה }} וכו', ר"ל מה העסק שיש לך פה, ג] {{צ|ומה }} לך פה, ר"ל מה שכרך:
 
(ד) {{צ|ויאמר}}. השיב על מי הביאך הלום: {{צ|כזה וכזה עשה לי מיכה}}. ספר מהלכו עד שבא לבית מיכה ובאיזה אופן הסיתו שישאר אצלו. ונגד מה לך, {{צ|וישכרני}}. ונגד מה אתה
שורה 29:
(ה) {{צ|שאל נא}}. כי חשבו שהתרפים ע"י כישוף או הורדת הרוחניות יגידו עתידות:
 
(ו) {{צ|ויאמר }} (אחרי ששאל) {{צ|לכו לשלום}}. הוא הצלחת הדרך. {{צ|נכח ה' דרככם}}. ר"ל תכלית ההילוך הוא נכח ה' והשגחתו לטובה כי תגיעו למטרת חפצכם:
 
(ז) השאלות (ז) כולו כפול ומלת יורש עצר אין לו פירוש. ומז"ש ואין מכלים דבר בארץ?:
שורה 36:
לבטח כמשפט צידונים שהם סוחרים או בעלי מקנה, ואין פרנסתם מבז ושלל. ב] אם מתיראים מאויב חיצוני, עז"א עם {{צ|שקט ובוטח}}, כי רגל אויב לא תבא בגבולם. ג] אם יש
תגרא בין אנשי המדינה עיר בעיר משפחה במשפחה, עז"א {{צ|ואין מכלים דבר בארץ}}, כי כולם בשלום יחדיו. ד] אם יש שם מלך ובניו יורשים מלכותו, שאז יכינו חיל וצבא
מלחמה להחזיק מלכותם, עז"א {{צ|יורש עצר }} (מלת אין נמשך לשתים אין מכלים דבר ואין יורש עצר), ר"ל ואין יורש המלוכה העוצרת בעם. ועתה באר שאין להתירא מפני בעלי בריתם שיבואו לעזרה, כי {{צ|הצידונים }} שהם מעמק {{צ|רחוקים הם }} מהם, ואין להם ברית עם שכניהם, כי {{צ|דבר אין להם עם אדם}}, אין להם כריתות ברית עם שום אדם:
 
(ח) {{צ|מה אתם}}. אומרים:
שורה 56:
דברים מיותרים, וגם הדברים בלתי מסודרים כנראה לכל מעיין?:
 
{{צ|וישאלו לו לשלום ושש מאות איש }} וכו'. שיעורו, שחמשה האנשים ושש מאות האיש שאלו לו לשלום. וענינו, שבבואם לביתו אמרו לו כי הם שואלים בשלומו בשמם ובשם
השש מאות איש שהם כולם מבני דן ומכירים אותו, ועי"כ יצא אליהם אל פתח השער, ובעוד שדבר הכהן עם השש מאות איש:
 
שורה 65:
הבית: {{צ|ויאמר להם מה אתם עושים}}. ואם היה הכהן צועק אז היו אנשי מיכה מוחים בידם, כי שם לא היו רק חמשה האנשים:
 
(יט) {{צ|ויאמרו לו החרש}}. אל תצעק במה שנוגע למיכה. וגם בענין מה שנוגע לך, {{צ|שים ידך אל פיך ולך עמנו}}, כי תרויח בזה, כי {{צ|הטוב היותך כהן לבית איש אחד }} וכו':
 
(כ) ואז {{צ|ויקח את האפוד}}. ביד, {{צ|ויבא בקרב העם}}:
שורה 78:
(כח) {{צ|ואין מציל}}. לא מצידונים, {{צ|כי רחוקה היא מצידון}}. ולא משכניהם, כי {{צ|דבר אין להם עם אדם}}. ולא היה קשה לכבשה מצד המקום, כי {{צ|היא בעמק}}, שנוח לכבוש:
 
(ל - לא) {{צ|ויקימו להם את הפסל}}. תחלה הקימו רק את הפסל להורדת הרוחניות, ואח"כ {{צ|וישימו להם את פסל מיכה }} כפי שעשאו מיכה, עם האפוד והתרפים. ועמד {{צ|כל}}
{{צ|ימי היות בית האלהים בשלה}}, זה לעומת זה. ומ"ש שיהונתן ובניו היו כהנים עד גלות הארץ, פירש"י על גלות סנחריב, וכן דעת חכמינו ז"ל בירושלמי פרק ט' דברכות (ה"ג)
שמקשה לרשב"נ דאמר שבואל ששב לאל בכל לבו, והכתיב עד גלות הארץ, ומתרץ שאחרי מות דוד העבירו שלמה וחזר לסורו והוא היה הנביא הזקן בבית אל. ומה שמקשה הרד"ק