מלבי"ם על שמואל א ג: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 16:
{{צ|ועלי שכב במקומו}}, ר"ל שלא שכב בהיכל ה', היינו מתבודד בעיונו ומחשבותיו בעניני הקדש ההיכל והארון, כמ"ש בשמואל (פסוק ג) ושמואל שוכב בהיכל ה' כמו שנבאר, רק
שכב במקומו הגשמי ממש שכיבה של שינה. ועבודת הכהן היה לשמור את המקדש (כמ"ש (ריש תמיד) בשלשה מקומות הכהנים שומרים), וגם בלילה לא ישכב לבו במקום, רק
ישכיל לחשוב מחשבות בקדש. בין בתכונותיו הגופניות, {{צ|שעיניו החלו }} להיות {{צ|כהות }} משיבה וזקנה, ופתאום עבר עליהם החולשה עד {{צ|שלא יוכל לראות }} לגמרי. וכפי שירד עלי
ושמשו היתה קרובה להשתקע אל המערב, כן היה מוכרח כי כאור בקר יזרח שמשו של שמואל יפיץ קדים עלי ארץ, וכמ"ש חז"ל (קדושין עב ב) עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה
שמשו של שמואל הרמתי שנאמר (להלן פסוק ג) ונר אלהים טרם יכבה וכו':
שורה 29:
בדרך ז(ה)ו שיטעה שעלי קורא אותו?:
 
{{צ|ויקרא }} וכו'. בתחלה שחשב שעלי קורא אליו השיב הנני כדי שידע עלי שאינו ישן, וגם:
(ה) {{צ|וירץ}}. במרוצה, לעשות דברו. ועלי חשב בראשונה שהיה זה מפעולת הדמיון שיפעל לפעמים על החוש להטעותו עד שידמה קול קורא באזניו לכן אמר שוב שכב:
 
(ו) {{צ|ויוסף }} וכו'. בפעם הזה לא השיב הנני באשר כבר הודיע שהוא ער, וגם לא רץ כי נכלם בפעם הראשון. והנה בפעם הזה כבר נפל ספק מה בלב עלי, לכן אמר {{צ|לא קראתי בני}},
הוסיף מלת בני דרך אהבה בל יתעצב, שזה מזיק אל הנבואה, ורצה לנסות אם יקראהו עוד הפעם:
 
(ז) {{צ|ושמואל}}. בא להשיב מדוע לא הבין שמואל בשלש פעמים כי ה' קורא, שזה יען היה זה {{צ|טרם ידע את ה'}}, שלא היה לו ידיעה מבית רבו בעניני האלהות ובאיזה דרך יטיף
חזיונו לנביאיו, וגם {{צ|טרם יגלה אליו דבר ה' }} עד שידע זה מעצמו ע"י הנסיון, ולכן לא הבין זאת:
 
(ח) {{צ|ויבן עלי}}. אז הבין בבירור שה' קורא אותו, כי התגברות הדמיון באיש הבריא לא יהיה רק על המעט, וכבר בארו החוקרים האחרונים שהנבואה תבוא לפעמים מושכלת במה
שורה 57:
(יא) {{צ|הנה אנכי עשה דבר}}. הוא מה שנתן לשבי עוזו ויסגר לחרב עמו ומיתת עלי ובניו: {{צ|(תצלינה}}. הפעיל משורש צלל, שישמע באזניו כקול צלצלי שמע):
 
(יב) {{צ|ביום ההוא אקים }} וכו'. הוא מ"ש (למעלה ב, יד) וזה לך האות אשר יבא אל שני בניך, שנתן זאת אות אל קיום דבריו: {{צ|החל}}. שבזה תתקיים קללה הא' וכל מרבית ביתך
ימותו אנשים: {{צ|וכלה}}. ואח"כ יתקיימו שתי הקללות האחרות בימי דוד כנ"ל:
 
שורה 64:
 
{{צ|והגדתי}}. הגיד לו הטעם מדוע כופל נבואה זאת שנית אחר שבו ביום בא איש אלהים אל עלי ונבא זאת, אומר כי בעת נבא איש אלהים ביום היה עדיין גז"ד שאין עמו שבועה והיה
לו עוד רפואה ע"י תשובה ומע"ט, לא כן עתה, אחר שכבר {{צ|הגדתי לו }} ע"י הנביא שבא ביום {{צ|כי שפט אני את ביתו עד עולם בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו}}
(ר"ל שהם מקללים להם לעצמם במה שכבודם נהפך לקלון והכל מקללים אותם בעבור מעשיהם), הנה הגדתי לו והתריתי בו כי בעון שידע שבניו מקללים אשפוט את ביתו עד
עולם, כמו שנבא ע"ז איש האלהים בארך, ובכל זה {{צ|לא כהה בם}}, שהלא היה ראוי שתיכף ששמע דבר איש אלהים יכהה בם ויזעק עליהם בקול מר צורח, והוא לא שת לבו לדברי
שורה 93:
ג] {{צ|ויסף}}. שהיה שפע נבואתו רבה כ"כ עד שמרוב השפע שעברה עליו נאצלה גם על בני הנביאים הקטנים ממנו, כמ"ש (במדבר יא, יז) ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם,
רק שהיתה נבואתם קטנה ממנו במדרגה, שאצלם היה רק מראה כברק המתראה וחוזר ומתעלם כמ"ש {{צ|ויסף ה' להראה בשלה}}, משא"כ על שמואל נגלה בגילוי גמור ובדבר ה'
השולח. ושיעור הכתוב שע"י {{צ|שנגלה דבר ה' אל שמואל בשלה }} בשפע רב, עבר השפע גם על תלמידיו ויסף ה' להראה בשילה: