מלבי"ם על שמואל א כה: הבדלים בין גרסאות בדף

(א) השאלות (א) למה שינה דוד אז את מקומו אחרי מות (שאול) [שמואל]?:

 

או ע"י שמואל עצמו לפני מותו או ע"י תלמידיו אחרי כן, ולכן הוסיף דוד להתירא משאול, ובעוד עסקו בהספדו של שמואל הלך למדבר פארן:

 

(ב) השאלות (ב) למה האריך בספור מקום נבל ומקום מעשהו ומעלליו?:

 

תאמר שלא היה ביכלתו, אמר שהאיש גדול ולו עושר רב, ובפרט שהיה בגזוז את צאנו שלפי מרבית הצאן גדלה המשתה ולא קצרה ידו:

 

(ג) {{צ|ושם האיש}}. האיש היה מפורסם לרוע מצד שמו {{צ|נבל}}, אבל אשתו היתה נודעת לשבח. וספר כי כשמם כן היו מעשיהם, האשה היתה שלמה בין במעלות הנפשיות {{צ|טובת}}

והנה מי שהוא קשה בטבעו ואינו רע מעללים, יעשה לפעמים טוב מצד המוסר והצדק. ומי שהוא רע מעללים ואינו קשה בטבעו, יעשה לפעמים טוב וצדק מצד התפעלות טבעי,

כמו מצד הרחמים על הדרך, או מצד היראה, כמו שהיה ראוי פה שיתירא נבל מדוד, או שירחם על הנערים. אבל מצד שהיה קשה הטבע ורע המעלל, לא היתה בו תקוה. והטעם

שדוד בטח בו לשלוח אליו, אומר, א] {{צ|והוא כלבי}}, מצד היותו ממשפחת כלב מיהודה שהם שבטו של דוד:

 

 

(ה) {{צ|ושאלתם}}. פייס אותו מצד שלשה ענינים, א] מצד כבוד דוד השולח לברכו, ועז"א {{צ|ושאלתם}} {{צ|לו בשמי לשלום}}. ובאר להם איך ישאלו שלומו:

שמרנום מלסטים ומחיתו טרף, וע"ז העיד עדים את הרועים בעצמם. וז"ש:

 

ההוא. ומצד ג' טעמים האלה {{צ|תנה את אשר תמצא ידך}}, ר"ל כמסת כח ידך ונדבתך לבד:

 

(ט) השאלות (ט) מהו וינוחו?:

 

{{צ|דוד}}. ג] בל תאמר שאח"כ הוסיפו דברים שבעבורם עלתה חמתו עליהם, עז"א {{צ|וינוחו}}, ולא דברו אח"ז מאומה:

 

(י) השאלות (י) מה זה מענה על בקשתה?:

 

הוא שהוא אשר הרים יד במלך ומצד זה הוא מפורסם, ומצד זה יעוז לדבר עתק. אבל זה היה חידוש בימי קדם שלא נמצא מעיז ומורד, לא כן {{צ|היום שרבו עבדים}} {{צ|המתפרצים}}, ואין זה חידוש, ור"ל שדוד זה לא נודע בשם אף מצד יתרון רעתו שהוא מורד במלכות, שגם זה אינו חידוש עתה:

אשר לא ידעתי אי מזה המה:

 

התחילו מן הצד כמ"ש חגרו איש חרבו, שמי שחגר חרבו גלה דעתו שמחייב אותו מיתה, ודוד חגר חרבו לבסוף כי הוא היה ראש השופטים כפי הדין:

 

 

(טו) {{צ|והאנשים}}. ב] שהיה חייב להם גמול מצד החיוב, שהאנשים היו {{צ|טבים לנו מאד}}, א] שלא קבלנו מהם נזק, עז"א {{צ|ולא הכלמנו}}. והנה הרועים לפעמים ירעו ולפעמים

(טז) השאלות (טז - יז) למה כפלו בהיותנו בשדה, כל ימי היותנו עמם רועים הצאן?:

 

לאמר שגם הם היו מסייעים ברעיית הצאן, וז"ש {{צ|היותנו עמם רעים}}:

 

(כא) השאלות (כא) למה אמר זה דוד ברגע ההיא?:

 

לקראתנו), ששמרנו רכוש הזה, ועתה השיב רעה תחת טובה:

 

 

(כד) {{צ|בי אני אדוני העון}}. אמרה הנה נבל זה כאין נחשב, יש לו עושר ונכסים ולא השליטו האלהים לאכל ממנו, ומה שנודע בשם לאיש שוע הוא על ידי, ולולא הייתי אשתו לא

 

(כה) {{צ|אל ישים אדני את לבו}}. ר"ל הבזיון לא יהיה רק מאיש נכבד ובין השוים, לא מאיש פחות ונקלה שלא יחושו לבזיונו. והנה נבל זה הוא נקלה בעיני הבריות, {{צ|כי נבל שמו}}. וכן הוא נקלה מצד עצמו, כי {{צ|נבלה עמו}}. וכן לא יחשב בזיון, רק מאיש שאין טבעו בכך, לא כן מנבל שדרכו בכך, וז"ש {{צ|כי כשמו כן הוא}}. וא"כ אין לך להקפיד על בזיונו,

 

{{צ|ועתה}}. בארה ג' טעמים שראוי שימנע מלכת לנקום נקם, כי שילך לנקום יהיה באחד מג' פנים, א] שיחשב שנבל חייב מיתה מדין מורד במלכות, ב] שיחשוב לנקום בל יעיזו אחרים

טבעך בעולם ועדיין שאול קיים, ואם היית הורג אותו היית שופך דמים שלא כדין, או עכ"פ לפי דעתך שיש לך דין מלך אין ראוי {{צ|שתושע ידך לך}}, לעשות בעצמך נקמה על כבודך,

{{צ|כנבל איביך}}, לא יהיה בכחם לעשות לך רע רק מה שיש בכח נבל, שלא יכול לעשות לך מאומה, כי נעשה פקודתך נגד רצונו. ואמרה אויביך, על המבקשים להשפיל כבודך,

 

מעט בצדקה (כן פי' מהרי"א):

 

שיזדמן:

 

עליה כדבר הצרור בצרור ונטור ושמור מכל צד, והצרור הזה שבו תהיה שמורה, הוא החיים {{צ|את ה' אלהיך}}, השגחת ה' שישמור אותה בחיים, כי עמו מקור חיים ולא יקרב המות

לגבולה: {{צ|ואת נפש איביך}}. הרודפים אותך: {{צ|יקלענה בתוך כף הקלע}}. היא מליצה, שמן כף הקלע שמשם זורקים חצים ואבנים עליך לקחת את נפשך, משם יזרק את נפשם,

דין לפניך שהעני בקש צדקה מן העשיר והרגו על שסרב מלתת לו, לא תוכל לעשות בו משפט, כי גם אתה עשית כזאת. ויש הבדל בין פוקה ומכשול, ששם פיק משתתף עם הוראתו

השנית מענין הוצאה, כמו זממו אל תפק (תהלים קמ, ט), טוב יפיק רצון מה' (משלי יב, ב), שגדרו שמוציא לחוץ דבר הסגור וצרור ונבלע במקומו כאילו יצא מן הנעלם אל הגילוי,

וקשורי הברכים ונתרפו מקשורם. וכן יל"פ פקו פליליה (ישעיה כח, ז), שהוציאו עברות היוצאות מתכונת רעות נפשיות ממסגרותיהם, כמו והוא עון פלילי (איוב לא, כח): {{צ|והיטב}}

{{צ|ה' לאדני}}. בעת הזאת תזכר את אמתך כי מנעתי אותך מדבר שהיית מתחרט עליו כל הימים:

(לו) השאלות (לו) מה צורך לענין הספור מה שהיה לו משתה כמשתה המלך וכו'?:

 

לו, אבל {{צ|הנה לו משתה בביתו כמשתה המלך}}, שהיה הכל לרוב מאד ולא הרגיש בחסרון מה שלקחה. ב] כי {{צ|ולב נבל טוב עליו}}, ולא רצתה להעציבו ולערב שמחתו. ג]

 

(לז) {{צ|וימת לבו}}. נפל עליו פחד מדוד ומהסכנה שהיה בה, ונצטננו דמיו {{צ|ויהי כאבן}}: