לבוש אורח חיים תכח: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏סעיף א: תקלדות
שורה 5:
ולפי שאנו צריכין לעשות חדשים אחד מלא ואחד חסר, הסכימו קדמונינו לעשות לעולם החודש שהוא חשוב יותר מלא, וקראו המלאים מלכים והחסרים משרתים להם. ואילו הן החדשים החשובים הנקראים מלכים, ושעושים אותו מלא: ניסן מלך, שבו חג המצות, הוא מלא, ואייר הוא סמוך לו הוא משרת והוא חסר. סיון מלך, שבו חג השבועות, מלא. תמוז שאחריו משרתו חסר. אב מלך, שבו היו קוצצין עצים למזבח, מלא. אלול שאחריו משרתו חסר. תשרי מלך, שבו המועדות, מלא. מרחשון שאחריו משרתו חסר. כסליו מלך, שבו נעשה נס חנוכה, מלא. טבת שאחריו משרתו חסר. שבט מלך, שבו ראש השנה לאילנות, מלא. אדר שאחריו משרתו חסר.
 
וכל זה כשהשנה הוא כסדרן, שהם ו׳ מלאים ו׳ חסרים, ואינה אלא שנ״ד ימים, שהם י״ב פעמים כ״ט י״ב. אבל מפני התש״צג חלקים שנתבארו למעלה, כשיתקבצו הרבה מהם, על כןכרחך נעשה מהם יום, וצריכין אנו לעשות את השנה ארוכה יום אחד יותר משאר השנים, ויהיה אותה השנה שנ״ה ימים, וצריכין אנו למלאות עוד חודש א׳, אז ממלאים גם חודש מרחשון. ולפעמים יקרה ע״י הדחיות שיתבארו למטה, שאנו צריכין לקצר השנה יום אחד ולעשות שנ״ג ימים, ואם כן נצטרך לחסר עוד חודש אחד, אנו מחסרין אותו היום מכסליו.
 
והטעם שאנו מחסרין או ממלאים אלו השני חדשים, מרחשון וכסליו, ולא שנים אחרים, מפני שכוונתינו לחסר או למלאות החודש הראשון שנוכל בשנה, כדי שלא ישתכח הדבר אם נניחנו עד סוף השנה, ונצטרך למלאות אדר, או לחסרו, ולא יהיה, רק כ״ח יום, דבלאו הכי אינו אלא כ״ט כמו שנתבאר. ומניסן עד אלו החדשים שהם אחר תשרי, לא נוכל לא לחסר ולא למלאת חודש אחר. שהרי מפסח עד העצרת, שהוא צריך להיות ששה בסיון, שהוא יום מתן תורה, אנו צריכין לספור נ׳ יום, אם כן אין אנו יכולים למלאות אייר או לחסר ניסן, שאם כן יהיה עצרת ז׳ בסיון. ומעצרת עד יום כיפור לא נוכל למלאות או לחסר חודש אחד, כדי שיהיה ג׳ פעמים ארבעים יום מעצרת עד יום כיפור כנגד ג׳ פעמים מ׳ יום שעמד משה בהר וירד ביום הכיפורים עם הלוחות שנתכפר להם מעשה העגל וקבע אותו הש״י יום סליחה ומחילה לדורות. ותשרי אי אפשר לחסרו, מפני שהוא מלך ויש בו המועדות, ונקרא חודש האתנים. לפיכך אי אפשר למלאות או לחסור חדש אחד אחר אלא א׳ מאלו השנַים, שהם הראשונים.
 
ואם כן לפי זה יהיה סדר החדשים: תשרי לעולם מלא, וטבת לעולם חסר, ומשם ואילך אחד מלא ואחד חסר על הסדר. כיצד? טבת חסר, שבט מלא, אדר חסר, ניסן מלא, אייר חסר, סיון מלא, תמוז חסר, אב מלא, אלול חסר, תשרי מלא. מרחשון וכסליו לפעמים אחד חסר, והוא מרחשון, ואחד מלא, והוא כסליו. ולפעמים שניהם מלאים, ולפעמים שניהם חסרים. וכשיהיו שניהם מלאים נקראת השנה שלימה, וכשיהיו שניהם חסרים נקראת השנה חסירה; וכשיהיו אחד מלא ואחד חסר, נקראת השנה כסדרה.
שורה 15:
וקביעות השנה לידע אם היא שלימה או חסרה או כסדרה תלוי בקביעת יום ראש השנה, על כן נפרש תחילה הימים שראוין לקבוע בהן ראש השנה, ואחר כך נפרש הקביעות. אין קובעים ר״ה ביום אד״ו, וסימן: "לא אד״ו ראש". והטעם, ביום א׳ אין קובעין ראש השנה כדי שלא יבא יום הושענא רבה ביום השבת, שאין חובטין ההושענות בשבת, שהוא איסור דאורייתא, והחביטה אינה אלא מנהג ואינה דוחה שבת. ואם יבא הושענא רבה בשבת ותדחה ההושענא, יבא הדבר לידי שכחה. הילכך עשו חכמים חיזוק לדבריהם ודחו יום ראש השנה, כדי שיבא יום הושענא רבה בחול ביום א׳. וביום ד״ו אין קובעים, שאם כן יבא יום כיפור ביום ו׳ או ביום א׳ ויהיו שתי שבתות סמוכות זו לזו, ואם בר מינן ימות בהם מת יהא אסור לקוברו אפילו ע״י עכו״ם ויסריח. ועוד, כדי שלא יתעפשו הירקות שנלקטו לצורך האכילה, שלא יוכלו לבשלם, שיהיה אסור לבשלם שני ימים זה אחר זה. ואל תתמה על טעמים הללו שהם חלושין מאד, לדחות עבורם ימי ראש השנה ויום צום כיפור וסוכות שהם דאורייתא; כי כבר הודעתיך שאין אלו עיקר הטעם, אלא שחכמינו ז״ל בעוצם בינתם וחכמתם בחכמת התכונה ראו לתקן מהלך השוה עם מהלך האמתי, כמו שאמרנו. ומפני הטעמים הללו תקנו אותו בימים הללו ולא בימים אחרים, אבל לא שהיו הטעמים הללו עיקר טעמי הדחיה, חלילה לקדושי עליונים לעשות זאת. הילכך כשבא המולד ביום אחד מאלו הימים, דוחין ר״ה עד למחר.
 
ועוד יש דחייה אחת, והיא זאת, שאפילו אם חל המולד בימי בגה״ז שראוי לקבוע בהם ראש השנה, אם ימשך המולד עד חצי היום או מחצי היום ולמעלה – נקרא מולד זקן, ואין קובעין בו ראש השנה ביום המולד, ונדחה ליום שלאחריו. והטעם, כשבא המולד בחצי היום והוא בסוף שעה י״ח, והוא רגע החיבור שנתחברה הלבנה עם התמההחמה ועומד ממש תחתיה, ואי אפשר לנו לראות אור הלבנה עד שתתפרד מעט מן החמה לצד מזרח. ושיערו חז״ל שאי אפשר לראות הלבנה בפחות משש שעות אחר המולד. ואם כן, בזמן שהיו מקדשין על פי הראייה והיה המולד מחצי היום ואילך, לא היה אפשר להם לראות הלבנה באותו היום ולקדשה, ועל כן היו דוחין יום ראש השנה עד יום שלאחריו. ואף על פי שאנו בקיאים בחשבון ויודעים בוודאי שנולדה בו הלבנה ונתחברה עם החמה, מכל מקום אין מקדשין החודש קודם שאפשר שתראה הלבנה, מדכתיב: "החדש הזה", כזה ראה וקדש. אבל אם היה המולד פחות מחצי היום אפילו רגע אחד, שאז אפשר הוא שתראה הלבנה באותו היום בסופו ברגע האחרון, אז קובעין אותו בו ביום, אם הוא ביום שראוי לקבוע בו, שאינו מימי אד״ו. אבל אם היה המולד זקן ביום שלפני אד״ו, שאין ראוי לקבוע ר״ה לא בו ביום, משום מולד זקן, ולא ביום שלאחריו, משום אד״ו, נדחה עד יום שלישי למולדו. כגון אם היה מולד זקן בשבת, נדחה ראש השנה עד יום ב׳, וכן כיוצא בזה.
 
ויש עוד מולד אחר שדוחין ראש השנה מיום הוולדו, והוא כשנולד בליל ג׳ ט׳ שעות ר״ד חלקים בשעה העשירית, וממנו ולמעלה, והשנה היא שנה פשוטה, אז הוא נדחה מיום הוולדה, וגם מיום שלאחריו מפני אד״ו, ונקבע ביום ה׳. והטעם, מפני שחכמינו ז״ל עיניהם היו בראשם להביט מתחילת דבר לסוף דבר, וראו בחכמתם את הנולד. שאם תתן ד״ח תתע״ו על ג״ט ר״ד, יהיה מולד של ר״ה הבא ז׳ י״ח, שהוא מולד זקן, ותצטרך לדחותו עד יום ג׳ למולדו, שהוא יום ב׳, שהרי ביום א׳ לא תוכל לקובעו מפני אד״ו. ואם היינו קובעין ר״ה זה ביום ג׳ שהוא יום הוולדו, היה בין ר״ה זה לר״ה הבא ו׳ ימים, והיינו מצטרכין למלאות שמונה חדשים משנה זו, או לעשות חודש אחד ל״א ימים. וזה לא רצו חז״ל לעשותו, לעשות ח' חודשים מלאים לא רצו, לפי שהוא ארוך הרבה מאד מי״ב פעמים כ״ט י״ב תשצ״ג, והיה הדבר תמוה בעיני הבריות להאריך השנה כל כך יותר מי״ב פעמים כ״ט י״ב תש״צג, עד שהיה כחוכא ואטלולא בעיני הבריות, שיאמרו: בית דין טועין הם. לכך דחו ראש השנה זה מיום הוולדו עד יום ה׳, וראש השנה הבא יהיה ביום ב׳, ויהיה ביניהם ד׳ ימים, ויהיה כסדרה. אבל אם היה מולד זה חלק אחד פחות מר״ד, או שהשנה הזו היא מעוברת, קובעין אותו ביום הוולדו, שאז לא יהיה מולד תשרי הבא בז׳ י״ח.
שורה 25:
הרי לך הד׳ דחיות עם פירושם וטעמם הנגלה. וסמני׳: לא אד״ו ראש; מולד זקן בל תדרוש; ג״ט ר״ד בשנה פשוטה גרוש; ב׳ ט״ו תקפ״ט לאחר עיבור עקור מלשרוש.
 
על כן, הרוצה לידע קביעות יום ראש השנה, יחשוב מולד תשרי באיזה יום ובאיזו שעה ובאיזה חלק יבא, ויום שיהיה בו המולד הוא הקביעות, אם לא שימנענו אחד מהד׳ דחיות שזכרנו למעלה. ואחר שידע קביעות יום ר״ה, ורוצה לידע קביעות חדשים, אם מרחשון וכסליו שלימים או חסרים או כסדרן, יחשוב באיזה יום יהיה קביעות יום ר״ה של אחר זה, ואחר כך יחשוב מניין הימים שביניהם. ויום ר״ה זה תקח בתוך חשבונך, שהוא שייך לשנה זו, ויום ראש השנה הבא אל תקח בחשבונך, שהוא שייך לשנה הבאה. ואם יהיה ביניהם ג׳ ימים, כגון שהיה יום ר״ה זה יום ז׳, ויום ר״ה הבא יום ג׳, או זה ביום ב׳ והבא ביום ה׳, אז יהיה השנה חסרה, רוצה לומר מרחשון וכסליו שניהם חסרים, לפי ששנה זו אינה אלא שנ״ג ימים, כי ש״ן הולכין בשבועות, שהם ג׳נ' שבועות שלימות, ועוד ג׳ ימים. וזה אינו י״ב פעמים כ״ט י״ב, כי יחסר יום אחד, ולכך צריכים לחסר חודש אחד יתר על השלימים.
 
ואם יש ביניהם ד׳ ימים, כגון שהיה יום ר״ה זה ביום ג׳, ויום ר״ה הבא ביום ז׳, או זה ביום ה׳ והבא ביום ב׳, הרי השנה הוא שנ״ד ימים ויהיה השנה כסדרה, ר״ל מרחשון חסר וכסליו מלא. שהרי שנה זו היא בשוה י״ב פעמים כ״ט י״ב, ונמצא ו׳ חסרים וששה מלאים.
 
ואם יהיה ביניהם ה׳ ימים, כגון שהיה יום ר״ה זה ביום ז׳ ור״ה הבא אחריו ביום ה', או זה ביום ב׳ ור״ה הבא ביום ז׳, או זה ביום ה׳ וזה ביום ג׳, הרי השנה הוא שנ״ה יום ויהיה השנה שלימה, ר״ל מרחשון וכסליו שניהם מלאים. שהרי זו השנה היא יותר מי״ב פעמים כ״ט י״ב, ולכך צריכין למלאות חודש אחד יתר על החסרים. וסימנך גד״ה חכ״ש.
 
במה דברים אמורים? כשהיתה השנה שרוצה לידע סידור חדשיה פשוטה. אבל אם היא מעוברת, הרי ניתוסף חודש העיבור, שהוא שלושים יום. כ״ח מהם הולכים בשבועות, ישארו ב׳ ימים. וצריך אתה להוסיף הב׳ ימים על הסימן של פשוטה, ואז אם יהיה ביניהם ה׳ ימים, יהיו שניהם חסרים; ו׳ ימים, יהיה כסדרן, מרחשון חסר וכסליו מלא; שבעה ימים, יהיו שניהם מלאים. וסימנך הו״ז חכ״ש.