סמ"ג עשה טו: הבדלים בין גרסאות בדף

מצות עשה להרוג (א) את עיר הנדחת לע״זלעבודה זרה ולשרוף את העיר ואת כל שללה בתוך רחוב שלה, שנא׳שנאמר הכה תכה את כל יושבי העיר ההיא לפי חרב וגו׳ ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה ושרפת באש את העיר ואת כל שללה .

ומסקינן בפ׳ חלק [דף קי״א] שאין העיר נעשית עיר הנדחת עד שיהא מדיחה שנים או יותר על שנים, שנ׳שנאמר יצאו אנשים בני בליעל. ויהיו מדיחיה מאותו העיר ומאותו שבט, שנא׳שנאמר מקרבך וידיחו את יושבי עירם שידיחו את רובה ויהיו המודחים ממאה עד רובן של שבט לדברי ר׳ יונתן בסנהדרין [דף ט״ו]. ולדברי ר׳ יאשיה מעשרה ועד מאה, שנא׳שנאמר עיר ולא כפר ולא כרך. וצריך שידיחו מדיחיה בלשון רבים, שנ׳שנאמר נלכה ונעבדה אלהי׳ אחרים. אם חסר אחד מכל התנאים האלו, הרי העובדין נסקלין וממונם ליורשין [מיימוני פ״ד דהלכות ע״ז].

בית ב״דדין הגדול ששמעו על עיר הנדחת ודרשו וחקרו שהוא אמת, שולחים להם שני תלמידי חכמים להזהיר אותם ולהחזירם למוטב. אם חזרו בתשובה, מוטב. ואם עמדו באיולתם, ב״דבית דין מצוין לכל ישראל לעלות עליהם לצבא והם צרים עליה׳עליהם ועורכי׳ועורכים עמהם מלחמה עד שתבקע העיר. ומשתבקע העיר מיד מרבין עליהם בתי דינין ודנין אותם. כל מי שיבואו עליו שני עדים ויעידו שעבד ע״זעבודה זרה אחר התראה, מפרישין אותו. ואם נמצאו מן העובדים מיעוטא, סוקלין אותם ושאר העיר ניצול. ואם נמצאו מן העיר רובה, מכין העובדים עם נשיהם ובניהם וטפם לפי חרב:.