משתמש:Dovi/מקרא על פי המסורה/מידע על מהדורה זו/פרק ג: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 213.151.47.136 (שיחה) לעריכה האחרונה של Dovi תגית: שחזור |
|||
שורה 20:
'''נוסח האותיות בעידן המסורה:''' נוסח האותיות לפי המסורה משתקף היטב בתור '''אידאל''' מדויק מתוך הערות המסורה. אמנם בכתבי־היד הטברנים הקרובים לכתר ארם צובה, לא התגשם אידאל זה בתור ביצוע מושלם. כתבי־היד עברו תהליכים של הגהה ותיקונים בכיוון זה, אמנם בכל אחד מהם נשארו טעויות בנוסח הכתיב. טעויות מהסוג הזה מתגלות ברוב המקומות בכתב־יד אחד חריג, כאשר הכתיב שבו שונה בתיבה מסוימת משאר חבריו. מתוך כך אפשר לקבוע את הכתיב של נוסח המסורה בכל מקום או על פי '''הערות המסורה''' או על פי הנוסח של '''רוב כתבי־היד''', או על פי '''שניהם ביחד'''. ומתברר שהכתיב האקלקטי מתוך רוב כתבי־היד זהה לגמרי לכתיב המתועד בהערות המסורה כמעט בכל מקום. את כל זה הוכיח הרב מרדכי ברויאר לראשונה בספרו החשוב '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא'''.{{הערה|ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ז; עמ' 68-86.}}
'''לאחר תקופת המסורה:''' בנוסף הראה ברויאר שהנוסח העולה מתוך השילוב של הערות המסורה ביחד עם רוב המסירות בכתבי־היד הקרובים לכתר מתאים לגמרי לנוסח תימן, ומתאים בכמעט כל המקומות גם לנוסח ספרי התורה בספרד ובאשכנז. נוסח הכתיב בספרי התורה (מחוץ לתימן) נקבע לאחר תקופת בעלי המסורה הטברנים ב[[:COMMONS:Category:Masoretic works|חיבוריהם של חכמי מסורה מאוחרים]]: בספרים "מסורת סייג לתורה" ל[[:W:מאיר הלוי אבולעפיה|ר' מאיר הלוי אבולעפיה]]), "אור תורה" (ל[[:W:מנחם די לונזאנו|ר' מנחם די לונזאנו]]), ו"מנחת שי" (ל[[:W:ידידיה שלמה רפאל נורצי|ר' ידידיה שלמה רפאל נורצי]]). חכמי המסורה בדורות הללו פעלו לפי '''שיטה אקלקטית מובהקת''', והשתמשו כמיטב יכולתם באותן הערות מסורה שהיו בידיהם, ובאותם כתבי־יד שנראו מדויקים בעיניהם.{{הערה|ספר מוגדר כ"מדויק" לפי מידת התאמתו לכתיב בספרים מקבילים ולהערות המסורה. חשוב לציין ששיטת הפעילות בתחום זה ע"י בעלי ההלכה היתה לדבוק בכללי המסורה הטברנית ובשיטה האקלקטית אפילו בניגוד לחז"ל בתלמוד ובמדרשים (במקומות שדרשו את הכתיב). חכמי התלמוד מעידים על עצמם שלא היו בקיאים בחסרות וביתרות {{מקור|קידושין ל א|קידושין דף ל' ע"א}}, ובעיניהם של בעלי ההלכה שעסקו בכתיב התורה, נמשך המצב הזה עד זמנם ממש. ולכן החליטו בסופו של דבר (לאחר לבטים רציניים) לקבל את הערות המסורה ועדותם של רוב כתבי־היד המדויקים, במקום הכתיב המובא בתלמוד, ואפילו במקומות שלומדים הלכה מן הכתיב! (ראו את הדוגמאות המובאות בגליון הש"ס לר' עקיבא איגר על [[שבת נה ב|שבת דף נ"ה ע"ב]] לתוספות ד"ה מעבירם כתיב.) לגבי ההתלבטות בנושא זה ראו בברויאר, ג.6 (עמ' 88) והערות 2, 3 שם.}} מתברר שעבודתם עלתה כל כך יפה עד שהיא כמעט מושלמת (וכמעט זהה לנוסח תימן). לעומת זאת נראה שנוסח תימן עצמו מבוסס לא על שיטה אקלקטית אלא על '''עבודת העתקה מושלמת''' של כתר ארם צובה.{{הערה|ראו ברויאר, שם, עמ' 87-89.}} ואם כן יוצא שבנוסח תימן יש לנו עדות מובהקת ומדויקת לנוסח הכתיב בתורה שהיה בכתר.{{הערה|ברויאר הביא מספר ראיות לכך שם, עמ' 90. ביניהם: עדותם של סופרי תימן שספריהם נכתבו "על תיקון הספר הידוע במצרים"; נוסח הכתיב המתאים לגמרי למסורה (ולנוסח תימן) בסוף התורה בכתר; נוסח הכתר בנביאים וכתובים (המדויק להפליא לעומת כל שאר כתבי־היד). על ראיות אלו של ברויאר אפשר להוסיף את הכתיב לפרשות התפילין שנקבע במשנה תורה (ראו יצחק ש' פנקובר
נראה אם כן שאין למצוא עדות מובהקת לנוסח האותיות של המסורה באף אחד מכתבי־היד הקרובים לכתר בלבד, ואין ראוי להעמיד מהדורת מקרא על נוסח כזה.{{הערה|1=לפי החישוב של ברויאר (שם, עמ 86), כתב־היד הכי מדויק לגבי נוסח האותיות בתורה הוא כתי"ש1 (שונה מכתיב המסורה ב-20 מקומות), ואח"כ כתי"ש (25 מקומות), [http://www.bl.uk/manuscripts/FullDisplay.aspx?ref=Or_4445 כתי"ב (Or. 4445 במוזיאון הבריטי]; 65 מקומות), וכתי"ל (120 מקומות; לגבי כתי"ל ראו ליתר דיוק ופירוט ברשימה הבאה).}} אמנם בשילוב של הערות המסורה ביחד עם הנוסח האקלקטי העולה מתוך רוב כתבי־היד, או לחלופין על פי נוסח תימן, ניתן להגיע לנוסח מדויק של האותיות בתורה.
| |||