חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ח:מאגר|2000499}} {{ח:תיבה|ס״ח תשי״ח, 24|חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים|http://fs.knesset.gov.il/3/law/3_lsr_209326.pdf}}, {{ח:תיבה|X|ת״ט|http://fs.knesset.gov.il/3/law/3_lsr_ec_5177393_lsr_ec_517969.pdf}}; {{ח:תיבה|תשי״ט, 92|תיקון|http://fs.knesset.gov.il/3/law/3_lsr_209325.pdf}}; {{ח:תיבה|תשכ״ב, 33|ת״ט|http://fs.knesset.gov.il/7/law/7_lsr_ec_317363.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ב, 97|תיקון מס׳ 2|http://fs.knesset.gov.il/7/law/7_lsr_209324.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ג, 26|תיקון מס׳ 3|http://fs.knesset.gov.il/7/law/7_lsr_209323.pdf}}, {{ח:תיבה|82|ת״ט|http://fs.knesset.gov.il/7/law/7_lsr_ec_317364.pdf}}, {{ח:תיבה|202|תיקון מס׳ 4|http://fs.knesset.gov.il/7/law/7_lsr_209322.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ו, 223|תיקון מס׳ 5|http://fs.knesset.gov.il/8/law/8_lsr_209321.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ז, 34|תיקון מס׳ 6|http://fs.knesset.gov.il/8/law/8_lsr_209320.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ח, 84|תיקון מס׳ 7|http://fs.knesset.gov.il/9/law/9_lsr_209319.pdf}}, {{ח:תיבה|100|תיקון מס׳ 8|http://fs.knesset.gov.il/9/law/9_lsr_209318.pdf}}, {{ח:תיבה|209|תיקון מס׳ 9|http://fs.knesset.gov.il/9/law/9_lsr_209317.pdf}}; {{ח:תיבה|תשל״ט, 32|תיקון מס׳ 10|http://fs.knesset.gov.il/9/law/9_lsr_209316.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״א, 257|חוק הגנת הצרכן|http://fs.knesset.gov.il/9/law/9_lsr_209363.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ב, 92|תיקון מס׳ 12|http://fs.knesset.gov.il/10/law/10_lsr_209315.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ה, 24|יציבות מחירים – הוראת שעה|http://fs.knesset.gov.il/11/law/11_lsr_210252.pdf}}, {{ח:תיבה|29|תיקון מס׳ 13|http://fs.knesset.gov.il/11/law/11_lsr_210253.pdf}}, {{ח:תיבה|96|יציבות מחירים – הוראת שעה (תיקון)|http://fs.knesset.gov.il/11/law/11_lsr_210411.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ו, 128|חוק הסדרים לשעת חירום במשק המדינה (תיקון)|http://fs.knesset.gov.il/11/law/11_lsr_210475.pdf}}, {{ח:תיבה|241|תיקון מס׳ 15|http://fs.knesset.gov.il/11/law/11_lsr_210500.pdf}}; {{ח:תיבה|תשמ״ט, 30|חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה)|http://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210719.pdf}}, {{ח:תיבה|40|תיקון מס׳ 16|http://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210674.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ן, 170|תיקון מס׳ 18|http://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210824.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״א, 203|תיקון מס׳ 16 (תיקון)|http://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210848.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ב, 131|תיקון מס׳ 19|http://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_211441.pdf}}; {{ח:תיבה|תשנ״ו, 200|חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים|http://fs.knesset.gov.il/13/law/13_lsr_211235.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ב, 196|תיקון מס׳ 11 לחוק הגנת הצרכן|http://fs.knesset.gov.il/15/law/15_lsr_300479.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 595|תיקון מס׳ 22|http://fs.knesset.gov.il/19/law/19_lsr_303818.pdf}}.

<div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק 4 סימן ג|סימן ג׳: מניעת חריגה מתכנון הייצור של חלב ועופות חיים {{ח:הערה|(בוטל)}}}}</div>

{{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשל״ג, תשל״חתשל״ח־2}}

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מצרך“ – כל חי, דומם או צומח, בין תלוש ובין מחובר, לרבות מים ומחצבים ולרבות מצרך דומה, אך למעט קרקעות ובנינים וכל דבר שדיני הפיקוח על מטבע־חוץמטבע חוץ חלים עליו;

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מכירה“ – עיסקהעסקה במצרך כנגד תמורה, לרבות שכירות או מתן זכות שימוש, או הסכם על עיסקהעסקה כזאת, בין שיש עמן עשיית שירות ובין שאיננה;

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”יבואן“, במצרך – מי שמביא אותו מצרך בחוץ־לארץמחוץ לארץ;

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”יצרן“, במצרך – אדם העוסק, בין בעצמו ובין על־ידיעל ידי אחרים, בייצורו של המצרך או בשינויו מבחינת הצורה, הטיב, האיכות או מכל בחינה אחרת שהיא, או העוסק באריזתו או במזיגתו, או המייצר או המגדל תוצרת חקלאית, חיה או דוממת, או גורם לייצורה או לגידולה;

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”סיטונאי“, במצרך – מי שעסקו, או חלק מעסקו, הוא למכור אותו מצרך לקמעונילקמעונאי;

{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”צו אישי“ – צו שניתן לאדם פלוני או למפעל פלוני, או למספר בני־אדםבני אדם או מפעלים שפורטו אחד־אחדאחד אחד בצו;

{{ח:ת}} חוק זה לא יחול אלא בתקופה שקיים במדינה מצב של חירום בתוקף אכרזה לפי {{ח:חיצוני|פקודתחוק-יסוד: סדרי השלטון והמשפטהממשלה#סעיף 939|סעיף 9(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948}}.

{{ח:סעיף|4|אכרזה על מצרכים ושירותים בני פיקוחבני־פיקוח|תיקון: תשמ״ה}}

{{ח:תתת|(1)}} ייצורו של מצרך מסויים, שמירתו, החסנתו, הובלתו, העברתו ממקום למקום ומיד ליד, הפצתו, מכירתו, רכישתו, צריכתו, הטיפול בו והשימוש בו, לרבות שחיטת בהמות;

{{ח:תת|(ב)}} כל מה ששר רשאי להסדיר לפי סעיף זה, רשאי הוא לאסרו, להגבילו, להטיל עליו פיקוח או ביקורתבקורת, להתנותו בתנאים, לרבות תנאים לקבלת רשיון, כללי או מיוחד.

{{ח:תתת|(1)}} הטלת חובה על אדם העוסק בייצורם או במסחרם של מצרכים, או בעשיית שירותים – לנהל פנקסים, חשבונות, רשימות או תעודות אחרות ביחס למפעלו ולספק דינים־וחשבונותדינים וחשבונות כמתואר בצו;

{{ח:תתת|(2)}} הטלת חובה על אדם למכור, או להוציא מרשותו בדרך אחרת, מצרך בר־פיקוח הנמצא בבעלותו, בחזקתו או בפיקוחו, באופן ובזמן שקבע בצו, וכן במחיר שלא יעלה על המחיר המקסימליהמכסימלי שקבע בצו;

{{ח:תת|(ד)|(1)}} צו לפי סעיף זה יכול להיות כללי, או לאדם מסויים או לסוג של בני־אדםבני אדם, או למפעל מסויים או לסוג של מפעלים או לחלק של מפעל או של מפעלים;

{{ח:תתת|(3)}} בצו כללי ובצו לסוג של בני־אדםבני אדם רשאי שר להורות כי הוראות הצו, כולן או מקצתן, לא יחולו על מי שפורש בצו; פטור כאמור יכול להיות לאדם פלוני או לסוג של בני־אדםבני אדם.

{{ח:סעיף|6||תיקון: תשל״חתשל״ח־2, תשמ״ב, תשנ״ו}}

{{ח:תת|(א)}} שר רשאי להורות בצו (להלן – צו־רכישהצו רכישה) על רכישתם של מצרכים בני־פיקוח, אם הוא סבור כי הדבר דרוש כדי למנוע אגירתם, העלמתם, עיכוב לא־סבירלא סביר בהוצאתם לשוק או לשימוש, או שימוש בלתי־חוקיבלתי חוקי בהם, ומשעשה כן יעמדו המצרכים מכוח צו הרכישה לקנין המדינה, נקיים מכל משכון, שעבוד, עיקול או כיוצא באלה, וינהגו בהם כפי שיורה השר; היו המצרכים נתונים במשכון, בשעבוד, בעיקול או כיוצא באלה – יבוא במקום המצרכים, לענין זה, המחיר שהשר ישלם בעדם.

{{ח:תת|(ב)}} על מחירם של מצרכים שצו־רכישהשצו רכישה חל עליהם יחולו הוראות אלה:

{{ח:תתת|(1)}} נקבע מחיר מקסימלימכסימלי לאותו סוג של מצרכים – ישולם לבעליהם המחיר המקסימליהמכסימלי;

{{ח:תתת|(2)}} לא נקבע מחיר מקסימלימכסימלי – ייקבע מחיר כזה וישולם לבעליהם המחיר שנקבע; ואולם אם נקבע מחיר מינימלי לחלב גלמי לא ייקבע מחיר נמוך ממנו;

{{ח:תתת|(3)}} השר רשאי לנכות מהמחיר ניכוי שלא יעלה על שיעור הריווח שהמכר במחיר המקסימליהמכסימלי משאיר למעשה לבעל המצרכים או על 25% מהמחיר, הכל לפי הסכום הקטן יותר.

{{ח:תת|(א)}} מפעל העוסק, או הנועד לעסוק, בפעולה חיונית, רשאי שר להטיל על בעליו חובה להפעיל את מפעלו לפי הוראות השר או אישוראיסור להפסיק את פעולת המפעל.

{{ח:תת|(ג)}} נגרם הפסד למפעל או לעושה שירות על ידי ביצועו של צו על פי סעיף זה, ישולם ההפסד מאוצר המדינה; לא קיבל השר, שעליושעל ידיו ניתן הצו, את התביעה לתשלום ההפסד, כולה או מקצתה, יכריע בית המשפט.

{{ח:תת|(א)}} מפקח מורשה ינהל את המפעל או יפקח עליו לפי ההוראות שקיבל מהשר, וכל הנושא בתפקידי־הנהלהבתפקידי הנהלה באותו מפעל, או חלק ממנו שהצו חל עליו, חייב למלא אחרי הוראות המפקח המורשה.

{{ח:תת|(א)}} שר רשאי בצו להורות לכל העוסק בשירות בר־פיקוח, לעשות כל שירות, בעצמו או על ידיעל־ידי שליחיו, שבתחום עסקו או מקצועו, כפי שיורה השר.

{{ח:סעיף|13|עריכת ביקורתבקורת}}

{{ח:תת|(א)}} שר רשאי בצו, אם הוא סבור שהדבר דרוש כדי להבטיח את ביצוע סמכויותיו לפי חוק זה, להורות, שענין פלוני יבוקר על ידיעל־ידי אדם (להלן – המבקר) במקום שפורש בצו.

{{ח:תת|(ב)}} למבקר יהיו כל הסמכויות הנתונות לועדות־חקירהלועדת חקירה לפי {{ח:חיצוני|חוק ועדות חקירה#סעיף 9|סעיף 3 לפקודת ועדות־חקירהועדות חקירה}}.

{{ח:ת}} שר רשאי בצו להורות כל הוראה משלימה וכל הוראת־לוויהוראת לוו{{ח:הערה|א}}י הדרושות לביצוע סמכויות לפי {{ח:פנימי|פרק 2|פרק זה}}, לרבות הוראות בדבר דרכי־אכיפתםדרכי אכיפתם של צווים.

{{ח:ת}} מתן צו לפי סעיף אחד {{ח:פנימי|סעיףפרק 12|סעיף אחד לפרק זה}} לא יגרע מסמכות של שר לתת צו לפי סעיף אחר {{ח:פנימי|פרק 2|לפרק זה}}.

{{ח:סעיף|16א||תיקון: תשל״ג, תשל״חתשל״ח־2, תשנ״ו}}

{{ח:סעיף|16ב||תיקון: תשל״ג, תשל״חתשל״ח־2, תשנ״ו}}

{{ח:סעיף|16ג||תיקון: תשל״ג, תשל״חתשל״ח־2, תשמ״ב, תשנ״ו}}

{{ח:תת|(א)}} ראה בית־משפטבית משפט שלום כי מתבצעת פעולת בניה בהפרת צו לפי חוק זה, רשאי הוא לצוות, על פי בקשתו של מי שרשאי להגיש תביעה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 41|בסעיף 41}} ובמעמדו בלבד, כי פעולת הבניה תיפסק.

{{ח:תת|(ב)}} בצו לפי סעיף קטן (א) (להלן – צו הפסקה זמני) ייאסר על כל מי שנראה לבית־המשפטלבית המשפט אחראי לביצוע הבניה, ועל כל מי שעובד בשירותו, להמשיך בפעולת הבניה, אף אם יש בידו היתר לכללכך לפי {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבניה|חוק התכנון והבניה, תשכ״ה–1965}}.

{{ח:תת|(ג)}} תקפו של צו הפסקה זמני יפקע שלושים יום לאחר נתינתו, או לאחר תקופה קצרה יותר שקבע בית־המשפטבית המשפט, אם לא הוגש כתב אישום על הבניה.

{{ח:תת|(ד)}} הרואה עצמו נפגע על־ידיעל ידי צו הפסקה זמני רשאי לפנות לבית־המשפטלבית המשפט שנתן את הצו ולבקש את ביטולו.

{{ח:תת|(ה)}} הוגש כתב אישום, רשאי בית־המשפטבית המשפט שלפניו הוגש לבטל צו ההפסקה הזמני או להאריך את תקפו, בתנאים או בלי תנאים; ועם נתינת פסק הדין רשאי בית־המשפטבית המשפט לעשות את הצו לסופי, בשינוי או בלי שינוי, להאריך את תקפו לתקופה הנראית לו, או לבטלו.

{{ח:תת|(ב)}} כל ועדת עררים תהיה של שלושה; ליושב־ראש הוועדההועדה ימונה שופט בית־משפטבית משפט מחוזי ובין יתר חבריה יהיה לפחות אחד שאיננו עובד מדינה.

{{ח:תת|(ג)}} שר המשפטים רשאי למנות חברים חלופים לוועדהלועדה.

{{ח:תת|(ד)}} הודעה על מינוי ועדת־ערריםועדת עררים, על הרכבה ועל מענה תפורסם ברשומות.

{{ח:תת|(א)}} הרואה עצמו נפגע על־ידיעל ידי צו אישי לפי חוק זה, רשאי, תוך חמשה־עשרחמישה־עשר יום מהיום שהצו הגיע לידיעתו, לערור עליו לפני ועדת־ערריםועדת עררים; יושב־ראש הוועדההועדה רשאי להאריך את התקופה להגשת הערר אם ראה סיבה מצדקת.

{{ח:תת|(ב)}} הגשת ערר על צו לא תעכב את ביצועו זולת אם החליט על כך יושב־ראש הוועדההועדה, לאחר שנתן הזדמנות לשר או לנציגו להשמיע את טענותיהם.

{{ח:תת|(ג)}} ועדת־ערריםועדת עררים רשאית לאשר את הצו, לבטלו או לשנותו או לאשרו בתנאים שתתנה או בסייגים שתקבע, ובכלל זה תנאים וסייגים שהוועדהשהועדה תהיה רשאית לשנותם מדי פעם בפעם. החלטת הוועדההועדה היא סופית; אולם רשאית היא לחזור ולדון באותם התנאים והסייגים שהיא רשאית לשנותם מכוח החלטה קודמת.

{{ח:תת|(ה)}} הוגש ערר על סירובו של השר וועדת העררים אישרה את המשך קיומו של הצו, עם שינויים או בלי שינויים, לא ייזדקקייז{{ח:הערה|ד}}קק השר לכל בקשה נוספת לפי סעיף זה אלא כתום שלושה חדשים מיום החלטת ועדת העררים.

{{ח:תת|(א)}} לוועדת־ערריםלועדת עררים יהיו כל הסמכויות הנתונות לוועדת־חקירהלועדת חקירה לפי {{ח:חיצוני|חוק ועדות חקירה#סעיף 9|סעיף 5 לפקודת ועדות־חקירהועדות חקירה}}.

{{ח:תת|(ב)}} היה עובד־מדינהעובד מדינה בין חברי הוועדה, לא ישב בדיון על צו שניתן על־ידיעל ידי השר הממונה עליו.

{{ח:תת|(ג)}} שר המשפטים יתקין תקנות הקובעות את סדרי הדין בפני ועדת־ערריםועדת עררים, ובמידה שלא נקבעו תקבע אותן הוועדההועדה עצמה.

{{ח:תת|(א)}} {{ח:הערה|(בוטל).}}

{{ח:תת|(ב)}} לא נקבע למצרך בר־פיקוח מחיר מקסימלימכסימלי, לא לפי חוק זה ולא לפי חיקוק אחר, ולא נקבע ריווח מקסימלימכסימלי שמותר להפיק ממכירתו – לא ימכור אדם אותו מצרך ולא יציע למכרו במחיר שיש בו למוכר יותר מריווח סביר.

{{ח:סעיף|21||תיקון: תשל״ט, תשמ״ב, תשמ״טתשמ״ט־2, תשנ״א, תשס״ב}}

{{ח:סעיף|22|איסור סירוב|תיקון: תשל״חתשל״ח־2}}

{{ח:סעיף|22א|איסור אגירה|תיקון: תשל״חתשל״ח־2}}

{{ח:תת|(ב)}} הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על יצרן אותו מצרך, על עושה שירות המחזיק את המצרך לניהול תקין של עסקו ועל מי שמחזיק את המצרך כמלאי המשמש לו לייצור במפעלו.

{{ח:ת}} לא יתנה אדם על מכירת מצרך בר־פיקוח תנאי שהקונה יקנה ממנו מצרך אחר, או שישלם למתווך פלוני דמי־עמילותדמי עמילות או שכר־תיווךשכר תיווך, או כל תנאי אחר, אלא אם הסיבה להתנאה היתה מילוי הוראה שניתנה כחוק.

{{ח:סעיף|25|חשבון וקבלה במסירתבמכירת מצרכים בני־פיקוח}}

{{ח:תתת|(9)}} כל פרט אחר שייקבע על־ידיעל ידי שר בצו.

{{ח:תת|(ב)}} קיבל אדם מחיר של מצרך בר־פיקוח שמכר למי שאינו צרכן בלבד, יתן למשלם קבלה חתומה בידו או בשמו המפרטת את הסכום שישולם וכן את המספר הסידורי והתאריך של החשבון שבקשר אתו שולם בסכוםהסכום.

{{ח:סעיף|26|איסור עשיית שירות תמורת שכר מופקע|תיקון: תשל״חתשל״ח־2, תשנ״ו}}

{{ח:תת|(ג)}} לא נקבע כל שכר מקסימלימכסימלי לשירות בר־פיקוח, לא לפי חוק זה ולא לפי כל חיקוק אחר, לא יעשה אדם אותו שירות, ולא יציע ולא יסכים לעשותו, בשכר שלמעלה מהסביר.

{{ח:תת|(ב)}} לא יתנה אדם על עשיית שירות בר־פיקוח תנאי, שמבקש השירות יזמין שירות נוסף, או יקנה מצרך כל שהוא, או ישלם למתווך פלוני דמי עמילות או שכר תיווך, או כל תנאי אחר, אלא אם הסיבה להתנאה היתה מילוי הוראה שניתנה בחוקכחוק.

{{ח:תת|(ב)}} קיבל אדם שכרו של שירות, יתן למשלם, אם דרש זאת, או אם קבע שר, בצו, חובה לעשות זאת, קבלה חתומה בידו או בשמו, המפרטת את השירות שנעשה ואת השכר ששולם בעדו.

{{ח:קטע3|פרק 4 סימן ג|סימן ג׳: מניעת חריגה מתכנון הייצור של חלב ועופות חיים {{ח:הערה|(בוטל)}}|תיקון: תשל״ב, תשמ״א, תשמ״ט, תשנ״ב}}

{{ח:סעיף|29א||תיקון: תשל״ב, תשל״חתשל״ח־2, תשמ״א, תשמ״ט, תשב״ב, תשנ״ו}}

{{ח:סעיף|29ד||תיקון: תשל״חתשל״ח־2, תשמ״א}}

{{ח:סעיף|29ה||תיקון: תשל״חתשל״ח־2, תשמ״א}}

{{ח:סעיף|29ו||תיקון: תשל״חתשל״ח־2, תשמ״א}}

{{ח:סעיף|29ז||תיקון: תשל״ב, תשל״חתשל״ח־2, תשמ״א}}

{{ח:סעיף|29ח||תיקון: תשל״ב, תשל״חתשל״ח־2, תשמ״א}}

{{ח:סעיף|29ט||תיקון: תשל״ב, תשל״חתשל״ח־2, תשמ״א}}

{{ח:תת|(א)}} מי שהוסמך לכך בכתב על־ידיעל ידי שר, רשאי, אם הוא משוכנע שהדבר דרוש כדי להבטיח את ביצועו של חוק זה או למנוע עבירה על הוראותיו –

{{ח:תתת|(1)}} להיכנס לכל מקום ולערוך בו חיפוש; אולם אין להיכנס למקום המשמש למגורים בלבד אלא על פי צו־חיפושצו חיפוש מאת בית־משפטבית משפט מוסמך, והוראות {{ח:חיצוני|פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)#סעיף 16|הסעיפים 23-1923–19 לפקודת הפרוצידורה הפלילית (מאסר וחיפושים)}} יחולו, בשינויים המחוייבים, על חיפוש לפי פיסקהפסקה זו;

{{ח:תת|(ב)}} דבר שנתפס לפי סעיף קטן (א), מותר להחזיק בו עד שבית־משפטשבית משפט שלפניו הוגשה תביעה פלילית על עבירה שנעברה ביחס לאותו דבר, יחליט מה ייעשה בו; לא הוגשה תביעה כאמור תוך תשעים יום מיום התפיסה – יוחזר הדבר; נתעורר ספק למי להחזירו – יכריע בית משפט השלום שבתחום־שיפוטושבתחום שיפוטו נתפס הדבר על פי בקשת אדם התובע טובת־הנאהטובת הנאה בו, או על פי בקשת שר.

{{ח:תת|(ג)}} דוגמאות שנמסרו לפי סעיף קטן (א) או שנתפסו לפי {{ח:פנימי|סעיף 30|סעיף 30}}, מותר לבדקולבדקן במעבדה ולנהוג בהן בכל דרך אחרת.

{{ח:תת|(א)}} מי שהוסמך לכך בכתב על־ידיעל ידי שר, רשאי לחקור כל אדם, שיש לו, לפי הנחתו, ידיעה על עבירה לפי חוק זה, בכל ענין הנוגע לאותה עבירה.

{{ח:ת}} נתפס דבר כאמור {{ח:פנימי|סעיף 30|בסעיף 30(א)}} והדבר הוא בעל־חייםבעל חיים או מצרך העלול להתקלקל אם לא יימכר מיד, בין בגלל טיבו המיוחד ובין מסיבה אחרת, או שהוא חיוני, לדעת שר, לקיום אספקה סדירה או שירותים ציבוריים סדירים, רשאי השר להורות שהדבר יימכר על־ידיעל ידי מכרז פומבי או במחיר המקובל באותו יום; דמי הממכר יופקדו בידי השר ויחולו עליהם הוראות אלה:

{{ח:תת|(1)}} הוגשה תביעה פלילית נגד אדם על עבירה שעבר ביחס לדבר שנתפס, ינהגו בדמי המכר כפי שיורה בית־המשפטבית המשפט;

{{ח:תת|(2)}} לא הוגשה תביעה פלילית כאמור תוך תשעים יום מיום שנתפס הדבר – יחליט בית־משפטבית משפט השלום שבתחום שיפוטו נתפס הדבר, על פי בקשת כל אדם התובע את הדבר או טובת הנאה בו או על פי בקשת השר, למי מגיעים דמי המכר או כל טובת הנאה בהם, והם יוחזרו בהתאם לכך;

{{ח:תת|(3)}} לא הוגשה כל תביעה לבית־משפטלבית משפט השלום ביחס לדמי המכר תוך תשעים יום מתום תקופת תשעים הימים המפורשת בפיסקהבפסקה (2), יחולטו וינהגו בהם כפי שיורה השר שבידו הופקדו.

{{ח:ת}} שר המשפטים רשאי להתקין תקנות בדבר סדרי הדין בבית־משפטבבית משפט השלום בהליכים לפי {{ח:פנימי|סעיף 30|סעיף 30(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 33|וסעיף 33(2)}} ופרסום הודעות על הפקדת דמי־מכרדמי מכר לפי {{ח:פנימי|סעיף 33|סעיף 33}}.

{{ח:ת}} הטוען שיש בידו רשיון או היתר שניתן לפי חוק זה חייב, לפי דרישה, להראות את הרשיון או את ההיתר לכל אדם שהוסמך לכך על־ידיעל ידי שר.

{{ח:תת|(א)}} צו שאינו בר־פעל תחיקתי תחילתו ביום שנמסר לאדם הנוגע בדבר, אם לא נקבע בו תאריך מאוחר יותר, וצו שנשלח אל אדם בדואר רשום לפי מען מקום־מגוריומקום מגוריו הרגיל או מקום־מגוריומקום מגוריו האחרון, או מקום־עסקומקום עסקו הרגיל או מקום־עסקומקום עסקו האחרון, רואים אותו כאילו נמסר לו כתום ארבעים ושמונה שעות משעה שנמסר לדואר למשלוח.

{{ח:ת}} כל תפקיד ששר רשאי למסרו לפי חוק זה, רשאי הוא למסרו לתאגיד, ומשעשה זאת לא יהיה תוקף לכל הגבלה שהוטלה על אותו תאגיד בין על פיעל־פי דין ובין באופן אחר, במידה שהיא עלולה למנוע אותו מלמלא התפקיד שנמסר לו, וכל הגבלה כזו לא תפטור אותו מלמלא אותו; ובלבד שאם היה התאגיד אגודה שיתופית – לא ימסור שר תפקיד כאמור אלא לאגודה מרכזית, כמשמעותה {{ח:חיצוני|פקודת האגודות השיתופיות|בפקודת האגודות השיתופיות}}.

{{ח:ת}} שר רשאי לקבוע, בצו, אגרות בעד מתן רשיון או היתר או בעד חידושים או הוצאותהוצאת כל מסמך אחר הניתן לצורך חוק זה.

{{ח:סעיף|39|עונשין|תיקון: תשל״ח, תשל״ח־2, תשל״ח־3, תשמ״ב, תשמ״ט, תשנ״ו}}

{{ח:תתת|(1)}} עבר על הוראה מהוראות {{ח:פנימי|סעיף 16יג|סעיפים 16יג}}, {{ח:פנימי|סעיף 16יד|16יד}}, {{ח:פנימי|סעיף 20א|20א}}, {{ח:פנימי|סעיף 22|22}}, {{ח:פנימי|סעיף 22א|22א}}, {{ח:פנימי|סעיף 26|26}}, {{ח:פנימי|סעיף 28|28}} {{ח:פנימי|סעיף 29א|ו־29א}};

{{ח:תת}} דינו – מאסר חמש שנים או קנס 200,000 לירות; אםואם נעברה העבירה בתקופה שלפי צו של שר העבודה חל במדינה כולה {{ח:חיצוני|חוק שירות עבודה בשעת חירום#פרק ד|פרק ד׳ לחוק שירות עבודה בשעת חירום, התשכ״ז–1967תשכ״ז–1967}}, או בנסיבות מחמירות אחרות, דינו – מאסר שבע שנים או קנס 300,000 לירות.

{{ח:תת|(א1)}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק בתי המשפט|בחוק בתי המשפט, תשי״ז–1957}}, יהיה גם בית משפט השלום מוסמך לדון בעבירות לפי סעיף קטן (א), ובלבד שלא יטיל עונש מאסר העולה על שלוש שנים;.

{{ח:תת}} דינו – מאסר שלוש שנים או קנס 100,000 לירות, ובעבירה נמשכת לפי פיסקהפסקה (1) – קנס נוסף 1,000 לירות או מאסר נוסף שבעה ימים לכל יום שבו נמשכה העבירה; ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו – מאסר חמש שנים או קנס 200,000 לירות, ובעבירה נמשכת לפי פיסקהפסקה (1) – קנס נוסף 2,000 לירות, או מאסר נוסף כאמור.

{{ח:סעיף|39ד|סמכויות נוספות של בית־המשפטבית המשפט|תיקון: תשל״ח}}

{{ח:תת|(א)}} הורשע אדם בעבירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 39|סעיפים 39 עד 39ב}}, רשאי בית־המשפטבית המשפט, נוסף לכל עונש אחר, לצוות –

{{ח:תתת|(2)}} כי מפעל של הנאשם, שבו או לגביו נעברה העבירה, ייסגר לתקופה שיקבע בית־המשפטבית המשפט ובדרך שיקבע;

{{ח:תתת|(3)}} כי רשיון שניתן לנאשם יבוטל או יותלה לתקופה שיקבע בית־המשפטבית המשפט;

{{ח:תתת|(4)}} כי ריווח בלתי סביר שבא לידי הנאשם בקשר לעבירה יוחזר לאדם שממנו נתקבל, או יחולט כולו או מקצתו, ובלבד שלפני שיצווה על חילוט ריווח בלתי סביר יתן בית־המשפטבית המשפט, במידה שהדבר מעשי, הזדמנות לאדם שממנו נתקבל להשמיע את דברו;

{{ח:תת|(ב)}} הורשע אדם בעבירה על הוראה מהוראות {{ח:פנימי|פרק 2-3|פרק שני 3}}, יצווה בית־המשפטבית המשפט, בנוסף לכל עונש שהוא רשאי להטיל, כי הנאשם ישלם לאוצר המדינה את סכום העמלה או שוויה שקיבל שלא כדין; הוראה זו לא תחול אם הגישה המדינה תובענה אזרחית על הסכום או השווי האמור לפני שנסתיימו ההליכים הפליליים, והיא אינה גורעת מכוח המדינה לתבוע את הסכום או השווי בדרך תובענה אזרחית אם לא ניתן לקיים את ההליכים הפליליים או אם הם נפסקו.

{{ח:ת}} הוגש כתב אישום על עבירה של ניהול מפעל ללא רשיון הדרוש לניהולו או הפרת תנאי יסודי שברשיון, רשאי בית־המשפטבית המשפט שמוגש לו כתב האישום לצוות, על פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה או פרקליט מחוז, שהמפעל שלגביו נעברה העבירה ייסגר לתקופה שקבע בצו או עד לסיום בירור המשפט; לא יתן בית־המשפטבית המשפט צו כאמור לתקופה העולה על חמישה ימים אלא לאחר שנתן לנאשם הזדמנות להשמיע טענותיו; ניתן צו סגירה, רשאי הנאשם לערער על הצו תוך שלושים יום מיום שניתן, כאילו היה פסק־דיןפסק דין.

{{ח:סעיף|39ו|פרסום פסק־דיןפסק דין|תיקון: תשל״ח}}

{{ח:ת}} בית־המשפטבית המשפט רשאי לצוות שפסק־דיןשפסק דין חלוט או תמציתו יפורסמו ברבים, בצורה ובאופן שיקבע, ולהורות מי ישא בהוצאות הפרסום; אם הורה בית־המשפטבית המשפט שהנאשם ישא בהוצאות הפרסום, יהיה דינן כדין קנס שהטיל בית־המשפטבית המשפט.

{{ח:תת|(א)}} תביעה לדין לפי חוק זה לא תוגש אלא על־ידי היועץ המשפטי לממשלה או על־ידיעל ידי בא־כוחו, או בהסכמתו בכתב של היועץ המשפטי לממשלה.

{{ח:תת|(א)}} שר רשאי לאצול לאחר מסמכויותיו לפי חוק זה, כולן או מקצתן, פרט לסמכות להתקין תקנות והסמכות לתת צווים בני פעלבני־פעל תחיקתי או צו לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|פיסקהפסקה (3) לסעיף 5(ג)}}.

{{ח:תתת|(4)}} תקנות שעת חירוםתקנות־שעת־חירום (קיום האספקה והשירותים החיוניים), תשי״ז–1957;

{{ח:תתת|(9)}} תקנות ההגנה (תיקוןהטלת פקודת הפיקוח על המזונות, 1942), 1942;

{{ח:תת|(ד)}} כל מינוי של מפקח מורשה או של מבקר לפי אחד הדינים הפוקעים יראוהו כאילו נעשה על־ידיעל ידי שר לפי חוק זה.

{{ח:ת}} ערר שהיה תלוי ועומד ערב תחילתו של חוק זה לפני ועדת־ערריםועדת עררים שהוקמה לפי סעיף 2 לחוק לקיום תקפן של תקנות ההגנה (הוראת־שעההוראת שעה) (מס׳ 9), תשט״ו–1955, והועדה התחילה לדון בו, תוסיף הועדה לדון בו, אלא שהחל מיום תחילתו של חוק זה היא תתחשב בהוראותיו, למעט ההוראות הקובעות סייגים פורמליים לתקפם של צווים, שאין להם אח בדין הפוקע שלפיו ניתן הצו המעורר.

{{ח:תתת|(1)}} בהוראת {{ח:חיצוני|פקודתחוק-יסוד: סדרי השלטון והמשפטהממשלה#סעיף 939|סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948}};

{{ח:תתת|(2)}} בהוראת {{ח:חיצוניפנימי|חוק העונשין#סעיף 1139|סעיף 11 לחוק העונשין {{ח:הערה|חוק למניעת הפקעת שערים וספסרות (שיפוט), תשי״א–1951}}}};

{{ח:תת|(ב)}} הענקת סמכויות לפי סעיף־קטןסעיף קטן (א) יכולה להיות כללית או מסוייגת.

{{ח:תת|(ג)}} הודעה על הענקת סמכויות לפי סעיף־קטןסעיף קטן (א) תפורסם ברשומות.

{{ח:ת}} תחילתו של חוק זה היא ביום ח׳ בטבת תשי״ח (31 בדצמבר 19511957).