סמ"ע על חושן משפט שיב: הבדלים בין גרסאות בדף

{{פרשן על שו"ע|סמ"ע|חושן משפט|שיא|שיב|שיג}}

{{המרת או.סי.אר 2}}

<b>המשכיר לחבירו בית כו' </b> שכירות קרקע נקנה בין בכסף בין בשטר בין בחזקה בין בק"ס כדין מכר כמ"ש הטור והמחבר בס"ס קצ"ב ובסי' קצ"ה ובר"ס שט"ו בטור ולאחר שנעשה לו אחד מהקנינים ה"ל כמכר דשכירו' ליומא ממכר הוא מ"ה אינו יכול להוציאו בשום צד עד שיכלה לו הזמן שהשכיר לו בקנין:

 

<b>אינו יכול לכופו לצאת כו'. </b> כעין זה כתב הטור והמחבר בסי' זה סי"ז ע"ש וכאן קמ"ל מור"ם דאפי' אם המשכי' רוצה לחזור ולבנות זה הבית בעצמו וליתן לו לדור בו אחר התקנה אפ"ה יכול השוכר לעכבו ועדיפא מיניה אשמועינן הט"ו בר"ס קס"ד בשנים דהיה לאחד בית ולהשני עליה וירד קרקעות העלייה למטה דכל שלא הגיע הירידה תוך י' טפחים דאז התחתון עדיין יכול לדור בביתו ע"י הדחק אין יכול לכפות לבעל העלי' לצאת אפי' לבית הטוב מזה עד שיתקן דירת ביתו דמצי למימ' לא בעינ' למטרח ביציא' וכניס' ומה לי שנים שיש לכל אחד חלק בו ומה לי זה ששכר והא ג"כ שכירו' ליומא ממכר הוא:

 

<b>לעכו"ם או לאנס כו'. </b> חייב להעמיד לו אחר בפרישה כתבתי דדוקא בעכו"ם ואנס שמוציאין להשוכר בעקיפין הוא דסגי להמשכי' כששוכר לו בית אחר לדור בו משא"כ כששכרו או מכרו לישראל אחר וכמ"ש הט"ו לפני זה בס"א:

 

<b>לנשואין אין פחות מל' יום. </b> כן הוא הגירסא הנכונה בהרמב"ם ובטו' לאפוקי מהספרי' שגורסין בטור בזה ז' ימים ועפ"ר:

 

<b>המשכי' בית לחבירו סתם אינו יכול להוציאו כו'. </b> נ' דהאי סתם ל"ד קאמ' דאל"כ אחר יום א' או או פחו' יכול להוציאו כשיאמ' המשכי' שאין דעתו הי' על יות' דקרקע בחזקת בעליה עומדת וראי' לזה ממ"ש מור"ם בהג"ה ר"ס רי"ב דאומ' ידור פלוני בבית זה ולא קצב לו זמן אפי' שעה אחת במשמע משמע דה"ה בשכירו' יד השוכ' על התחתונ' וכמ"ש בשם ת' הרא"ש אלא ר"ל שהשכי' לו וא"ל אתה תתן לי בעד שכירו' ביתי כל חדש כך וכך דאז השוכ' סומך ע"ז דיקח שכירתו כל חדש ולא יוציאנו מ"ה צריך להודיע ל' יום מקודם וכ"כ המ"מ בביאו' דברי הרמב"ם הללו שם בפ"ו דשכירו' ע"ש ודוקא בסתם משא"כ כשהוא לזמן ידוע יכול להוציאו אף בו ביום בלא הודעה רמב"ם שם:

 

<b>בד"א בימות החמה כו' </b> נ' דה"ק בימות החמ' מיום שבא וא"ל צא מביתי הב"ד א"ל צריך שתניחהו לדור בו עוד ל' יום שבתוך זה הזמן יבקש לו מקום אחר לדור בו והיינו דוקא כשבא להוציאו בימות החמה אז אין נותנין לו זמן יות' מל' יום ואח"כ יצא אבל כשבא להוציאו בימות הגשמי' אז אין אומרי' שיניחו לדור בו עוד ל' יום אלא א"ל שצריך שיניחו לדור בו עד הפסח וימות הגשמי' מתחילין מתחלת חג הסוכות ואין יכול להוציאו מביתו אא"כ הודיעו ל' יום קודם חג הסוכות שיצא שבהודע' ל' יום קודם התחל' ימי הגשמים ודאי סגי וע"ז מסיק וכ' שאם לא הודיעו ל' יום קודם התחלת חג הסכות אפי' אינו חסר אלא יום א' הוי דינו כאילו לא הודיעו קודם לכן כלל וצריך להניחו לדור בביתו עד הפסח והטע' דבימי הגשמי' קשה על האדם לטלטל נפשו מבית לבית ודרך בני אדם לשכור דירה א' לכל ימי הגשמים ומ"ה אין דירה מצויה לשכו' באמצע ימי הגשמי':

 

<b>והוא שיודיעו שלשים יום מקודם. </b> עפ"ר שם כתבתי דנ"ל הטעם כיון דלא הודיעו שלשים יום שלימים קודם החג ה"ל כאלו לא הודיעו כלל ומ"ה צריך להודעה חדשה שלשים יום קודם זמן יציאתו בתחלת ימות החמה ועמ"ש בדריש' מזה יות':

 

<b>ובחנות כו'. </b> הטעם שהחנונים יושבי חנות דרכם להקיף להקונים מהן זמן רב וכשיבאו לשלם באים על פתח החנות לשלם לו וכשיצא משם לדור במקום אחר לא ידעי אנה ימצאוהו ומ"ה נותנין לו זמן י"ב חדש ובתוך זה הזמן יגבה חובו שהקיף לעבר ומה שימכור בהקפה מכאן ולהבא יודיע להקוני' שיבאו לשלם לו לאחר זמן זה במקו' פלוני ואי לא יעשה כן איהו אפסדא אנפשיה ובחנות נחתומין ושל צבעין שמקיפין לזמן ארוך יות' נותנים לו זמן לגבות הקפותיהן ג' שנים מקודם:

 

<b>כך השוכר חייב להודיעו כו'. </b> הב"י מסיק וכ' דהחנוני היושב בחנו' אינו יכול לצאת אא"כ יודיעו לבעל החנו' י"ב חודש מקודם כדי שבעל החנות יבקש לו חנוני אחר שישכו' ממנו חנותו דאותו חנוני לא יצא מהחנו' שהי' יושב בה עד שיגב' תחלה הקפותיו וזמן לזה הוא י"ב חודש וכנ"ל:

 

<b>ה"ג ל' יום בעיירו' או מקודם כו'. </b> וכן הוא שם ברמב"ם:

 

<b>יכול להוציאו מיד </b> והוא הדין דהשוכר יצא מיד בלי הודעה להמשכי' והטע' דהרי ידעו שיכל' הזמן והוי להו לדבר זה עם זה או עם אחרים באופן שידעו מקום דירתם מסוף הזמן והלא':

 

<b>דהתנו הכי קודם הזמן כו'. </b> פי' שהבע"ה יאמר להשוכר מכאן והלא' אם תרצ' לדור בביתי צריך אתה ליתן לי כך וכך לחדש כפי מה שנתיקרו הבתי' ואם לא תרצה ליתן לי כ"כ צא מיד וא"צ ליתן לו זמן ל' יום וז"ש אע"פ שעבר זמן ההודע' פי' שעברו הל' יום שצריכין להודיע המשכיר להשוכר שיצא יכול זה לו' לו צא מיד או תן שכירו' כפי שער היוקר שהוא לע"ע אבל אם כבר דר בו אין יכול להוציאו מידו כפי היוקר דלמפרע וז"ש אבל עמדו בסתם כו':

 

<b>יכול להוציא השוכר מביתו כו'. </b> נראה דהיינו דוקא כשכבר דר בו ל' יום אבל בתוך ל' הראשונים לשכירתו כיון דאין שכירות פחות מל' יום ה"ל כהשכירו לזמן דכ' המחב' אחר זה מיד דאינו יכול להוציאו בתוך זמנו:

 

<b>עד שתמצא מקום </b> כלו' שאמתין לך ל' יום בימו' החמה או עד חג הפסח בימות הגשמים עד שתמצא ותשתדל לך בזמן הזה מקום ואני אהי' מושלך בדרך בכל אלו הימים שתבקש לך דירה:

 

<b>נתן הבית לבנו לישא בו אשה כו'. </b> בטור כ' עוד ז"ל או שנתן ביתו לבנו וצריך אבי הבן את הבית לדור בו ושאם היה ידוע כו':

 

<b>או מקודם י"ב חדש. </b> פי' בכרכים כמ"ש לעיל ס"ו:

 

<b>נשאר בבית חדש א' כו'. </b> נראה דל"ד חדש א' אלא אפי' יום א' שכל שנכנס בשנ' השניה קצת זמן מה חייב לשלם לו השוכר בעד כל השנה אלא שהמעשה כך היה והיא תשובת הרא"ש כתב' הטו' סי"ג ע"ש:

 

<b>אע"פ שלא הודיעו חבירו מקודם. </b> הטעם דה"ל למידע מעצמו דכשיתחיי' בדין לא יהיה ניחא לכשנגדו להחזיקו דדמיא עליה כארי' ארבא ועד כאן ג"כ לא החזיקו אלא עד שיצא זכותו לאור:

 

<b>נתעברה לשוכר. </b> בטור כ' ע"ז ז"ל וכ' הרשב"א ז"ל במה דברים אמורים דכשעמד בר"ה וא"ל שנה זו א"נ השנה דקי"ל דהוי כאומר שנה זו אבל אם אומר לו שנה אחת אין לו אלא י"ב חדש כרוב שנים שאינן מעוברות עכ"ל והמחב' השמיטו וגם מור"ם לא הזכירו והוא מטעם שהב"י תמה על הטור שכתבו וכ' דהרשב"א גופא לא כ"כ אלא להלכה אבל למעשה כ' הרשב"א עצמו לנהוג כשאר גאונים קדמונים שלא חילקו בזה ועוד הביא הב"י והד"מ כמה דעות שלא חילקו בין שנה זו לסתם ואני הוספתי תמיה נוסף על תמיהת הב"י והוא דדברי רבינו בעצמו מ"ש כאן למ"ש בי"ד סי' ר"ך לענין נדרים סותרין זא"ז שכ' ז"ל היה עומד תוך השנה ואמר שנה זו אסור עד תשלום השנה ומותר ביום ר"ה כו' עד אמר שנה א' או שנה סתם אסור מעת לעת ואם שנה מעוברת אסור י"ג חדש מיום אל יום (והבאתי ל' הרשב"א דלמד מאיסור לממון ואיפכא וס"ל דשוין הן) וישבתי את הכל בסייעתא דשמיא בישוב נאה ומקובל ומוכח מיניה וביה והיא שכאן התחיל וכ' ז"ל בד"א שעמד בר"ה ואמר כו' ס"ל דכשעמד בר"ה ואמר שנה א' או שנה סתם יהי' זה מושכ' לך או אסור אז ודאי דעתו הי' דלא יהי' חדש העיבו' בכלל דאי הוה דעתי' ג"כ עליו הל"ל שנה זו אלא ודאי להכי דקדק לו' שנה סתם או שנה אחת לגלות דעתו שכונתו על סתם שנה דאינו רגיל להיות מעובר אבל בי"ד התחיל בעומד בתוך השנה כו' ועלה מסיק וכתב דאם אמר שנה אחת או שנה סתם כוונתו י"ג חדשים דבעומד באמצע השנה לא הוי מצי למימר שנה זו יהיה זה מושכר לך או אסור לך דא"כ הוה משמע דאין כוונתו רק עד כלות שנה זה דהיינו עד ר"ה והוא רוצה להשכי' או לאסו' שנה תמימה מ"ה הוצרך לו' שנה א' או שנה סתם ואף שבר"ן משמע שאינו מחלק בהכי דעת הטור הוא לפרש דברי הרשב"א כן כדי שלא יסתרו דבריו זא"ז ובזה מיושב כל התמיהות שהקשה הב"י וד"מ ואשר עוררתי וכנ"ל ועיין עוד בדרישה מ"ש עוד מזה וכן נראה לע"ד נכון לדינא ודוק:

 

<b>שהקרקע בחזקת בעליה עומדת. </b> עפ"ר שם כתבתי הטעם למה כ' כאן הכל מודים בזה ולעיל בסי' רי"ח באומר מדה בחבל הן חסר הן יתיר אני מוכר פליגי הגאונים ויש דס"ל דלעולם אין לו אלא כדין חסר ויתיר ע"ש:

 

<b>לא שכרתי אלא סתם </b> פי' והוי לך להודיעני ל' יום קודם בימי הקיץ כנ"ל בס"ה:

 

<b>על השוכר להבי' ראיה. </b> דהקרקע בחזקת בעליה עומדת:

 

<b>אינו חייב לבנותו. </b> ל' הטור וכ' הרמ"ה דאם יש בעציו ואבניו כדי ליקח או כד לשכור אחר יקח או ישכור וא"א הרא"ש ז"ל כתב דאינו צריך כו' וטעמו דהרא"ש הוא דדוקא גבי משכיר לו חמור וא"ל חמור זה ומת הוא דאמרינן כן כמש"ר בסי' ש"י משום דבחמו' שמת אין לו תיקון להחיותו אלא למוכרו מ"ה כשאומ' חמור זה משועבד לו משא"כ בית שנפל דאין עומד למוכרו אלא להוסיף עליו ולבנותו מחדש והרי זה א"ל בית זה ור"ל כמות שהוא לא להוסיף עליו ולא ליתן לו בית אחר ע"ש באשר"י ובפריש' כתבתי דל"ת מחמו' שהתליע רגליו ושכרו לרכוב דג"כ באומר לו חמור זה שכר או לקח בדמיו ע"ש:

 

<b>נשרף הבית כו'. </b> בריש סעיף זה נתבאר דדין נפל הוא דמחשב לו מה שנשתמש כו' וא"כ ק' מאי זה שמסיק מור"ם וכ' ז"ל נשרף כל העיר הוי מכת מדינה ומנכה לו הלא בלא נשרף כל העיר ג"כ מנכה לו משכירתו ויש לפ' בדוחק דמתחל' איירי בשכר לחבירו בית סתם ונשרף וקאמר דדינו כנפל ובנפל יתבאר בסמוך בסעיף זה דצריך להעמיד לו בית אחר וקאמר דה"ה בנשרף הבית כשהשכיר לו בית סתם ומטעם דא"ל מזלו גרם וע"ז כתב דבנשרף כל העיר א"צ להעמיד לו אחר דה"ל מכת מדינה כו' אלא דא"כ לא ה"ל למור"ם לסתום אלא לפ' ויותר נראה להגיה בהג"ה זו וכצ"ל נשרף הבית דינו כנפל וי"א דצריך ליתן לו כל שכרו מיהו אם נשרף כל העיר כו' ועד"ז כתוב בד"מ סי"ז וז"ל במרדכי כתוב בפ' האומנין (דף קמ"ב ע"א) דאם נשרף הבית דינו כנפל ע"ש וכן הוא בתשובת מהר"ם במיימוני ספר משפטי' סי' מ"ז אבל בסי' כ"ז כתוב בתשובת מיימוני בשם ריב"א דצריך ליתן לו כל שכרו מיהו אם נשרף כל העיר הוה מכת מדינה עכ"ל ועמ"ש בסי' שכ"א מדינים אלו (ולדעת מור"ם צ"ל דבכיון השמיט דעת י"א זו וכמ"ש שם):

 

<b>המשכיר עליי' סתם כו'. </b> לשון הטור מי שיש לו בית ועלייה על גבו והשכיר לחבירו את העלייה וא"ל עלייה זו אני משכיר לך ונפלה א"צ ליתן לו אחרת ונותן לו השכירות כפי הזמן שדר בו א"ל עלייה סתם חייב ליתן לו עלייה מיהו אם ירצה יתן לו אחרת (פי' וא"צ לבנות לו דוקא זו) אבל אם א"ל עלייה זו שע"ז בית זה אני משכיר לך הרי שיעבד כו' ור"ל דאל"כ שע"ג בית זה למה לי' למימר אלא לשעבד הבית להעליי':

 

<b>אבל אם נפל העליי' כו'. </b> פי' ואפי' כולו ולא כב"י דפסק כהרמ"ה הביאו הטור דס"ל דא"צ המשכיר לבנותו אלא אם יפחת קרקעות העלייה שהוא תקרת הבית שעליו לתקנו ע"ש:

 

<b>היו שם שתי עליות זו ע"ג זו </b> פי' וא"ל המשכיר עלייה זו שע"ג בית זה אני משכיר לך דכיון שא"ל ע"ג בית זה לא מצי למימר אם נפלה אזדא אלא הבית משועבד לה ואם השכיר לו העליונ' ודאי ירד לדור בעלייה תחתונה ולא למטה בבית דעליי' ג"כ בכלל בית הוא והמע"ה אבל אם השכיר לו התחתונה ונפלה מבעיא בגמ' אי אמרינן חד עלייה קיבל עליו לעלות ולדור בה ולא שנים או דלמא שם עלייה חד הוא:

 

<b>ואם דר בו אין מוציאין אותו משם. </b> משמע דה"ק מיד שהתחיל לדור למטה אין מוציאין אותו מהבית ועפ"ר:

 

<b>דלית זו שע"ג אפרסק </b> פי' דלית גפן המודלה ע"ג אילן של אפרסק: