סמ"ע על חושן משפט רצג: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1:
{{פרשן על שו"ע|סמ"ע|חושן משפט|רצב|רצג|רצד}}
{{המרת או.סי.אר 2}}
===סעיף א===
<b>אין המפקיד יכול לתבוע כו'.</b> בהלואה אין הדין כן כמ"ש הטור מחבר לעיל ר"ס ע"ד דאפי' הלוהו ביישוב יכול לתובעו במדבר כשטוען ברי שיש להלוה מעות לפרוע לו כולו או חציו יתר מכדי סיפוקו שצריך לכדי חיותו בהיותו במדבר מיהו בלוה שרוצה להחזיר למלו' הלואתו דינו כמו כאן בנפקד דבכל מקום ביישוב יכול להחזירו לו ולא במדבר כשההלואה הית' בישוב וע"ש שכתבתי טעם הדברי':
 
שורה 9 ⟵ 10:
<b>אינו יכול להכריחו כו' </b> דיכול לומר לו כבר קבלת עליך שמירתו עד זמן פלוני אבל לענין הלואה אין הדין כן שקביעות זמן הלוא' הוא לטובת הלוה וכמ"ש המחבר בסי' ע"ד סס"ב ע"ש:
 
===סעיף ב===
<b>אלא יאמר לו הרי הוא באחריותך כו'. </b> כן הוא ל' הרמב"ם ובטור כתב דאם מקבל עליו הנפקד אחריות צריך המפקיד לקבל במדבר ובודאי גם הרמב"ם מודה בזה דאז הוה מדבר לו כישוב וכן מוכח בב"י ע"ש:
 
<b>א"ל אני רוצה לצאת כו' יכול להחזיר כו' </b> עפ"ר שם כתבתי טעם למה שינה הטור והמחבר כאן ממ"ש הטור ומור"ם בהלואה סי' ע"ד ס"א כי שם כתב אם התחיל הלוה לומר אני רוצה לצאת למדבר כו' וגם סיים שם וצריך לקבל במדבר וכתבתי דאורחא דמלתא נקט הכא והתם בפקדון מסתמא כשרוצה המפקיד לצאת ולילך בדרך רחוקה כדרך מדבר מפקיד את אשר לו ביד הנשארי' בעיר מ"ה התחיל כאן במפקיד שאמר רוצה אני לצאת כו' כדי להפקיד בידם ובהלואה כשאדם רוצה לצאת בדרך רחוקה כדרך מדבר מלוה מעות מאחרים לצורך הדרך ומ"ה התחיל שם בלוה שאמר תלויהו לי לצורך הליכתי למדבר וכשהמלוה משיב לו גם רצוני לצאת שם ה"ל כאלו הבטיחו על קבלתו שם ומ"ה כתבו שם דצריך לקבל שם דאל"כ למה אמר כן דא"ל דאמר כן כדי לתבעו שם ההלואה כשירצה דהא בל"ה יש כח ביד המלוה לתבוע הלואתו מהלוה אפי' במדבר כנ"ל וא"כ גם פירוש דיכול לחזור לו הכ' כאן ר"ל והמפקיד צריך לקבלו דאל"כ למנ"מ קאמר דיכול להחזירו לו וק"ל:
 
===סעיף ג===
<b>ה"ג ואי אפשר לו להוליכו כו'. </b> ל"ג ואין אומרין לו כו' משום דהאומרי' לו מסתמא הן הב"ד שהן הן האומרי' לאדם במה ואיך יתנהג ואם ב"ד אומרי' לו לקחנו עמו במדבר אז לא יהיה האחריות על הנפקד כיון שברשות הוליכו עמו. וברמב"ם ספ"ז דשאלה ובטור שהביאו לא כתב כן אלא ז"ל ואי אפשר להוליכם עמו שמא יארע כו' ור"ל א"א לו לעשות מעצמו וגם הב"ד ודאי לא ירשהו לעשות כן על אחריות המפקיד דמוטב לב"ד לעשות טובה למפקיד לאמר לנפקד שיניח הפקדון בב"ד וכמ"ש הרמב"ם ע"כ נראה פשוט דט"ס הוא מ"ש בס"י ואין אומרי' וצ"ל ואי אפשר וכמ"ש ברמב"ם שהעתיק ממנו "ובע"ש כת' ואין אומרים כו' ולא דק:
 
===סעיף ד===
<b>בין שא"ל הולך כו'. </b> פי' אע"ג דבמתנה ובשאר ענינים הולך לא הוי כזכי וכמ"ש הטור והמחבר בסי' קכ"ה ובסי' רמ"ג ע"ש מ"מ בהלואה ופקדון ה"ל הולך כל' זכי וה"ט דכיון דהממון כבר הוא של המלוה או המפקיד בל' כל דהו שאומר הליה או הנפקד לשליח שמסרו הממון לידו יצא מרשותו לגמרי וזכה הלה להמפקיד או להמלוה לענין שאם הנפקד הוחזק כפרן דאינו יכול לחזור בו ובהלואה אפי' אינו הוחזק כפרן כמ"ש בר"ס קכ"ה ע"ש: