תורת חובות הלבבות/שער היחוד: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עיצוב פרק י בהתחלה
שורה 171:
==פרק י==
 
אך ביאורבאור המידותהמדות האלוהיותהאלהיות המושכלות והכתובות, המסופר בהן הבורא יתברך, הכוונות בהם רבות מאודמאד כפי רוב הברואים והטובות הכוללות אותן., והן מתחלקות לשני חלקים עצמיות ופעליות.
והן מתחלקות לשני חלקים:
עצמיות
ופעליות.
וטעם אמרנו 'עצמיות' - שהן מידות קיימות לאל יתעלה קודם הברואים ואחריהם, תאותנה לו לעצם כבודו.
והן שלוש מידות והן:
שהוא נמצא
ושהוא אחד
ושהוא קדמון אין לו ראשית.
 
וטעם אמרנו 'עצמיות' - שהן מידותמדות קיימות לאל יתעלה קודם הברואים ואחריהם, תאותנה לו לעצם כבודו., והן שלש מדות והן:
והטעם שאנו מספרים אותו באלה המידות, להורות על עניינו ואמיתת מציאותו, ולהעיר על כבודו ולהבין המדברים כי יש להם בורא שחייבים בעבודתו. והוצרכנו לספר אותו בנמצא, מפני שהראיות הורו על מציאותו בעדות סימני מעשיו בעולם.
כמו שנאמר (ישעיה מ) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא, מרוב אונים ואמיץ כוח איש לא נעדר.
על כן נתחייבנו לספר אותו בנמצא, מפני שהתקיים בשכלנו כי הנעדר לא יהיה ממנו פועל ולא שום מעשה.
 
* שהוא נמצא .
וכיון שהתבררו מעשיו ובריאותיו, התבררה בדעתנו מציאותו.
* ושהוא אחד .
אך מה שאנו מספרים אותו בו מן הקדמות,
* ושהוא קדמון אין לו ראשית.
מפני שהראיות הורו כי לעולם הזה ראשון אין ראשון לפניו,
ותחילה שאין תחילה לפניה.
והתברר כי ההתחלות אי אפשר שתהיינה מאין תכלית מניין בתחילתן. והדין נותן על כל פנים שהבורא יתעלה ראשון אין ראשון לפניו, וזהו עניין הקדמות.
כמו שאמר (תהילים צ) ומעולם עד עולם אתה אל.
ונאמר (ישעיה מג) לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה.
 
והטעם שאנו מספרים אותו באלה המידות,המדות להורות על עניינוענינו ואמיתתואמתת מציאותו, ולהעיר על כבודו ולהבין המדברים כי יש להם בורא שחייביםשחייבין בעבודתו. והוצרכנו לספר אותו בנמצא, מפני שהראיות הורו על מציאותו בעדות סימני מעשיו בעולם.
אך מה שנספר עליו שהוא אחד, כבר בארנו זה באר היטב בראיות ידועות, והתקיים בעדויות ברורות, כי העניין האחדות האמיתי דבק אל עצם כבודו.
ועניין האחד ריחוק הריבוי מעצם כבודו, והימנע השנוי והחילוף והמקרה וההוויה וההפסד והחבור והפרידה והדמיון והשיתוף מאמיתת עצם כבודו, ושאר גדרי הרב.
 
והוצרכנו לספר אותו ב<nowiki>'''נמצא'''</nowiki> מפני שהראיות הורו על מציאותו בעדות סימני מעשיו בעולם כמו שנאמר (ישעיה מ) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ ‎‎כח איש לא נעדר, ע"כ נתחייבנו לספר אותו בנמצא מפני שהתקיים בשכלנו כי הנעדר לא יהיה ממנו פעל ולא שום מעשה. וכיון שהתבררו מעשיו ובריאותיו התברר בדעתנו מציאותו.
וצריך שתבין מן המידות האלה, שהן לא תחייבנה לעצם כבוד הבורא שינוי וחילוף, אך עניינם להרחיק זולתם ממנו יתעלה. והעולה על דעתנו ושכלנו מעניינם, כי בורא העולם יתעלה לא מתרבה ולא נעדר ולא מחודש.
וכן צריך שתדע כי כל אחד מאלה המידות השלוש אשר זכרנו, מחייבת שאריתם כאשר נתבונן בענייניהם.
 
אך מה שאנו מספרים אותו בו מן ה<nowiki>'''קדמות'''</nowiki> מפני שהראיות הורו כי לעולם הזה ראשון אין ראשון לפניו ותחלה שאין תחלה לפניה והתברר כי ההתחלות א"א שתהיינה מאין תכלית מנין בתחלתן והדין נותן על כל פנים שהבורא יתעלה ראשון אין ראשון לפניו וזהו ענין הקדמות כמו שאמר (תהלים צ) ומעולם עד עולם אתה אל ונאמר (ישעיה מג) לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה.
וביאור זה, כי האחד האמת כשהוא דבק וקיים בשום דבר, צריך על כל פנים שיהיה נמצא קדמון.
מפני שהתברר כי הנעדר לא יסופר באחד ולא ברוב, וכשיאות לשום דבר עניין האחד האמת, ויתקיים לו, דין הוא שיאות לו שם המציאות וענינה.
וכן עניין הקדמות דבק לו, מפני שהאחד האמת לא יהווה ולא ייפסד ולא ישתנה ולא יתחלף.
אם כן הוא קדמון כיון שאין לו תחילה.
ומי שהתקיים לו עניין האחדות האמיתית כבר התקיים לו עניין המציאות והקדמות.
 
אך מה שנספר עליו שהוא <nowiki>'''אחד,'''</nowiki> כבר בארנו זה באר היטב בראיות ידועות, והתקיים בעדויותבעדיות ברורות, כי העניין האחדות האמיתיהאמתי דבק אל עצם כבודו. וענין האחד ריחוק הרבוי מעצם כבודו והמנע השנוי והחלוף והמקרה וההויה וההפסד והחבור והפרידה והדמיון והשתוף מאמתת עצם כבודו ושאר גדרי הרב.
וכן נאמר כי מידת המציאות התמידית, כשהיא נאותה לדבר, תיאות לו עמה מידת האחד האמת ומידת הקדמות.
 
וצריך שתבין מן המידותהמדות האלה, שהן לא תחייבנה לעצם כבוד הבורא שינוישנוי וחילוף,וחלוף אך עניינםענינם להרחיק זולתם ממנו יתעלה. והעולה על דעתנו ושכלנו מעניינם,מענינם כי בורא העולם יתעלה לא מתרבה ולא נעדר ולא מחודש.
אך מה שראוי לו ממידת האחד, מפני שהנמצא תדיר לא יתכן שיהיה נמצא אחר אפס,
ולא ישתנה מעניין המציאה אל אפס מציאה;
ולא מאפס מציאה אל מציאה.
ומה שהוא במידה הזאת, איננו רב, מפני שהרב לא ימצא מציאה תדירה, רצוני לומר תמידית בלתי נפסקת, מפני הקדמת האחד לו. וכל הנמצא תדיר איננו רב, אם כן הוא אחד.
 
וכן צריך שתדע כי כל אחדאחת מאלהמאלו המידותהמדות השלושהשלש אשר זכרנו, מחייבת שאריתם כאשר נתבונן בענייניהם. בעניניהם:
וכן ראויה לו עוד מידת הקדמות, כי הנמצא תדיר אין לו תחילה ולא תכלה. אם כן עניין הקדמות דבק לו על כל פנים.
 
ובאור זה כי '''האחד האמת''' כשהוא דבק וקיים בשום דבר צריך על כל פנים שיהיה נמצא קדמון מפני שהתברר כי הנעדר לא יסופר בא' ‎‎ולא ברוב. וכשיאות לשום דבר ענין האחד האמת ויתקיים לו, דין הוא שיאות לו שם המציאות וענינה. וכן ענין הקדמות דבק לו מפני שאחד האמת לא יתהווה ולא יפסד ולא ישתנה ולא יתחלף א"כ הוא קדמון כיון שאין לו תחלה. ומי שהתקיים לו ענין האחדות האמתית כבר התקיים (ס"א התברר) לו ענין המציאות והקדמות.
וכן נאמר כי מידת הקדמות מחייבת למי שהיא ראויה לו מידת האחד האמת ומידת המציאות התדירה, ומה שראוי לו ממידת האחד האמת.
מפני שהנמצא תדיר הוא שאין לו תחילה.
ומה שאין לו תחלה איננו מתרבה.
שכל מתרבה יש לו תחילה, והוא האחד.
אם כן אין המתרבה קדמון.
והקדמון לא יתכן שיהיה אלא אחד.
והתחייבה מידת האחד בחיוב מידת הקדמות.
 
וכן נאמר כי מדת '''המציאות התמידית''' כשהיא נאותה לדבר תאות לו עמה מדת הא' ‎‎האמת ומדת הקדמות. אך מה שראוי לו ממדת האחד מפני שהנמצא תדיר לא יתכן שיהיה נמצא אחד אפס ולא ישתנה מענין המציאה אל אפס מציאה ולא מאפס מציאה אל מציאה. ומה שהוא במדה הזאת איננו רב מפני שהרב לא ימצא מציאה תדירה מפני הקדמת האחד לו וכל הנמצא תדיר איננו רב א"כ הוא אחד. וכן ראויה לו עוד מדת הקדמות כי הנמצא תדיר אין לו תחלה ולא תכלה א"כ ענין הקדמות דבק לו עכ"פ.
וכן צריך שתתחייב מידת המציאות בהתחייב מידת הקדמות. כי האפס לא יסופר לא בקדמון ולא בחדש.
וכבר התבאר כי המידות האלה השלוש, עניינם אחד, והנראה מהן אחד, ושאינן מחייבות שינוי לעצם כבוד הבורא יתעלה, ולא הכנסת המקרים עליו, ולא הריבוי על עניינו.
מפני שהעניין אשר נבין מהם הוא, שהבורא יתעלה איננו נעדר ולא חדש ולא מתרבה.
ואילו היינו יכולים להליץ על עניינו במילה אחת הכוללת אלו המידות בבת אחת, כמו שכולל אותם השכל כדי שיעלו אלו השלושה עניינים בדעתנו בה כאשר הם עולים בשלוש אשר זכרנו, היינו מליצים בה עליו.
וכיון שלא מצאנו במה שאנו מדברים בו מן הלשונות מילה שתורה על אמיתת עניין הבורא ית', הוצאנו העניין ביותר ממילה אחת.
והריבוי הנמצא במידות הבורא יתעלה איננו מצד עצם כבודו, רק מצד קוצר כוח מליצת המספר מהשיג עניינו במילה אחת שתורה עליו.
וצריך שתבין מעניין הבורא שאין כמוהו דבר, וכל אשר תספר אותו בו מן המידות צריך שתבין מהם ריחוק שכנגדם ממנו.
כאשר אמר אריסטו:
השוללות במידות הבורא ית' אמיתיות מן המחייבות.
מפני שכל מה שמחייבים לעצם כבודו מן המידות, איננו נמלט ממידות העצם או ממידות המקרה. ובורא העצם והמקרה לא תשיגהו מידה ממידותם בעצם כבודו. וכל המרוחקות ממנו מן המידות הן אמיתות בלי ספק, והנה נאותות לו, כי הוא נעלה מכל מידה ותואר ומרומם מכל דמות ודמיון.
ועל כן אתה צריך שתבין מן המידות האלה השלוש אשר זכרנו, הרחקת שכנגדם מעל הבורא יתברך.
 
וכן נאמר כי מדת '''הקדמות''' מחייבת למי שהיא ראויה לו מדת האחד האמת ומדת המציאות התדירה. ומה שראוי לו ממדת האחד האמת מפני שהנמצא תדיר הוא שאין לו תחלה ומה שאין לו תחלה איננו מתרבה שכל מתרבה יש לו תחלה והוא האחד א"כ אין המתרבה קדמון והקדמון לא יתכן שיהיה אלא אחד והתחייבה מדת הא' ‎‎בחיוב מדת הקדמות, וכן צריך שתתחייב מדת המציאות בהתחייב מדת הקדמות כי האפס לא יסופר לא בקדמון ולא בחדש.
אך המידות האלוהיות הפעליות הן המידות אשר יסופר בהן הבורא יתברך מצד פעולותיו. ואפשר שישתתף בסיפורם עם קצת ברואיו. והותרנו לספר אותו בהם מפני הדחק המצריך אותנו להודיענו ולעמוד על מציאותו, כדי שנקבל עבודתו.
 
וכבר התבאר כי המידותהמדות האלה השלוש,השלש עניינםענינם אחד, והנראה מהן אחד, ושאינן מחייבות שינוישנוי לעצם כבוד הבורא יתעלה, ולא הכנסת המקרים עליו, ולא הריבויהרבוי על עניינו.ענינו מפני שהענין אשר נבין מהם הוא:
 
מפני שהעניין אשר נבין מהם הוא, '''שהבורא יתעלה איננו נעדר ולא חדש ולא מתרבה. '''
 
ואילו היינו יכוליםיכולין להליץ על עניינוענינו במילהבמלה אחתא' הכוללת‎‎הכוללת אלו המידותהמדות בבת אחת,. כמו שכולל אותם השכל כדי שיעלו אלו השלושההשלשה ענייניםענינים בדעתנו בה כאשר הם עולים בשלושבשלש אשר זכרנו, היינו מליצים בה עליו. וכיון שלא מצאנו במה שאנו מדברים בו מן הלשונות מלה שתורה על אמתת ענין הבורא ית' ‎‎הוצאנו הענין ביותר ממלה אחת.
 
והרבוי הנמצא במדות הבורא יתעלה איננו מצד עצם כבודו רק מצד קוצר כח מליצת המספר מהשיג ענינו במלה אחת שתורה עליו. וצריך שתבין מענין הבורא שאין כמוהו דבר וכל אשר תספר אותו בו מן המדות צריך שתבין מהם ריחוק שכנגדם ממנו. כאשר אמר אריסט"ו השוללות במדות הבורא ית' ‎‎אמתיות מן המחייבות. מפני שכל מה שמחייבין לעצם כבודו מן המדות איננו נמלט ממדות העצם או ממדות המקרה ובורא העצם והמקרה לא תשיגהו מדה ממדותם בעצם כבודו וכל המרוחקות ממנו מן המדות הן אמיתות בלי ספק והנה נאותות לו כי הוא נעלה מכל מדה ותאר ומרומם מכל דמות ודמיון וע"כ אתה צריך שתבין מן המדות האלה השלש אשר זכרנו הרחקת שכנגדם מעל הבורא יתברך.
 
אך '''המידות האלוהיות הפעליות''' הן המידות אשר יסופר בהן הבורא יתברך מצד פעולותיו. ואפשר שישתתף בסיפורם עם קצת ברואיו. והותרנו לספר אותו בהם מפני הדחק המצריך אותנו להודיענו ולעמוד על מציאותו, כדי שנקבל עבודתו.
וכבר מצאנו שמשתמשים במין הזה ממידות הבורא בספר התורה ובספרי הנביאים הרבה מאוד, ובתשבחות הנביאים החסידים.