ויקיטקסט

התורה והמצוה על שמות לה: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
השלמות
כפילות
שורה 5:
{{פרשן על פרק|התורה והמצוה|שמות|לד|לה|לו}}
 
 
(א) {{צ|א }}{{צ|אלה הדברים אשר צוה ה}}{{צ|' }}{{צ|לעשות}}. יפל{{צ|א }}מאד איך אמר שצוה ה{{צ|' }}{{צ|לעשות}} הל{{צ|א }}הצווי דפה שהו{{צ|א }}של{{צ|א }}{{צ|לעשות}} מלאכה בשבת ואינה {{צ|לעשות}} רק של{{צ|א }}{{צ|לעשות}}, ופי{{צ|' }}חז"ל
שמ"ש ששת ימים תעשה מלאכה הוא צווי על מלאכת המשכן שיעשה בששת ימי החול, והוא הצווי לעשות, ואמר שהגם שנצטויתי לעשות מלאכת המשכן כל ימות החול בכ"ז יום
השביעי קדש ואסור לעשות בו אף מלאכת המשכן שמן הסברא היינו אומרים כמו שעבודה דוחה שבת כן מלאכת המשכן וכליו שהם מכשירי העבודה אם א"א לעשותם בחול, כגון
שנטלה קרנו של מזבח או נפגמה סכין של שחיטה בשבת מותר לתקנם, קמ"ל שאף מלאכה שצוה ה' לעשות בששת הימים לא תעשה בשבת:
 
{{צ|ב }}אלה הדברים, כבר פירשתי שר"ל אלה הדברים שצוה ה' לעשות במשכן בששת הימים לא תעשם בשבת שהם קרוים מלאכה והעושה אותם בשבת יומת, מבואר שכל הדברים
שנעשו במשכן בששת הימים קרוים מלאכה וחייב עליהם בשבת, וממ"ש אלה הדברים שכבר בארנו (ויקרא סי' ג') שדברים מורה על הדבור הארוך בע"פ מבואר שאז דבר באורך
ומסר להם בע"פ פרטי המלאכות שהיו במשכן ושהם אסורים בשבת שהם ל"ט מלאכות, כי גדר שם מלאכה הוא העסק שעוסק בדבר שיש בו אומנות, ושמשנה איזה חומר מן
הדברים שבעולם לעשות בו איזה חידוש ותיקון, לאפוקי מעשה הדיוט ופעולה שאין משנה בו דבר, כמו טעינת משאות כבדות בביתו או תקיעת שופר ורדיית הפת וכדומה, והוצאה
אינה מלאכה באמת רק התורה יחדתו וקראתו בשם מלאכה, כמ"ש איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש, שכיון שלא הוציאו נדבות מבתיהם כי מלאכות אחרות עסקו
בם עד שנגמר המשכן, ומבואר בירמיה ובנחמיה איסור הוצאה, אבל יתר המלאכות שהיו במשכן הם מלאכות גמורות והם אבות לכל מיני מלאכות שבעולם שכולם הם תולדות
מסתעפות מהם, ובמשכן באר שהיו חושבי מחשבות ועושי מלאכת מחשבת, וע"כ גם במלאכת שבת רק מלאכת מחשבת אסרה תורה, ויש הבדל בין מלאכה סתם ובין מלאכת
עבודה כמ"ש בהתו"ה (אמור סימן קפ"ד ובכ"מ) וז"ש רבי להביא ל"ט מלאכות ומובא בשבת (דף ע') ומ"ש ששת ימים תעשה מלאכה וכתוב א"א ששת ימים תעבוד התבאר בפרשת
תשא (סימן לא):
 
(ב) {{צ|ג }}{{צ|יהיה לכם קדש}}. במועדים אמר תמיד מקרא קדש יהיה לכם ובשבת אמר תמיד קדש הוא לה' כי מועדים תלוים בקדוש ב"ד ושבת מקודש בעצמו, לבד שני פעמים אמר אצל
שבת קדש הוא לכם, פרשת תשא (סימן לא) ונדרש שם במכלתא למעט פ"נ, ופה שאמר שנית יהיה לכם קדש דרשו חז"ל שמלמד שגם אם אינו קדש לה' רק חול כי עושים בו
מלאכה לצורך העבודה שדוחה שבת, בכ"ז יהיה קדש לכם, ולא תחשבו שכבר הוא מחולל ועומד כמו שאמר דוגמא בפרשת תשא על מחלליה מות יומת:
{{צ|ד }}כל העושה בו. כבר בארתי בפרשת תשא שעונש מיתה נזכר גבי שבת ג"פ, ודריש במכלתא שם [אחד] על מלאכת היום [ואחד] על מלאכת הלילה, והשלישי שנזכר פה דריש שבא
ללמד רק העושה כל המלאכה בו אבל אם מקצת המלאכה נעשה בחברו שהוא יוה"כ פטור:
 
(ג) {{צ|ה }}{{צ|לא תבערו אש וגו}}{{צ|' }}{{צ|ביום השבת}}. מבואר שאין הבער{{צ|ה }}אסור{{צ|ה }}אלא {{צ|ביום השבת}} לא סמוך לחשכ{{צ|ה }}של שבת, ושבשביעית דכתיב בחריש ובקציר תשבות ופי{{צ|' }}ר"{{צ|ה }}(דף ט)
שבא לאסור תוס' שביעית, והוא עפמ"ש בפרשת בהר שבאה השמיטה להשלים שביתת הארץ שאינה שובתת בשבתות ומוציאה פירותיה צוה שתשבות את השבת בשנים, וז"ש
ויום השביעי תשבות וא"ת הלא הארץ אינה שובתת, ע"ז אמר בחריש ובקציר תשבות, והוא נסתר לנקבה שהארץ תשבות את השבת ע"י מניעת חריש וקציר, ולמדו לתוספת
שביעית שלא יחרוש חריש שיועיל אל הקציר, כמ"ש בר"ה (דף ט), וה"א שה"ה שבשבת לא ידליק הנר בע"ש כי ידלק בשבת, לכן אמר שהאזהרה לא תבערו אש הוא רק ביום השבת
לא קודם:
 
{{צ|ו }}בכל מושבותיכם, בא להוציא בהמ"ק שמותר להבעיר המערכה בשבת, ומובא בשבת (דף כ') דמ"ש אש תמיד תוקד י"ל תמיד אף בטומאה ולא נדע שבת, וממ"ש מושבותיכם בכנוי
למד שר"ל בכל מושבותיכם אף במושב הבתי דינים, שכתוב בפ' רוצחים והיו אלה לכם לחקת משפט בכל מושבותיכם, ללמד שאין שרפת בת כהן דוחה שבת. ומובא ביבמות (דף ו'
ע"ב) וסנהדרין (דף לה ע"ב) ועיין בפרשת משפטים (סימן נט):
 
{{צ|ז }}לא תבערו אש, הבערה היתה בין ל"ט מלאכות המשכן ולמה הוציא אזהרה זו ביחוד, משיב ר' יונתן שבא ללמד על הכלל כלו שחייב על כל מלאכה בפ"ע, שאף שנוכל ללמד מ"ש
בחריש ובקציר תשבות, והוא ס"ל כר' ישמעאל בר"ה (דף ט') שבא על שבת בראשית, נאמר שצריך שיעבור על שתים, ומובא בשבת (דף ע'):
 
{{צ|ח }}ר' נתן אומר, הרמב"ן הביא מכלתא זו וגרסתו היא ר' נתן אומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת למה נאמר, לפי שהוא אומר ויקהל משה שומע אני יהא רשאי
להדליק לו את הנר להטמין לו את החמין ולעשות מדורה בשבת ת"ל לא תבערו אש בכ"מ ביום השבת, ופי' שבא הכתוב לאסור בשבת הבערה לצורך אוכל נפש שביו"ט הותר או"נ
וה"א שה"ה בשבת, לכן אמר לא תבערו, שרוב תשמישי האש הוא לצורך הנאת האדם, דאף שכבר כתוב את אשר תאפו אפו ונדע לאסור אפיה ובשול נאמר שיתר הענינים שהם
הנאת הגוף כגון הדלקת הנר ומדורה להתחמם מותר משום עונג שבת, לכן למד שאסור ופרט ביום השבת ר"ל לאפוקי יו"ט שבו הותר כל זה:
 
(ה) {{צ|קחו מאתכם}}. חזר להם מ"ש לו בריש תרומה ויקחו לי תרומה וכו' עד ועשו לי מקדש, ואמר יביאה את תרומת ה' הכינוי עם הפעל כמו ותראהו את הילד, מפני ששם א"ל ג' תרומות, ופה קצר, ולכן כפל יביאה היינו את התרומה, ופי' את תרומת ה', שזה דומה כאמר ג' פעמים תרומה. ובזהר מפרש שתחלה אמר סתם ויקחו לי תרומה שכולל אף הערב רב
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/התורה_והמצוה_על_שמות_לה"