צדקת הצדיק/רלט: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
שורה 1:
{{סרגל ניווט|צדקת הצדיק||רלח|רלט|רמ}}
[רלט] כל רשעי ישראל אשר נפשותן זוממות והולכת, שזה דין כף הקלע הנז"ל אות רל"ד. שנפשו מלובשת באותן מחשבות זרות גם אח"כ, ומשוטטת בעוה"ז באותן מקומות כנודע. מחשבתן זו מתפשטת באויר כי המחשבה רוחניות וכן הנפש. וכאשר משוטטות באויר הם מתפשטות גם ללב האדם, וכנ"ל אות ר"ה. דהאויר מכניס הרהורים בלב. וזה ענין הנזכר בספרים ביאת נפשות לחכמי הדור לתקנם, פי' כאשר נולד בו מ"ז והרהור מאיזה תאוה או קנאה וכבוד וכדומה, שיודע שאינו מעצמותו כלל. וגם לא מן המקורבים אצלו, החיים שגם הם מולידים בו לתקנם כנ"ל אות רי"ט. כי מה שהוא מהמקורבים שייך ג"כ לעצמותו רק שכבר נפלט מלבו, אבל מ"מ יש לו התפשטות סביביו. כענין מקיף באור כך זה לעומת זה בחושך, שמאחר שהם בעלי בחירה ויש כח בהטיי', הרי זה נקרא יצ"ר שביד האדם לכופו, והוא יצ"ר המקיפו, והמ"ז באה לו מצד המקיף, וההכפי' לזה והחלצת הטוב המלובש בו הוא ע"י התעוררות אור מקיף לעומתו. כי כמו שהם יצ"ר שבהם הוא מקיף לו, כך אור וטוב שבו הוא מקיף להם. ועי"ז מעורר התעוררות טוב בהם, כטעם מושל מקשיב ע"ד אמת כל משרתיו צדיקים (כמ"ש חולין ד:). וכתר נקרא אור מקיף, וכתר היינו ממשלת המושל על עבדיו. וידוע שהכתר הוא מכלל הי' ספירות, שהגם שהוא למעלה מהרגשה אף במוח כלל, מ"מ הוא המוליד ראשית הגלוי דמחשבת המוח, כנודע דנקרא יש מאין. והאין הוא עומק ראשית של היש, וממילא נמשכים ממנו אח"כ כל הי"ס קומה שלימה ונכנס ללב ולכחות הפעולה. וכן בזלעו"ז המ"ז שנולדים בו מצד המקיף מולידים יש במוח, ואח"כ הרגשה בלב ג"כ ועוד יותר, רק צריך להתגבר מיד נגדם. אבל המ"ז שבאה דרך העברה בעלמא, שאין לה שום שייכות עם עצמותו כלל, דהיינו שאינו מצד המקיף רק מצד נפשות הזוממות והולכות. הגם דלמי שאין לבו נקי ודאי גם זה מוליד תיכף רצון בלבו ג"כ לזה, דמצא מין את מינו וניעור (ע"ז עג.). לאותן שלבן נקי לגמרי אינו מוליד כלל קומה שלימה, רק עובר במחשבתו ממילא ואינה ניכרת ועושה רושם כלל. וכמו מחשבה קדושה דפושעי ישראל הנ"ל אות רל"ח. ואם נתעורר ע"ז תיכף והחליץ הטוב והד"ת הגנוז בו כנ"ל אות ר"ג, אז ממילא מתקן ג"כ אותו נפש שהיא מצד הקדושה באמת וכח מיוחד בקדושה ובד"ת, רק שהמ"ז שלו בחייו מלבישו, וכאשר הוא יגע ומצא הטוב הגנוז בו, ממילא נעלם הרע ונתבטל, ואותו הנפש נכלל בקדושה. ואם לא תיקנו תיכף אז יוכל להיות ע"י השינה ישכים וימצא עצמו ברע באמת כאותו שורש הרע שנתעבר בו ע"י המ"ז והרהורא דיומא שלא תיקנו, כידוע מטעם האריז"ל על שינה לצדיקים כו'. ושכן הי' ביוחנן כהן גדול ששימש כו' ואח"כ נעשה כו' (ברכות כט.) ע"י עיבור נשמת רשע. והיינו כשפגעה בו ולא תיקנה, שפעמים היא מתוקף הרע המלבישה, ר"ל שהיתה שקועה בחיים הרבה כל ימי' בתוקף חמדות זרות ואש דתאוה או כעס וכיוצא בכח והתלהבות כל חלקי גופו. וכן הוא מלביש ח"ו נפשו אח"כ, וכשפוגע מחשבה זו באדם צריך כח להחליץ הטוב שהוא הנפש הגנוז ממנה. והכל לפי מה שהוא אדם אם אינו נקי לגמרי, כענין לבי חלל, אם תוקף הרע שבזה הגיע למדריגה עצומה מכפי מדריגת נקיון לבבו, יוכל ח"ו למצוא מין את מינו באותו שמץ, כ"ש שאין נקי בו. וכך הוא המשפט לפי שפגעה בו ממילא ולא
▲[רלט] כל רשעי ישראל אשר נפשותן זוממות והולכת שזה דין כף הקלע הנז"ל אות רל"ד שנפשו מלובשת באותן מחשבות זרות גם אח"כ ומשוטטת בעוה"ז באותן מקומות כנודע. מחשבתן זו מתפשטת באויר כי המחשבה רוחניות וכן הנפש. וכאשר משוטטות באויר הם מתפשטות גם ללב האדם וכנ"ל אות ר"ה דהאויר מכניס הרהורים בלב. וזה ענין הנזכר בספרים ביאת נפשות לחכמי הדור לתקנם פי' כאשר נולד בו מ"ז והרהור מאיזה תאוה או קנאה וכבוד וכדומה שיודע שאינו מעצמותו כלל. וגם לא מן המקורבים אצלו החיים שגם הם מולידים בו לתקנם כנ"ל אות רי"ט כי מה שהוא מהמקורבים שייך ג"כ לעצמותו רק שכבר נפלט מלבו אבל מ"מ יש לו התפשטות סביביו. כענין מקיף באור כך זה לעומת זה בחושך שמאחר שהם בעלי בחירה ויש כח בהטיי' הרי זה נקרא יצ"ר שביד האדם לכופו והוא יצ"ר המקיפו והמ"ז באה לו מצד המקיף וההכפי' לזה והחלצת הטוב המלובש בו הוא ע"י התעוררות אור מקיף לעומתו. כי כמו שהם יצ"ר שבהם הוא מקיף לו כך אור וטוב שבו הוא מקיף להם. ועי"ז מעורר התעוררות טוב בהם כטעם מושל מקשיב ע"ד אמת כל משרתיו צדיקים (כמ"ש חולין ד:). וכתר נקרא אור מקיף וכתר היינו ממשלת המושל על עבדיו. וידוע שהכתר הוא מכלל הי' ספירות שהגם שהוא למעלה מהרגשה אף במוח כלל מ"מ הוא המוליד ראשית הגלוי דמחשבת המוח כנודע דנקרא יש מאין. והאין הוא עומק ראשית של היש וממילא נמשכים ממנו אח"כ כל הי"ס קומה שלימה ונכנס ללב ולכחות הפעולה. וכן בזלעו"ז המ"ז שנולדים בו מצד המקיף מולידים יש במוח ואח"כ הרגשה בלב ג"כ ועוד יותר רק צריך להתגבר מיד נגדם. אבל המ"ז שבאה דרך העברה בעלמא שאין לה שום שייכות עם עצמותו כלל דהיינו שאינו מצד המקיף רק מצד נפשות הזוממות והולכות. הגם דלמי שאין לבו נקי ודאי גם זה מוליד תיכף רצון בלבו ג"כ לזה דמצא מין את מינו וניעור (ע"ז עג.). לאותן שלבן נקי לגמרי אינו מוליד כלל קומה שלימה רק עובר במחשבתו ממילא ואינה ניכרת ועושה רושם כלל. וכמו מחשבה קדושה דפושעי ישראל הנ"ל אות רל"ח. ואם נתעורר ע"ז תיכף והחליץ הטוב והד"ת הגנוז בו כנ"ל אות ר"ג אז ממילא מתקן ג"כ אותו נפש שהיא מצד הקדושה באמת וכח מיוחד בקדושה ובד"ת רק שהמ"ז שלו בחייו מלבישו וכאשר הוא יגע ומצא הטוב הגנוז בו ממילא נעלם הרע ונתבטל ואותו הנפש נכלל בקדושה. ואם לא תיקנו תיכף אז יוכל להיות ע"י השינה ישכים וימצא עצמו ברע באמת כאותו שורש הרע שנתעבר בו ע"י המ"ז והרהורא דיומא שלא תיקנו כידוע מטעם האריז"ל על שינה לצדיקים כו'. ושכן הי' ביוחנן כהן גדול ששימש כו' ואח"כ נעשה כו' (ברכות כט.) ע"י עיבור נשמת רשע. והיינו כשפגעה בו ולא תיקנה שפעמים היא מתוקף הרע המלבישה ר"ל שהיתה שקועה בחיים הרבה כל ימי' בתוקף חמדות זרות ואש דתאוה או כעס וכיוצא בכח והתלהבות כל חלקי גופו. וכן הוא מלביש ח"ו נפשו אח"כ וכשפוגע מחשבה זו באדם צריך כח להחליץ הטוב שהוא הנפש הגנוז ממנה. והכל לפי מה שהוא אדם אם אינו נקי לגמרי כענין לבי חלל אם תוקף הרע שבזה הגיע למדריגה עצומה מכפי מדריגת נקיון לבבו יוכל ח"ו למצוא מין את מינו באותו שמץ כ"ש שאין נקי בו. וכך הוא המשפט לפי שפגעה בו ממילא ולא בח מצד אתערותא דילי' רק לפי שלא תיקן הוא משכים אחר השינה ונפילת המוחין מוצא מוחין חדשים מעורבין ח"ו עם הרע ההוא ומולידים קומה שלימה בקרבו ח"ו. וזה טעם מה שכתבו כי סכנה גדולה לתקן נפשות שפגומים ביותר כנודע. ולפי שזה ממילא ואין הקב"ה בא בטרוניא ודאי אין מזמין לאדם אלא מחשבות שבכחו לתקנם [אם לא בפשיעתו ח"ו כענין יוחנן כ"ג]. והוא מדה נוהגת בכל אדם רק מי שאינו בודק בחדרי לבבו בכל רגע אינו עומד ויודע זה כלל והוא שלא בדעתו. ומ"מ זכות גדול הוא לו עי"ז כי בתיקון אותה הנפש הוא זוכה בכחה שבקדושה להתלוות עמו ולהאיר לו נוסף על נר נשמתו של עצמו שנעשה לו כמו בן ותלמיד דברא מזכה אבא (כמ"ש סנהדרין קד.) ומתלמידי יותר מכולם:
| |||