צדקת הצדיק/רלב: הבדלים בין גרסאות בדף

▲[רלב] כל עניני העולם וכל הנבראים מזכירים לאדם שיש בורא וכמ"ש (ברכות ו:) כל העולם כולו לא ‏נברא אלא בשביל זה פי' שידע זה על ידה ויכיר שיש בורא עולם וכמו ששמעתי על מלאה הארץ ‏קניניך פי' לקנות על ידם אותך והש"י מזמין לאדם בכל יום דברים וענינים שונים אולי על ידם יבוא ‏לזכירה בבורא. כי באמת ההצלה משכחה זה אינו ביד האדם דלכן לא נא' אנכי וגו' בלשון ציווי ‏שא"א לצוות על הידיעה דאנכי שלא ישכח. שציוי הוא רק מה שביד האדם לקיימו. וכששוכח הרי ‏הוא שכח מזה ושכח גם מהמצוה. רק צריך לסייעתא דשמיא והסייעתא דשמיא הוא ע"י לא יהי' וגו'. ‏פי' אלהים כח ויכולת בכ"מ והיינו בכל שימושו בכחותיו באיזה כח מכחות הגוף ראי' או שמיעה או ‏מעשה או הילוך וכיוצא יכיר שהש"י הוא הנותן לו כח זה. וזה טעם הברכה לפני כל הנאה ובלא ‏ברכה מעל (כמ"ש ברכות לה.). שהרי באמת קדשי שמים הוא וכחות הש"י ולא הותר אלא ע"י ‏ההכרה שהוא מהש"י ושהוא הנותן. וזה שא' (שם מ:) לא עברתי ממצותיך בברכה ולא שכחתי ‏בהזכרת השם דב' אלה אנכי ולא יהי' שורש התורה במצות ועבירות. וסתם שכחה הוא שכחה ‏מהש"י וזהו בבטול אנכי. וסתם עבירה שבכל התורה כולה היינו שלוקח הנאותו וצרכיו ומשתמש ‏בכחותיו בלעדי רצון הש"י דהיינו השבת מקודם לו ית' שנתן לו הנאה זו וכת זה. וזהו כל ענין ‏עבירה ורמיזות של כל השס"ה ל"ת. ודבר זה ביד האדם להיות בשב ואל תעשה. וכאשר מתעורר ‏לפעולה ושימוש שהוא התעוררות גופני אז יתעורר בנשמתו ג"כ לדעת שהש"י מעוררו בכח זה ‏ועי"ז יבוא להיות אנכי קבוע בלב וקיימא תמיד לא יזוז רגע א'. וזהו תקנת רז"ל בברכות על כל ‏דברי הנאת הגוף במזון ובראיי' ובשמיעה כקול תרנגול ובשורות טובות ולהיפך ובמלבושיו וכיוצא. ‏וזהו התחלת הש"ס שהוא שורש כל התורה כולה. כפתיחת התושב"כ באנכי ולא יהי' שזהו כהת"כ ‏ואידך פירושא זיל גמור עצות שונות בכל זמן ובכל מקום איך לבוא לזכירה זו. אבל המכוון בכולם ‏הוא ידיעת האלהות שלא יזוז מן הלב ולא ישלוט בו השכחה ח"ו. ‏