צדקת הצדיק/קפב: הבדלים בין גרסאות בדף

‏[קפב] התורה נקרא שועה, כמ"ש בברכות (ג:) ע"פ קדמתיקִדַּמְתִּי בנשףבַנֶּשֶׁף ואשועהוָאֲשַׁוֵּעָה {{ממ|תהלים קיט|קמז}}. עד חצות הי' כו'<ref>רבי זירא אמר עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס, מכאן ואילך היה מתגבר כארי. רב אשי אמר עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות.</ref>. כי ע"י ‏ד"ת קורין להקב"ה, כמ"ש (שם כא.) ע"פ כי שם ה' אקרא. ברכת התורה ע"ש<ref>מנין לברכת התורה לפניה מן התורה, שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו {{ממ|דברים לב|ג}}.</ref>. כי התורה כולה ‏שמותיו כו' (זוהר). כי השם הוא המדות, וא"ס עצמו אין לו שם כלל כמ"ש בזוהר. רק מדותיו ר"ל רצונו ‏המתפשט בברואים, והתורה כולה היא כללות רצונו ית'. ולכן אמרו בריש בר"ר שהוא דפוס מע"ב. ‏ולכך היא שמותיו, ולימודיו דהיינו ידיעת זה [וכן נתקן בברכת התורה, יודעי שמך ולומדי כו'] נקרא ‏קריאה. וכמו ק"ש, וכמו הקורא לחבירו בשמו, כשצווח שמו נקרא, שקורא שרוצה שיבוא אצלו ויפנה לו. ‏וכן תורה ע"מ לעשות, היינו הדבק במדותיו כו'. היינו להיות כרצונו, שזהו שיבוא אצלו, כענין ושכנתיוְשָׁכַנְתִּי ‏בתוכםבְּתוֹכָם {{ממ|שמות כה|ח}}. שזהו ע"י ד"ת. ולכן נקרא שועה דהוא מי' לשונות של תפלה (מ"ר ר"פ ואתחנן)<ref>אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת נִקְרֵאת תְּפִלָּה, וְאֵלּוּ הֵן: שַׁוְעָה, צְעָקָה, נְאָקָה, רִנָּה, פְּגִיעָה, בִּצּוּר, קְרִיאָה, נִפּוּל וּפִלּוּל וְתַחֲנוּנִים.</ref>. ובזוהר ‏‏(שמות יט סע"ב) אין לך שועה אלא בתפלה כו'. ובכתוב דמייתי נזכר תפלה ושועה. רק שועה לשון ‏שעה, ר"ל שיפנה אליו ע"ד קריאה [שהוא ג"כ מלשונות של תפלה, ובדרז"ל מורגל הקורא בתורה ולא ‏בתפלה. כד"ש (ע"ז נח:) לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. כי בלשון הש"י הקריאה קרוי תפלה, ‏ותורה נקרא הקביעות בלב ובמעשה. דהיינו העני' וזהו באמת תורת ה'. אבל לשון חכמים הקריאה ‏הוא התורה, והבן זה]. דהיינו השראת השכינה בלב, כמו בקבלת הקרבן שהוא השראת השכינה, ‏נאמר בקין שלא קיבל לשון לאלֹא שעהשָׁעָה {{ממ|בראשית ד|ה}}. ומ"ש אין כו' אלא בתפלה, היינו כנודע דאין תורה אלא במקום ‏תפלה. וכמ"ש במגילה (כט.)<ref>אמר אביי מריש הואי גריסנא בביתא ומצלינא בבי כנשתא, כיון דשמעית להא דקאמר דוד, ה' אהבתי מעון ביתך {{ממ|תהלים כו|ח}}. הואי גריסנא בבי כנישתא.</ref>. כי תפלה נקרא יראה. כמ"ש בברכות (ט:) ע"פ יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ {{ממ|תהלים עב|ה}}<ref>תניא נמי הכי ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום, א"ר זירא מאי קראה, ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים {{ממ|תהלים עב|ה}}.</ref>. וד"ת ‏שמחה, כמ"ש פקודיפִּקּוּדֵי וגוה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם {{ממ|תהלים יט|ט}}. וזהו יחד - כמ"ש בתדב"אבתנא דבי אליהו רבה (ר"פ ג) אני יראתי מתוך שמחתי כו'<ref>עוד אמר דוד המלך עליו השלום, אני יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי, ואהבתי עלתה על כלם וכו'.</ref>. וכמ"ש ‏באבות אם אין יראה וכו'<ref>רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה. אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה וכו'. {{ממ|משנה אבות ג|יז}}.</ref>. וכמ"ש בתיקונים (תי' י') דאורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא. ‏וא"כ אין כאן קריאה כלל. אבל תורה שבמקום תפלה נקרא שועה. וזהו ותעלוַתַּעַל שועתםשַׁוְעָתָם מןאֶל העבודההָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה {{ממ|שמות ב|כג}}. ‏כמ"ש בזוהר (ח"א כז א) ע"פ בחומר דא ק"ו, ובלבינים בלבון הלכתא. שכל עבודתם במצרים הי' ‏לימוד תורה. והיינו כמ"ש ותחתוְתַחַת רגליורַגְלָיו כמעשהכְּמַעֲשֵׂה וגו'לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר {{ממ|שמות כד|י}}. ואז"ל (ויק"ר פ' כג) היא וכל ארגלייא שלה. שגם ‏למעלה כביכול הי' אז עסק זה, וא"כ זהו ד"ת - דהיינו מדותיו ורצונו של הש"י. היינו שכל פרט ‏מעבודתם הי' מאמיתות רצון הש"י. והעבודה בחומר היא עצמה מדת הק"ו וכו', רק שאז הי' בגלות ‏ושפלות, אבל היו מכירים זה ויאנחו ויזעקו, להיות בהתגלות כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל. וזהו ‏ותעל שועתם כו'. ורק דבר זה עולה למעלה ופרחא לעילא. וכמ"ש קרובקָרוֹב וגוה' לכללְכָל אשרקֹרְאָיו יקראוהולְכֹל באמתאֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת {{ממ|תהלים קמה|יח}}. ‏וא' בברכות (ה:) אין אמת אלא תורה. וזה נקרא קריאה. וזה עולה מעלה מעלה עד שהוא קרוב ממש, ‏ונפעל כל מיני ישועות יותר מעל ידי תפלה לבד. ‏