ש"ך על חושן משפט ערה: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן "{{פרשן על שו"ע|ש"ך|חושן משפט|רעד|ערה|רעו}} {{המרת או.סי.אר2}}" |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{פרשן על שו"ע|ש"ך|חושן משפט|רעד|ערה|רעו}}
{{המרת או.סי.אר2}}
{{משע|שך|א|יותר משאר כל ישראל. }} ובב"ח לא פסק כן ואין דבריו מוכרחים:
{{משע|שך|ב|שתי שדות כו' }} ע' בתשובת ר"י לבית לוי סימן נ"ט:
{{משע|שך|ג|המחזיק כו'. }} סעיף זה הוא ל' הרמב"ם פ"א מהל' זכיה דין ט' מקורו מן הש"ס פ' שור שנגח הפרה (דף מ"ט ע"ב) (ומהרש"ל שם סי' י"ח אשתמיטתיה דברי הרמב"ם אלו) ולכאורה דבריו צ"ע דבש"ס שם איתא בעי רב ייבא סבא מרב נחמן המחזיק בשטרותיו של גר מהו מאן דמחזיק בשטרא אדעתא דארעא הוא דעחזיק ובארעא הא לא אחזיק ושטרא נמי לא קנה דלאו דעתיה אשטרא או דילמא דעתיה נמי אשטרא א"ל אני מורי וכי לצור ע"פ צלוחיתו הוא צריך א"ל לצור ולצור ע"כ משמע דהוי בעיא דלא איפשטא ולמה כתב הרמב"ם בפשיטות דקנה הנייר וכן הקש' בספר ל"מ פ"א מה' זכיה והניח בקושיא ומ"ש בספר ג"ת סוף שטר מ"ט בזה דמלישנא דרב נחמן משמע דפשיטא דאי לצור ע"פ צלוחיתו צריך דעתיה נמי אנייר אף שמצאתי כיוצא בדבריו בש"ג פרק ח"ה דף קפ"ט ע"א מ"מ ל"נ לי ועוד דמ"מ קשה דהא משמע דדוקא במחזיק בסתם אבל במחזיק כדי לקנות הקרקע כו' פשיטא דלא קנה הנייר ואיך כ' הרמב"ם המחזיק בשטר כדי לקנות הקרקע כו' ובספר לח"מ שם כתב דמ"ש הרמב"ם כדי לקנות הקרקע ר"ל עיקריה כדי לקנות הקרקע אבל מ"מ דעתיה אשטרא ודוחק ועוד דלמה שינה הרמב"ם ל' הש"ס ולכאורה נראה לתרץ שהיה לרמב"ם גירסא אחרת בש"ס וכן משמע להדיא בהרב המגיד ומגדל עוז שם שכתבו דהך דינא בעי רב ייבא סבא מרב נחמן ופשיט ליה הכי וא"כ אפשר שהיה גורס א"ל לצור ולצור א"ל א"כ אפי' דעתיה אארעא נמי ואין לתמוה שהיו הגירסאות מתחלפות כ"כ שכיוצא בזה הבאתי בספרי תקפו כהן סימן ט' גירסאות בש"ס סוף פרק הפועלים סוף דף צ"ג שהנ"י פרק קמא דמציעא והרב המגיד פרק ג' מהלכות שכירות כתבו שהוא בעיא דלא איפשטא וכן מצאתי בש"ס כת"י על קלף ישן נושן בהך בעיא דפרק הפועלים תיקו ובגירסאות שלנו נפשטא האבעיא להדיא וכן הוא בב"י ובב"ח לקמן ר"ס ש"ג בעיא ואיפשטא בפרק הפועלים כו' ע"ש וכן נראה מדברי הרי"ף והרמב"ם דהוי בעי' דאיפשטא וכמ"ש בסי' ת"כ שם ע"ש אבל יותר נ"ל דהרמב"ם קשיא ליה מאי קמבעיא ליה לרב ייבא ורב נחמן אי דעתיה אשטרא או לא הא אפי' לא הוי דעתיה אשטרא קני דלא גרע מחצרו של אדם דקי"ל כר' יוסי ב"ח דקונה לו ש"מ ועוד קשיא ליה למה השמיטה הרי"ף האיבעיא זו וניחא ליה דרב ייבא ור"נ לא ס"ל כר' יוסי ב"ח אבל אין קי"ל כר"י ב"ח א"כ לא שייך כלל בעיא זו דאפי' לא הוה דעתיה אשטרא ידו של אדם קונה לו ש"מ אע"פ דלא הוי דעתיה עלויה והא דפריך התם אמילתא דרבא ואמאי תיקנה ליה חצרו דהא אמר ר"י ב"ח כו' ולא פריך הכי ארב ייבא ור"נ היינו משום די"ל דאינהו פליגי אר"י ב"ח אבל רבא משמע בפ' השואל (דף ק"ב ע"א) דס"ל כר"י ב"ח ולכך השמיט הרי"ף בעיא זו דכיון דקיימא לן כר"י ב"ח וכדאיתא בב"מ ושאר דוכתי א"כ לא שייכא כלל בעיא זו ולכך שינה הרמב"ם בכוונה ל' הש"ס וכ' כדי לקנות הקרקע כו' דאעפ"י דלא הוי דעתיה אשטרא קנה ואפשר גם דעת הרא"ש כן שהשמיט בעיא זו ולא כמ"ש מהרש"ל שם שהרי"ף ורא"ש לא הביאו דין זה וכן הרמב"ם לא הזכירו הואיל ואינו שכיח ע"ש מיהו בהגהות אשרי מא"ז פרק הפרה וכן בבעה"ת שער מ"ט כתבו דהוי בעיא דלא איפשטא וכן נראה מדברי רבי ירוחם סוף נכ"א וצ"ע (וע' עוד במהרש"ל שם סי' י"ח מדיני תפיסה בדין זה):
{{משע|שך|ד|הקרקע הכתובה באותו שטר כו' }} משמע דמיירי בשטר מכר או מתנה וכן הוא בהרב המגיד וברי"ו ושם וכ"כ הבעה"ת סוף שטר מ"ט וז"ל ומסתברא דה"נ פקע שעבודיה דההיא דמחזיק בשטרותיו של גר מבעיא ולא איפשטא לאו במחזיק בשטרי חובותיו קא שאיל דהתם פשיטא דפריעי (נ"ל שצ"ל דפקיעי ולא כספר ג"ת ע"ש) אלא במחזיק בשטרי מתנות או קניית קרקעות שזנה בהם הגר מאחרים קא בעי עכ"ל ונראה שהזקיקם לזה ממאי דקאמר בש"ס ובארעא הא לא אחזיק כו' דאי בש"ח אפי' אחזיק בארעי נמי לא קנה דלא גרע ממשכון דמטלטלי' דלקמן סכ"ז וכ"כ בספר ל"מ ובס' ג"ת שם עוד נ"ל דפשיטא דלא מבעיא ליה דילמא הוא עם הארץ וטועה בדין דלהא לא חיישינן אלא מבעיא ליה בשטר מכר דדעתיה אארעי ורוצה להחזיק אח"כ בארעא הלכך אי בש"ח היאך אפשר שיהא דעתו אארעא הא מיד שמת הגר פקע שעבודיה וזנה בעל הקרקע בקרקע שלו וכמ"ש הבעה"ת שזה פירש למיתה וזה פי' לחיים ונראה שלז' כוון הבעה"ת במ"ש לאו במחזיק בש"ח קא שאיל דהתם פשיטא דפקיעי כו' כלומר דא"כ פשיטא דלא הוי דעתיה אארעא רק אשטרא וזכה בשטרא ודלא כספר ג"ת שם שדחק עצמו בדברי בעה"ת בזה ולפ"ז בשטר מכר אם החזיק אח"כ בארעא קודם שהחזיק בה אחר זכה גם בשטר דע"כ לא קא מבעי' ליה אלא ובארעא הא לא אחזיק ושטרא נמי לא קנה הא אחזיק בארעא קני שטרא וכ"ז נ"ל ברור ואע"פ שרש"י והגהות אשרי שם פירשוהו בש"ח מ"מ נראה עיקר בזה כהרמב"ם וסייעתו ומ"מ לענין דינא בקרקע עצמה פשיטא דלא פליגי ובין בשטר מכר ובין בשטר שעבוד לא קנה הקרקע לרש"י ולהרמב"ם וכ"כ בש"ג שם וכ"כ מהרש"ל שם דרש"י מפרשו גם כן בשטר מכר ולרבותא נקט ש"ח ע"ש (ועיין מה שכ' לעיל סימן ס"ו סכ"ג):
{{משע|שך|ה|יש דברים כו'. }} עיין בסוף ספר משאת בנימין ובתשובות ר"י לבית לוי סי' נ"ג):
{{משע|שך|ו|וי"א דהוא הדין עשה הראשון כו'. }} ע' בתשובות מהרי"ק ס"ס ק"ן:
{{משע|שך|ז|ביד הגר כו'. }} בנ"י פ' הפרה כ' בשם הרא"ש דאפי' במשכונא שלא בשעת הלוואתו כו' וכן הוא בתוס' פרק הפרה וכ"כ ה"ה פ"ב מהלכות זכייה ולפמ"ש לעיל סי' ע"ב ס"ב אינו כן ע"ש ודוק:
{{משע|שך|ח|אם יש לגר כו' }} לשון הטור אם יש לו משכנות קרקע מוחזקת ביד ישראל ומת חוזר הקרקע לבעליו והגיה הב"ח אם יש לו שטר על משכונת קרקע מוחזק כו' ופי' דהשטר מוחזק ביד אחר אבל במשכון המופקד ביד אחר זכה בו האחר ע"ש ואין נ"ל דכיון שפקע שעבודו במיתת הגר מה זכות יהי' לאחר במשכון ויותר נראה דצ"ל אם יש לו משכונא קרקע מוחזקת בידו מישראל וכמ"ש הטור לעיל סי' ע"ב ס"ל ע"ש וכ"מ בבעה"ת סוף שער מ"ט שממנו מקור דין זה ע"ש:
{{משע|שך|ט|על משכנות קרקע כו'. }} ע"ל סי' ע"ב מסעיף ל"ו ע"ד סוף סעיף מ' דינים השייכים לכאן:
{{משע|שך|י|או בעדים. }} וה"ה בכת"י באופן שגובה מיורשי' וכן משמע מל' בעה"ת הביאו ב"י וזה פשוט שכל מלוה שנגבית מן היורשי' או משועבדים נגבית כמו כן מזה שהחזיק בהם כו':
{{משע|שך|יא|ובראשונה לא קנה. }} עיין בהרב המגיד ספ"ב מהלכות זכייה ובש"ס ב"ב (דף קמ"ב) ובהרא"ש פרק אלמנה לכ"ג ודוק וצ"ע:
| |||