קצות החושן על חושן משפט סט: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ תגי קטע |
||
שורה 2:
{{המרת או.סי.אר2}}
===סעיף א===
<קטע התחלה=א/>
{{משע|קצות|א|מנכסים ב"ח.
אמנם נראה דאם תפס לא מפקינן ומצי אמר הכתב בזמנו נכתב וראי' מדברי התוספות רפ"ק דגיטין גבי שלשה גיטין פסולין וא' מהם כתוב בכת"י ואין עליו עדים דפסול משום דהוי כגט שאין בו זמן וז"ל תוספות שם וא"ת בשלמא למאן דאמר משום בת אתותו הכא בכת"י נמי איכא למיחש שמא יחפה אלא למאן דאמר משום פירי קשה לר"י מה חשש יש בכח"י ואם יש לחוש שיקדים זמן לטובת האשה אע"פ שבא לגרשה ולעשות עמה קנוניא שתגבה מן הלקוחות שמכר להם פירות מאותו זמן הכתוב בגט כו' אם כן לא נסמוך לטרוף מן הלקוחות מזמן הכתוב בו וי"ל דודאי אינו נאמן ולכך פסלוהו וכו' ועוד י"ל דחיישינן דאחר הכתיבה מיד תתפוס הפירות ותאמר שכבר נתגרשה מזמן הכתוב בו עד כאן לשונו ומשמע דתפיסה מהני בכת"י אף על גב דבהודאה ע"פ לא מהני כלל לחוב לאחרים אבל בכת"י מהני תפיסה אפילו בעדים שנכתב בזמנו ☜ועיין בתשובת מוהר"ם אלשוך סימן ס"ב בראובן שמכר ביתו לשמעון ודר בו שמעון שנה או יותר ואח"כ יצא שמעון מן הבית וחזר ראובן לביתו. והוצרך שמעון ללות מעות מלוי ומשכן לו שטר המכר וכו' ויהי היום ותבע לוי לראובן שכר הבית או תן לי הבית כי שטר מכר שמכרת לשמעון ממושכן הוא בידי על חוב שיש לי עליו והשיב ואמר הנה בידי כת"י של שמעון איך חזר ומכר לי הבית וכו' ולוי טען הנה שטר המכר שמכרת לו בידי ואין כח בכת"י הזה לשבר כח השטר ההוא ואפילו שמעון מודה לך שכתב ומסר לך קודם החוב שמא קנוניא אתה עוש' להפסיד ממני וכתב שם דלא זכה ראובן בבית אף שכת"י של שמעון מוקדמת לחוב לוי דחיישינן לקנוניא והביא ראי' מתשובת הרשב"א שהובא בבית יוסף סימן מ"ז ע"ש. ולפי מ"ש דמהני בי' תפיס' אם כן אין מוציאין מיד ראובן דהוא ודאי לוקח ושעבודו דלוי הוי ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי וכההיא דתנן בפ' מי שמת דף קנ"ז בנפל הבית עליו ועל אביו דאמרי ב"ה דהנכסים בחזקתן ואין ספק שעבוד מוציא מידי ודאי יורש וה"נ אין ספק מוציא מידי ודאי והנכסים בחזקת ראובן דהוי לוקח ועמ"ש בסימן מ"ח. שוב ראיתי בחידושי מוהר"ם לובלין שם בהא דכתבו תוספות שמא תתפוס הפירות ז"ל ורוב התלמידים מפרשים כו' דאחר התפיסה אין כח בידינו להוציא מידה כי היא תאמר שכבר נתגרשה לזמן הכתוב בו והמוציא מחבירו עליו הראיה ופי' זה נראה בעיני דחוק כו' ויש לפרש כוונתם בע"א דחיישינן שקודם שיתן לה הבעל הגט לשום גירושין אלא מיד אחר שכתבו תקח היא הגט ותטרוף בו הפירות מהלקוחות ותאמר שכבר נתגרשה מזמן הכתוב בו אף על פי שלא תטרוף בפירות אלא מהיום ולא מזמן הקדום היא תטרוף שלא כדין אבל גט החתום בעדים מיד אחר החתימה אין לבעל פירות למאן דאמר משום פירא כדלקמן בפ"ב ולכך ליכא למיחש וכשתטרוף כדין תטרוף עכ"ל:
אמנם לתלמיד כמוני נראה כדעת רוב התלמידים דמ"ש אבל גט החתום בעדים מיד אחר החתימה אין לבעל פירות ליתי' דע"כ לא אמרינן אין לבעל פירות משעת חתימה אלא אם נתגרשה לבסוף אבל אם לא נתגרשה אין לה פירות וכמו שכתב הרמב"ן בפ"ב דגיטין בחידושיו עיין שם ובר"ן שם וז"ב ועוד דכיון דכתב בכח"י הוי כמו חתם ידו וכמבואר בסימן זה ובגט כיון שכתוב שם הבעל ודאי הוי כמו חתימת ידו ואם כן הוי לי' שעת חתימה ולא אמרינן יש לבעל פירו' אחר כתיבה אלא בכתוב כת"י אחר גם לפי האמת כת"י פסול אבל אי נימא כתוב בכת"י כשר אם כן ה"ל חתימה ולכן נראה לענ"ד העיקר כדע' רוב התלמידי':
<קטע סוף=א/>
===סעיף ב===
<קטע התחלה=ב/>
{{משע|קצות|ב|אם נתקיים.
{{משע|קצות|ג|וי"א דא"י לטעון פרעתי.
{{משע|קצות|ד|אמנה היתה.
{{משע|קצות|ה|כתוב בו נאמנות. }} עיין בטור שכתב בשם בעל התרומות דא"צ קנין ומשמע אפילו שלא בשע' הלואה. ובסימן ע"א דעת הטור דהא מהני נאמנות בלא קנין היינו דוקא בשעת הלואה אבל שלא בשעת הלואה ולא קנו מיני' לא משתעבד ובש"ך מיישב ע"פ דברי הב"ת לחלק בין נאמנות סתם לנאמנות כבי תרי ומסתימת דברי הטור [משמע] דאין לחלק בכך ולעולם בעי קנין שלא בשעת הלואה וכמ"ש בסימן ע"א. אבל העיקר הוא לפי שמשתעבד ע"י שטר כמו בקנין והא דבעי קנין היינו באומר בע"פ:▼
▲{{משע|קצות|ה|כתוב בו נאמנות.
<קטע סוף=ב/>
===סעיף ה===
<קטע התחלה=ה/>
{{משע|קצות|ו|הואיל ומודים.
<קטע סוף=ה/>
===סעיף ו===
<קטע התחלה=ו/>
{{משע|קצות|ז|אפילו בלא שבועה.
אבל לפי שטת הרמב"ם ודעימי' אפילו היכא דלא ריע טענתי' כיון דלא ה"ל למידע נמי אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם וטעמא דיורשין פטירי משום דאינהו לאו בעל דין וטענינן להו טענתא דאביהן וכמ"ש בש"ך סימן ע"ב אבל אם נתחייב שבועה ואח"כ נעשה חשוד אמרינן מתוך וישבע שכנגדו כיון דלא בעי ריע טענתי' וה"ה נתחייב שבועה ומת אפשר דהוה מתוך שאינו יכול לישבע משלם שוב ראיתי במוהרי"ק שורש ק"כ שכתב ז"ל ולא מבעיא היכא שהי' האב רוצה לישבע אלא אף על גב שלא הי' האב רוצה לישבע אפילו הכי פטירי היתומי' מלשלם כדמוכח בפ' המפקיד דף ל"ד אמתני' דשלם ולא רצה לישבע דבעי תלמוד' התם אמר הריני משלם ומת ואמרו בנים אין אנו משלמין מהו מהדר קא הדרי או דלמא כו' משמע בהדיא דמצי בנים למימר אין אנו משלמין ואף על גב דאמר אביהם הריני משלם כ"ש היכא שלא נתרצה האב לשלם ואפילו בשבועת השומרין דהוי דאורייתא ואין צ"ל באינך שבועת דרבנן כגון שבועת השותפיסן והאפוטרופסין וזה פשוט כביעתא בכותחא עד כאן לשונו. ואולי סבור' לי' למוהרי"ק כשטת תוספות והרא"ש דהיכא דלא ה"ל למידע לא אמרינן מתוך אבל לפי שטת הרמב"ם ודעימי' נראה דכיון דמת ואינו יכול לישבע משלם וכמ"ש וראיית מוהרי"ק לענ"ד אינו מוכרח דהא התם בעי נמי בדידי' אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם מהו מהדר קא הדר וכתבו תוספות והרא"ש שם דודאי אינו יכול לחזור בתר דאמר הריני משלם אלא דאם חזר ואמר איני משלם לא מקני לי' כפילא משום דאטרחי' בי דינא ועיין שם ואם כן הוא הדין גבי יורשין ודאי מחייבי לשלם כיון דכבר אמר אביהם הריני משלם אלא דאיבעי אי נימא מהדר קא הדרי לא מקני כפילא משום טירחא דבי דינא. ועוד דמוכח ע"כ דיורשין לא מצי הדרי דאם נימא דמצי הדרי ופטירי מלשלם אם כן ודאי לא מקני לי' כפילא כיון שאין עליהם חיוב שבוע' וכמ"ש בסימן רצ"ה דהיכא דאי' עדים שנאנסו דא"צ שבוע' לא מקני כפילא ע"ש. אלא פשוט הדבר דיורשין לא מצי הדרי אלא דאיבעי משום טירחא דבי דינא ולכן יראה בנתחייב שבועה ומת הוי ספיקא דדינא וכמ"ש דתליא במחלוקת הקדו' בענין מתוך שאינו יכול לישבע משלם ולא הוי לי' למידע ויש לחלק וצריך עיון ☜וה"ה נתחייב שבוע' ואח"כ נעשה חשוד וכמ"ש מיהו הי' חשוד בשעת שבועה ואח"כ עשה תשובה לא מבעיא לדעת הר"ר אברהם משום דריע טענתי' דחשוד אם כן ה"נ בשעת הדין כבר ריע טענתי' ואמרינן מתוך אלא אפילו לדעת הרמב"ם ודעימי' דאין חילוק בין ריע טענתי' או לא מכל מקום כיון דהי' כבר חשוד בשעת טענה וה"ל בדין מתוך שאינו יכול לישבע משלם וכשנגדו נשבע ונוטל לא הדר דינא אפילו עשה תשובה אח"כ ועמ"ש בסימן ל"ד סק"א:<קטע סוף=ו/>
|