קצות החושן על חושן משפט ג: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ תגי קטע |
||
שורה 3:
===סעיף א===
<קטע התחלה=א/>
{{משע|קצות|א|אין בית דין פחות משלושה.
ומבואר מדבריהם דנהי דהדין יכול להיות ע"פ יחיד הדיוט אבל לכוף ודאי בעינן מומחין משום דאשר תשים לפניה' אלו כלי הדייני' קאי על שבעים זקנים ולהכי שם בעובדא דיתב ר"י וקא מעשי אגיט' באלו שכופין אותו להוצי' ואשכחי' אביי וא"ל הא תנן לפניהם ולא לפני הדיוטות והיינו דאין בידינו לכוף אותו לקיים אשר מוטל עליו דהא אשר תשים לפניהם אלו כלי הדיינים בעינן מומחין וא"ל ר"י אנן שליחותי' דקמאי קא עבדינן מידי דהוי אהודאות והלואות והיינו דהא למאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא ואם כן אין בו אלא משום פריעת בעל חוב מצוה ואמרינן בפ' הכותב לדידך דאמרת פריעת בעל חוב מצוה אמר לא ניח' לי למיעבד מצוה מאי ואמרינן עלה כופין אותו והיינו דתנן לולב איני עושה סוכה איני עושה כופין אותו ומכין אותו עד שתצא נפשו ואם כן גבי הודאות והלואות דכופין אותו לקיים המצוה המוטל עליו וע"כ משום דשליחותי' דקמאי קא עבדינין ואם כן הוא הדין נמי דכופין אותו בגט לקיי' המצוה המוטל עליו ואף על גב דאנן לאו בני כפי' נינהו דאנן הדיוטו' אנן ואביי ס"ל שעבודא לאו דאורייתא וכמה שכתבו תוספות ר"פ הנזקין עיין שם ושפיר אהדר לי' ר"י לאביי מידי דהוי אהודא' והלואו' ואפילו לפמ"ש הרמב"ן בחידושיו סוף ב"ב דגם למאן דאמר שעבוד' לאו דאורייתא יורדין לנכסיו טעמא דידי' לפי דהב"ד רשאין לכוף אותו בכל מילי דכפי' לקיים מצוותו ולהכי נמי יורדין לנכסיו משום כפי' והיינו כפיי' דידי' לקיים המצוה בע"כ וע"כ כיון דאינו אלא מתורת כפי' דהא הנכסים אינן משועבדי' ואם כן מוכח דשליחותי' דקמאי קא עבדינין. וז"ל הב"ח בסימן א' ומיהו כתבו תוספות לשם דבמילי דכפי' דוקא בעינן סמוכין אפילו בשאר כל המשפטים וכדמשמע מדדרשינין אשר תשים לפניהם אלו כלי הדייני' אבל בדין בעלמא דלאו מילי דכפי' לא בעינן מומחין בשאר כל המשפטי' אלא במ"ש בפרשה עד כאן לשונו. וראיתי בתומי' סימן ח' השיג עליו וכתב שדבריו אינם עיין שם והשיג בתנם כי דברי הבית חדש מבואר בתוספות דבדין בעלמ' לא בעי סמוכין אלא במ"ש בפרשה דהיינו היכא דכתיב בי' אלקים ולמאן דאמר אין עירוב פרשיות כתיב לא בעי סמוכין גבי הודאות והלואות אבל במילי דכפי' לעולם בעינן סמוכין דקאי אשר תשים אשבעים זקנים אך לשון הב"ח שם שלא בדקדוק ז"ל שם ומיהו לפי' רש"י דלפניהם קאי אשבעים זקנים שעלו עמו להר ככתוב בסוף משפטים ואל משה אמר כו' אין חילוק כלל דבכל ענין בעינן סמוכין עד כאן לשונו ואינו דהא עיקר החילוק שכתבו תוספות בין מילי דכפי' לדינין בעלמא הוא רק לפי' רש"י דקאי אשבעי' זקנים דהא אי נימא דלפניהם קאי אאלקים דהכא וכמה שכתבו תוספות ליכא חילוק בין מילי דכפי' לדין בעלמא ועיקר החילוק הוא רק לפירש"י דקאי אע' זקנים:
<קטע סוף=א/>
===סעיף ב===
<קטע התחלה=ב/>
{{משע|קצות|ב|הודאה שמודים לפניהם.
ולפי מ"ש ניחא דודאי יחיד יכול לדון מן התורה כל כמה דיודע סברות בדינין ולא עדיף פסק של דיני ממונות מפיסקי איסור והיתר אם הוא איש חכם שבקי בדינין אלא בהודאה שמודה דבזה צריך בית דין וכל כמה דלא הוי בית דין לאו הודאה אפילו הוא חכם בדינון דהודאה אינו ענין לחכמה אלא בזה צריך בית דין וב"ד של תורה צריך ג' ומומחין ולכן עירוב פרשיות כתיב וקאי ג' ומומחין גם על הלואה אלא דגבי הלואה בעינן כי הוא זה ואם כן משום הכי נמי צריך ג' ומומחין דהודאה בעי בית דין ג' ומומחין וקאי נמי על פקדון וכיון דבפקדון לא בעינן כי הוא זה אם כן מוכח דגוף הדין צריך בגזילות וחבלות ג' ואם כן הך דינא דהרמב"ם דהודאה בפני יחיד מומח' לא מהני יש לו ראיה מן הכתוב דהא דסגי בחד ילפינן מקרא דכתיב בצדק תשפוט עמיתך וכיון דעירוב פרשיות כתיב ע"כ קאי ג' ומומחין על הלואה נמי ועל כרחך צריך לומר דג' ומומחין דכתיב גבי הלואה היינו משום כי הוא זה דלא הוי מודה במקצת אלא בפני בית דין של תורה וכיון דכתיב גבי שומרין נמי שלשה מומחין מוכח דגוף הדין גבי גזילות וחבלות בעינן שלשה ומומחין וז"נ היטיב. ובזה ישבתי סוגיות הש"ס רפ"ק דסנהדרין דאמרינן שם מאי קסבר אי קסבר עירוב פרשיות כתיב. ליבעי נמי מומחין ואי קסבר אין ערוב פרשיות תלת' ל"ל ופירש"י בהלותה ל"ל תלתא כיון דאין עירוב פרשיות אם כן בהלואה לא כתיב והוא תמוה דמהיכי תיתי לחלק בין הלואה לשומרין ורב אחא בריה דרב איקא דאמר מדאורייתא בחד סגי יליף לה מקרא דכתיב בצדק תשפוט עמיתך אבל מסברא אין לנו לחלק וכבר הרגיש בזה הר"ן ועוד קשה קושיות תוספות שם אפילו למאן דאמר אין עירוב פרשיות ניליף ממשפט אחד. והנראה לפי דברינו לפרש הסוגי' דפשיטא ליה לש"ס דמסבר' אית לן לחלק בין הודאה לגוף הדין וכדאמרו בש"ס גבי אודיתא דלמא טעו בדשמואל ופי' תוספות דאפילו שמואל דס"ל שנים שדנו דיניהן דין מודה בהודאה דבעינן שלשה ואם כן הכי פריך מאי קסבר אי קסבר עירוב פרשיות כתיב כאן אם כן ודאי מוכח דגוף הדין בעי שלשה דהא כיון דעירוב פרשיות כתיב אם כן לא קאי כי הוא זה אלא אהלואה ובשומרין לא בעי מודה במקצת ואפילו הכי כתיב שלשה גבי שומרין ואם כן מוכח דגוף הדין בעי שלשה בגזילו' אם כן הוא הדין בהלואה דמהיכי תיתי לחלק ועוד דהא משפט אחד כתיב ואם כן קשה ליבעי נמי מומחין ואי קסבר אין עירוב פרשיות אם כן שלשה ל"ל היינו אפילו בגזילות וחבלות נמי לא ליבעי שלשה דהא למאן דאמר אין עירוב פרשיות אם כן כי הוא זה קאי על פקדון ואם כן אינו מוכח דגוף הדין צריך ג' ומומחין ונימא דגם גזילות בחד סגי וכמו באיסור והיתר והא דכתיב שלשה ומומחין היינו משום כי הוא זה דלא סגי בלא ג' וממשפט א' ל"ש למילף דמה ענין משפט להודאה. לזה משני לעולם קסבר עירוב פרשיות ואם כן מוכח דגוף הדין צריך ג' ומומחין דהא בשומרין לא בעי כי הוא זה וכיון דאשכחן דגוף הדין בעי שלשה ומומחין ממילא אין לחלק בין דין לדין דהא כתיב משפט א' יהיה לכם אלא הא דסגיא בהדיוטות משום דר"ח שלא תנעול דלת בפני לוין ור"א ברי' דר"א סבר דאף על גב דמסברא אין לחלק בין דין לדין ועוד דהא כתיב משפט א' מכל מקום בפירוש ריבתה תורה דסגי בחד משום דכתיב בצדק תשפוט עמיתך והא דכתיב עירוב פרשיות על הלואה היינו משום הודאה דכתיב כי הוא זה. ולפי זה צ"ל לרמב"ח ולר"י דס"ל ד' שומרי' צריך הודאה וס"ל אין עירוב פרשיות ע"כ ס"ל דאין לחלק כלל בין הודאה לגוף הדון דאם לא כן שלשה מנ"ל אפילו גבי גזילות לגוף הדין דלמא הא דצריכי' שלשה גבי שומרין משום הודאה וניחא בזה לתרץ קושיות תוספות רפ"ק דהיכי קאמר ר"א ד"ה שנים שדנו אין דיניהם דין דהא אשכחן רמב"ח ור"י דס"ל אין עירוב פרשיות כתיב ועיין שם וק"ל. ובזה יתיישב היטב ל' הרמב"ם בפ"ה מהל' סנהדרין ז"ל. לפיכך דנין בהודאות והלואות וכיוצא בהן בחו"ל אע"פ שאין בית דין של חו"ל אלקים שליחות של בית דין של א"י עושין עד כאן לשונו וכבר הקשו בזה הרמ"ך וכל הראשוני' והאחרונים דהא לדעת הרמב"ם הודאות והלואות בחד סגי ולפמ"ש ניחא דרש"י פי' בשם י"מ הודאות והלואות היינו מב"מ והלואו' היינו כופר הכל ועיין שם והיינו לענין הבי' עדי' אח"כ שהוא מוחזק כפרן וכמ"ש הטורי זהב עיין שם וז"נ פי' הרמב"ם לזה כתב דשליחותי' דקמאי קאי עבדי דהא בהודאות דהיינו מודה במקצת וכן לענין שיהיה הוחזק כפרן ודאי בעינן בית דין של תורה והוא שלשה ומומחין דעלה כתיב תלתא אלקים וכמ"ש דכל מילי דלא תליא בדין אלא הודאה או שיוחזק כפרן ודאי בעי בית דין וכל בית דין הוא שלשה ומומחין אלא הא דדנין בהודאות הוא משום שליחות דא"י אלא דלא מהני מדרבנן בשלשה הדיוטות אבל יחיד מומח' אפילו מדרבנן אינו מועיל אמנם גוף הדין בהודאות והלואות סגי ביחיד הדיוט וכמו באיסור והיתר והוא נכון וברור:
שורה 14 ⟵ 16:
ועיין בכסף משנה פ"ב מהלכות סנהדרין שהקש' ע"ד הרמב"ם דחד סגי מן התורה מהא דאמרינן בסנהדרין מקשינן ריבים לנגעים אי מה ריבים בשלשה כו' אלמא דמדאורייתא בעי שלשה ועיין שם שכתב וצ"ל דאסמכתא בעלמא היא ובספר תורת חיים הניח קושיא זו ב צריך עיון. ולק"מ דהתם דברי ר' מאיר היא ור"מ ודאי ס"ל דבעי שלשה דהא בפרק קמא דסנהדרין דף ז' סובר ר"מ פשרה בשלש' וחכמים סברי בחד סברוהו דר"מ סבר דין בשלש' ומקיש פשרה לדין ודחי לא דכ"ע ס"ל דין בג' מ"ם מקיש פשרה לדין ומ"ס לא מקיש פשרה לדין ואם כן ר"מ מדסובר פשרה בשלשה ע"כ ודאי ס"ל דין בשלשה וכ"כ תוספות שם ד"ה לא דכ"ע עיין שם ואם כן ר"מ שפיר קאמר ומה ריבים בשלשה אבל אנן לא ס"ל כרבי מאיר וס"ל דין ביחיד:
{{משע|קצות|ג|ויכולין להחליף טענותיהם.
<קטע סוף=ב/>
===סעיף ג===
<קטע התחלה=ג/>
{{משע|קצות|ד|שיושיב עמו אחרים.
|