קצות החושן על חושן משפט רצב: הבדלים בין גרסאות בדף

{{פרשן על שו"ע|קצות החושן|חושן משפט|רצא|רצב|רצג}}

{{המרת או.סי.אר2}}

{{משע|קצות|א|או ע"י שלוחו. }} ילפינן לה ס"פ המפקיד מדכת' על כל דבר פשע וכת' בסמ"ע ז"ל ובפרישה כתבתי דנרא' דהיינו דוקא כשלא ידע השליח שהוא של אחרים או שאינו בר חיובא או שאין לו לשלם דאם לא כן הא קי"ל אין שליח לד"ע עכ"ל. וכת' הש"ך ז"ל בכאן הראה הגאון אמ"ו ז"ל כו' לפי שהכל תפסו על הסמ"ע כו' ואמרו דאישתמיטתיה ש"ס ערוכה דר"פ האיש מקדש דמבואר שם להדיא כו' משום דהוי שליחות יד וטביחה או מעילה שני כתובים הבאים כא' וכו' והגאון אמ"ו יישב דברי הסמ"ע כו' ככהנא מסייע כהנא ואמר דודאי לא נעלם מהסמ"ע דגבי שליחות יד שאני כו' דנפקא לן מעל כל דבר פשע אלא דקשיא למה יתחייב המשלח ישלם השליח אם יש לו לשלם ואין לו טענה דהשולח שלחו שהרי קי"ל דאשל"ד דברי הרב כו' דברי מי שומעין כו' למאי נ"מ אתי קרא גבי שליחות יד לחייב המשלח ומתרץ הסמ"ע משום דבעלמא יש מחלוקת בין הפוסקים די"א בשלא ידע השליח אמרינן יש שלד"ע וכו' וא"כ קאמר להפוסקים בעלמא היכא דלא ידע השליח אשלד"ע א"כ הכא גבי שליחות יד קרא אתי היכא שלא ידע השליח ולהפוסקים דבעלמא נמי אמרינן יש שלד"ע קרא אתי היכא דאין השליח בר חיובא וכו' דהריבוי אתי לחייב המשלח ולא לפטור את השליח הגע עצמך אם לא יהא למשלח לשלם ויהא לשליח לשלם יגרע כח המפקיד משאר בני אדם עכ"ל וע"ש בש"ך שכת' על דברי הסמ"ע שכן עיקר ובפרט לפמ"ש לעיל סי' קפ"ב דאפי' היכא דשליח לאו בר חיובא אשלד"ע וע' שם ולענ"ד גבי שליחות יד כ"ע מיקרי בר חיובא דאע"ג דשליחות יד דכתי' בשומרין שמו מוכיח עליו דלא מיירי בנתכוין לגוזלו ממש דא"כ אפי' שאר בני אדם נמי ומאי האי דחידש רחמנא בשומרין לחייב משום שליחות יד וע' בשטה מקובצת ס"פ המפקיד שכ' כמה אנפי בשליחות יד דשומרין ואינו בדין שאר בני אדם ועמ"ש בסי' רצ"א סק"ב מ"מ מיקרי השליח בר חיובא כיון דאלו הוי נפקד הי' חייב בדין שליחות יד דשומרים ולא אמרו דלא הוי בר חיובא אלא בכהן דאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה אבל כהן לכהן מיקרי בר חיובא ואי מיירי דהנך לאו בני חיובא כלל וכגון בקטן או נכרי דאלו לית בהו דין שליחות כלל וגם בעיקר הדברים ליישב דברי הסמ"ע דלא רבי קרא אלא לחייב המשלח ולא לפטור את השליח אלמא לא מדין שליחות דהא בהקדש דאתרבי שלד"ע ולא מעל אלא המשלח ולא השליח והנרא' לענ"ד בזה ליישב דברי הסמ"ע לפמ"ש הרמב"ם פ"ז ממעילה ז"ל שלא מצינו בכל התורה כולה שלד"ע לבד ממעילה בלבד שלא יתערב עמו איסור אחר עכ"ל ובש"ס מצינו עוד שליח לר"ע בטביחה ומכירה ובשליחות יד וראיתי במוהרי"ט בחידושיו פ' האיש מקדש שכת' ז"ל מ"ש הרמב"ם שבכל התורה כולה לא מצינו שלד"ע אלא במעילה והרי שליחות יד דהוי שלד"ע וכן בטביחה ומכירה וכו' וי"ל לדעתו דהא דגלי בשליחות יד לאו מדין שליחות הוא אלא מדין פושע שחייב הכתוב את השומר בין שפשע ע"י עצמו בין שפשע ע"י אחרים לפי ששמירתו עליו והיינו דכתי' על כל דבר פשע אפילו דיבור פשע מיקרי הא אמר לשלוחו לשלוח יד באחרים שלא נעשה שומר עליו פטור והא דעביד לה בגמ' שני כתובים היינו משום דאי סלקא דעתך דנילף ממעילה לשתוק בשליחות יד ונילף ממעילה מדין שליח של אדם כמותו אף בשל אחרים כ"ש בממון שנתמנה שומר עליו וכו' וטביחה נמי אפילו טבחו ע"י קטן דלאו בר שליחות הוא מתחייב דומיא דמכירה דלא קפיד קרא אלא על מה שנהנו ממנו בין מן הבשר בין מן הדמים והא דחשיב לה שני כתובים היינו נמי דאם כן לשתוק בטביחה ונילף ממעילה וע"ש ולפ"ז ניחא דברי הסמ"ע כיון דהרמב"ם כת' דלא מצינו שליח לד"ע אלא במעילה וא"כ ע"כ בשליחות יד דחייב רחמנא מדין פשיעה הוא ולא מדין שליחות ולזה קשיא ליה דישלם השליח דבמעילה דגלי רחמנא שליחות א"כ שליח של אדם כמותו וממילא פטור השליח אבל בעלמא דאין שליח לד"ע ואפילו בשליחות יד נמי לאו מדין שליחות דאשלד"ע בכל התורה כולה וא"כ ודאי תיקשי דיתחייב השליח לזה כת' שלשה דרכים באופן שפטור השליח דאל"כ אשלד"ע דלא אתרבי מעל כל דבר פשע אלא לחייב המשלח מדין פשיעה ומ"ש הסמ"ע או שאינו בר חיובא יבואר לפנינו הדרן לדברי מוהרי"ט ע"ש שהקשה דהא אכתי אצטריך בטביחה לחייב אפי' במידי דלאו בר שליחות וכגון בקטן וע"ש שכת' דלא אמרי ממעילה וטביחה ה"ל שני כתובין אלא לב"ש אבל לב"ה אית ליה שני כתובין במעילה ושליחות יד ולב"ה שליחות יד אפשר דלא מחייב אלא במידי שהוא בר שליחות וע"ש ולי נרא' דא"צ לחלק שליחות יד מטביחה וכמ"ש גבי טביחה דלאו מדין שליחות אלא משום שנהנה וכו' ה"ה בשליחות יד משום שפשע ומאי דקשיא ליה דאצטריך לרבויי קטן לאו קושיא היא דהא במעילה נמי חייב אפי' ע"י חש"ו וכדתנן במעילה שלח ביד חש"ו אם עושין שליחותו בעה"ב מעל וע"ש בתוס' מעילה דף כ"א ד"ה נתנו ע"ג הקוף וז"ל דכיון דשליח דמעילה בהוצאה ושינוי רשות הוא דהוי והכא הוי שינוי רשות ע"י שליחות בר דעת לכך מסתבר ליה לדמויי להנך דמייתי דאין קפידא בבר דעת ומ"מ אצטריך למילף שליחות מתרומה דלא תימא אין שלד"ע ומבואר מדבריהם דבמעילה מחייב ע"י חש"ו ומשום דאתעביד שליחותא ואפ"ה אי לאו דרבי קרא במעילה של"ע לא הי' מחייב ע"י שליח וא"כ נרא' דה"ה בשליחות נמי מחייב ע"י חש"ו דהוא נמי משום הוצאה ושינוי רשות היא דהוה ועמ"ש בסי' קפ"ב ס"ק ג'. וא"כ שפיר קאמרי דה"ל שני כתובין טביחה ומעילה או שליחות יד ומעילה משום דא"כ ניליף ממעילה משום דאיתנהי נמי ע"י חש"ו ובטביחה ודאי משמע דאיתיה אפי' ע"י חש"ו מהא דאמרו שליחות בטביחה משום דכתי' וטבחו או מכרו מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר ומכירה ע"י אחר אפי' מכר לנכרי או לקטן דהא קטן קונה מן התורה היכא דאי' דעת אחרת מקנה וא"כ ה"ה בשליחות יד נמי אפי' ע"י קטן מחייב אלא דמשום שליחות לא אתרבאי אלא במעילה ומש"ה המשלח חייב והשליח פטור כיון דהוא כמותו אבל בטביחה אינו אלא משום שנהנה ובשליחות יד משום שפשע ומש"ה צריך הסמ"ע לפרושי דבמקום דהשליח פטור דאל"כ השליח חייב כיון דאין שדל"ע בכל התורה כולה וכמ"ש ולפמ"ש דבשליחות יד חייב אפי' ע"י חש"ו כמו במעילה אם כן שפיר כת' הסמ"ע או שהשליח אינו בר חיובא וכמ"ש משכחת לה דאינו בר חיובא כגון בחש"ו: