קצות החושן על חושן משפט שג: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תגי קטע
מ ←‏סעיף א: תגי קטע
שורה 3:
===סעיף א===
<קטע התחלה=א/>
{{דה מפרש|ואפי' הקיפו חומה של ברזל </b>}} בפ' הכונס דף נ"ז א"ל אביי לרב יוסף ואת לא תסברא דשומר אבידה כש"ח דמי והא אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן הטוען טענת גנב באבידה משלם תשלומי כפל ואי ס"ד ש"ש הוי כו' קרנא בעי שלומי א"ל הבמ"ע כגון שטען טענת ליסטים מזויין כו' כיון דמיטמר מאינשי גנב הוא וכתבו תוס' ז"ל תימא אמאי מוקי לה בליסטים מזויין ודחיק למימר דגנב הוא לוקמה כגון שטען טענת גניבה באונס גדול כגון ששמר כספים בחפירה בקרקע שאי אפשר אלא במחילות תחת הקרקע דהוי אונס כליסטים מזויין או אם בא עליו חולי של טירוף הדעת או שינה נפלה עליו באונס או אונס אחר שאינו יכול לשמור ולרבה דפטר בסוף הפועלים על בעידנא דעיילי אינשי משכחת כפל שטוען טענת גנב בעידנא דעל או בעידנא דניימי אינשי ולהני אמוראי דפליגי התם מ"מ משכחת כדפרישית כו' ונראה לר"י דכיון שחייב הכתוב ש"ש בגניבה וסתם גניבה קרובה לאונס כדאמרי' בהשואל סברא הוא דבכל ענין שתהיה הגניבה יתחייב מגזירת הכתוב אפילו באונס גמור ואע"ג דבלסטים מזויין דהיינו שבוי' דקרא פטר בו הכתוב אע"פ שאין אונסו גדול יותר וע"ש:
 
ונראה דהיינו דוקא בגניבה הוא דחייב אפי אם היתה ע"י אונס גדול או שבא עליו חולי ואונס אחר שאינו יכול לשמור ומשום דכל גניבה קרובה לאונס ואפ"ה חייבו רחמנא ולסטים מזויין למ"ד גנב הוא נמי ראוי לחייבו כיון דכל גניבה חייב אפי' באונס אלא דגלי קרא לפטור שבוי' וכמ"ש תוס' אבל אבידה ע"י אונס כגון שבא עליה חולי או אונס אחר שאינו יכול לשמור הרי הוא פטור כיון דאבידה קרובה לפשיעה לא חייבו הכתוב ע"י אונס ולפ"ז אפי' לרבה דס"ל פ' הפועלים דף צ"ג בעל בעידנא דעיילי אינשי וגם בעידנא דניימי אינשי ובא זאב וטרף דפטור היינו דוקא משום דבא זאב וטרף אבל על בעידנא דעיילי אינשי או נם כד ניימי אינשי ונגנב גם לרבה חייב כיון דאפי' גניבה שע"י אונס חייבתו התורה כיון דכל גניבה קרובה לאונס וכן להנך אמוראי שם דפליגי אדרבה ומטעמא דאמרו שם דלהכי יהבי לך אגר כי היכא דלינטר נטירותא יתירתא היינו בבא זאב וטרף הוא דהוצרכו להך טעמא אבל בגניבה אפי' נטרי' נטירותא יתירא חייב וכגון שהקיפו חומה של ברזל ונגנב בא זאב וטרף כד נטריה נטירותא יתירותא ובא עליו אונס שינה פטור זה הנראה לענ"ד בשיטת תוס':