|
|
|
===סעיף ג===
<קטע התחלה=ג/>
{{דה מפרש|במתנ' מועטת </b>}} בפ' הזהב (דף מ"ט) אמר רב פפא ומודה ר' יוחנן במתנ' מועטת דסמכ' דעתי' ה"נ מסתברא דאמר ר' אבוהו אמר ר' יוחנן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי בן לוי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר אא"ב לא מצי למיהדר מש"ה רשאי אלא אי אמרת מצי למיהדר ביה אמאי רשאי אשתכח דקא אכיל טבלים ופי' רש"י מש"ה רשאי שיש לו לסמוך על מ"ש שארית ישראל לא יעשו עולה ולא יתננו ללוי אחר והיא מתנה מועטת ע"ש. וקשה נהי שמובטח לו שבודאי יתננו לו אכתי במאי קנה לעשותו עכשיו תרומת מעשר כיון דעכשיו עדיין אינו שלו ולא זכה בו. וראיתי בשטה מקובצת שהרגיש בזה וכת' ז"ל רשאי בן לוי לעשות כתב ר"מ אע"פ שלא קנאו בן לוי לא במשיכה ולא בהגבהה איירי במכירי לוי' דחשיב כאלו בא לידו כדאי' פ' כל הגט א"כ לא גרע מנותן רשות לחבירו שיתרו' מכריו על תבואה שלו הרא"ש ז"ל עכ"ל ואכתי לא אתברר דמ"ש דמיירי במכירי לוי' קשה ממ"נ אי נימא דמכירי כהונה חשיב כמו קנין ממש א"כ היכי מוכח מינה מתנה מועטת כיון דמכירי כהונה חשיב קנין ממש והוי זכיה גמורה ואי נימא שמכירי כהונה אינו קנין ממש אלא דמכירי כהונה ה"ל כמתנ' מועטת דאסור לחזור וכמבואר בתוס' פ' י"נ (דף נ"ג) ד"ה הכא במכירי כהונה ע"ש שכתבו טעמא דמכירי כהונה משום מתנה מועטת דאסור לחזור ואע"פ שאם רצה לחזור בו יכול לחזור בו מ"מ כל כמה דלא הדר הוי מוחזק ע"ש ועמ"ש בסי' ער"ח סקי"א וא"כ אכתי אינו אלא כמו מתנה מועטת דאינו קנין ואינו שלו והאיך יכול לעשותו מעשר ונהי דגבי בכור חשיב מוחזק אבל קנין אינו ומ"ש עוד דלא גרע מנותן רשות לחבירו שיתרום מכריו על תבוא' שלו נמי קשה לי דהא מעשר אינו שלו ואין לו בו אלא טובת הנאה וא"כ היכי מצי ליתן רשות לתרום משל אחרים ואפי' למ"ד טובת הנאה ממון אינו אלא בערך טובת הנאה אבל גוף התבואה אינו שלו ואפשר דהרא"ש ס"ל דלמ"ד טובת הנאה ממון ה"ל כאלו כל המעשר שלו ועמ"ש בסי' ער"ח סק"א סברא זו בשם הריטב"א אלא דאכתי תיקשי כיון דאנן קי"ל טובת הנאה אינו ממון וצ"ע ובעיקר הקושיא נראה לפמ"ש הרא"ש בנדרים (דף ל"ד) בשם הר"ר אליעזר ממיץ דהיכא דהיה לפניו ככר של הפקר ואין אדם סמוך לו אלא הוא שיכול לזכות בו יכול להקדישו כיון דבידו לזכות בו כדאמר בפ' אע"פ גבי שדה שמשכנתי לך יהי' הקדש משום דבידו לפדות' ע"ש. וה"נ כיון דודאי לא יחזור משום דשארית ישראל לא יעשו עולה ה"ל כבידו לזכו' כיון דודאי יתננו לו ולא יחזור ובידו מהני לכל הדברים לתרומה ולמעשרות כדאי' פ' האומר גבי בידו לתלוש ע"ש וה"נ ודאי יתננו לו אלא שמחוסר קנין והרי בידו לפדותו וכמ"ש ודוק:
<קטע סוף=ג/>
===סעיף ד===
<קטע התחלה=ד/>
{{דה מפרש|בחוב שיש לי אצלך </b>}} והוא דעת הרמב"ם פ"ו מהל' מכירה ע"ש במ"ש הרב המגיד דס"ל להרמב"ם דהא דאמרי' בפ"ב דקידושין ושוין במכר שלא קנה אידחי' מהאי סוגיא ר"פ הזהב ויש דמים שהן כחליפין דמי שור בפרה ואינו מחלק בין הנאת מחילה ע"ש אבל החולקין ס"ל דלא אידחי' האי סוגיא דפ"ב דקידושין והאי דפ' הזהב מיירי באומר להדיא בהנאת מחילת מלוה דכה"ג ודאי מהני במקום כסף וחוב הבא מחמת מכר משום דאינו שכיח אוקמה אדיני תורה שקונה במעות ובב"ח סי' קצ"ט הביא בשם הרמב"ן והרשב"א במה שהקשו בהאי סוגיא דדמי שור הרי הוא כחליפין דהא מלוה אינו קונה ומה שתי' דמיירי בהנאת מחיל' מלוה וכת' עלה ז"ל והא ודאי ליתי' דא"כ בחוב שלא מחמת מכר נמי יהא קונה בהנא' מחיל' מלוה ומ"ש זה מזה וכ"כ רבינו בסי' ר"ד להדיא דבהנא' מחיל' מלוה קונה אפילו בחוב שלא מחמת מכר עכ"ל ואינו קושיא דודאי הנאת מחיל' מלוה לא עדיף מכסף ממש וכיון דכסף אינו קונה מדרבנן ה"ה הנאת מחיל' מלוה דלא עדיפא אלא החוב הבא מחמת מכר דהוי מלתא דלא שכיחא אוקמה אדאורייתא בקרקע דנקנה בכסף מהני מחיל' מלוה כיון דהנאה זו כמו כסף ואם אינו בהנאת מחיל' אינו כסף כלל ומקדש במלוה אינ' מקודשת וכן במכר אינו קונה וזה פשוט. וכת' הב"ח בי"ד סי' ש"ך וז"ל והכי נקטינן דאפי' דיעבד דלא עביד אלא חדא או מעות או משיכ' הוי ספק בכור והארכתי בזה בתשו' ואפילו עביד תרוייהו מעות ומשיכ' אלא דלא נתן לו המעות מיד ליד בשעת הקנין אלא שהבטיח ליתן והאמין לו אע"פ שנתן אח"כ אין מעות אלו קונות ואין צ"ל אם הישראל היה חייב לגוי וא"ל פרתך קנוי' לי במעות כך וכך שאתה חייב לי והקנה לו הישראל דפשיטא דאין זה קנין מעות וכל זה נתבאר בתשובתי בס"ד עכ"ל וכ"כ בש"ך יו"ד שם ע"ש. ולפי מה שנתבאר דהנאת מחילת מלוה מהני כמו כסף א"כ ה"ה גבי בכור היכא דהי' הישראל חייב מהני ליה משיכה ושיאמר הרי פרתך קנוי' בהנא' מחיל'. אמנם לענ"ד נרא' דהיכא דאיכא משיכ' ומוכר לו בעד חובו מהני אליבא דכ"ע אפי' אינו אומר בהנאת מחיל' דלפמ"ש תוס' בע"ז פ' השוכר (דף ע"א) דאפי' למ"ד מעות קונות במציא' ומתנ' דליכא מעות לכ"ע במשיכ' ע"ש וכ"כ בהגהת אשר"י פ"ק דבכורות במוכר עובר פרתו דסגי בכסף אליבא דכ"ע כיון דאין לו מה למשוך ע"ש. וא"כ ה"נ במוכר בעד חובו סגי במשיכ' דלא גרע ממציא' ומתנ' כיון דאינו מחוסר כסף וה"ה בזה אינו מחוסר כסף דמוכר לו בעד חובו והרי נתקבל חובו ודוקא היכא שמוכר לו בעד כסף ועדיין לא קיבל את הכסף הרי מחוסר כסף אבל זה המקח אין אלו דמים ואינו קונה אלא בעד חובו והרי מוחל לו חוב וחשיב כאלו קיבל דמיו וכיון דאינו מחוסר כסף קונה במשיכ' גרידא כמו במתנה וזה נראה ודוק:
<קטע סוף=ד/>
|
