קצות החושן על חושן משפט שג: הבדלים בין גרסאות בדף
[גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ תגי קטע |
||
שורה 2:
{{המרת או.סי.אר2}}
===סעיף א===
<קטע התחלה=א/>
ונראה דהיינו דוקא בגניבה הוא דחייב אפי אם היתה ע"י אונס גדול או שבא עליו חולי ואונס אחר שאינו יכול לשמור ומשום דכל גניבה קרובה לאונס ואפ"ה חייבו רחמנא ולסטים מזויין למ"ד גנב הוא נמי ראוי לחייבו כיון דכל גניבה חייב אפי' באונס אלא דגלי קרא לפטור שבוי' וכמ"ש תוס' אבל אבידה ע"י אונס כגון שבא עליה חולי או אונס אחר שאינו יכול לשמור הרי הוא פטור כיון דאבידה קרובה לפשיעה לא חייבו הכתוב ע"י אונס ולפ"ז אפי' לרבה דס"ל פ' הפועלים דף צ"ג בעל בעידנא דעיילי אינשי וגם בעידנא דניימי אינשי ובא זאב וטרף דפטור היינו דוקא משום דבא זאב וטרף אבל על בעידנא דעיילי אינשי או נם כד ניימי אינשי ונגנב גם לרבה חייב כיון דאפי' גניבה שע"י אונס חייבתו התורה כיון דכל גניבה קרובה לאונס וכן להנך אמוראי שם דפליגי אדרבה ומטעמא דאמרו שם דלהכי יהבי לך אגר כי היכא דלינטר נטירותא יתירתא היינו בבא זאב וטרף הוא דהוצרכו להך טעמא אבל בגניבה אפי' נטרי' נטירותא יתירא חייב וכגון שהקיפו חומה של ברזל ונגנב בא זאב וטרף כד נטריה נטירותא יתירותא ובא עליו אונס שינה פטור זה הנראה לענ"ד בשיטת תוס':
וראיתי ביש"ש פ' הכונס סי' י"א שדחה כל ראיות התוס' ומ"ש תוס' ראיה מדדחיק לשנויי בלסטים מזויין גנב כו' כתב עלה דאדרבה חידוש קמ"ל דאפ"ה גנב הוא ותדע שהרי רבה מוקי בפרק הזהב גבי הא דשלחו שקליהן כגון שנגנב באונס בלסטים מזויין ולמה לא אוקמה כפשוטו כגון דעל בעידנא דעיילי אינשי או נם כד ניימי דס"ל לרבה דפטור וחשוב כאונס אלא או משום דחידוש אשמעי' דלסטים מזויין גנב או משום דחדא מינייהו נקט וא"כ ה"ה נמי גבי רב יוסף ע"ש ולפמ"ש גם רבה מודה בנגנב כיון דאפי' ע"י אונס גדול חייב ולא פטר אלא בא זאב וטרף. עוד שם ביש"ש וז"ל ועוד קשה לי בהא דמסקינן ס"פ השוכר את הפועלים האי רעיא דהוי קא רעי בהמות והחליקה אחת מהם אתא לקמיה דרבה ופטריה אמר מאי הוי ליה למיעבד הא נטרי כדנטרי אינשי א"ל אביי אלא מעתה אם עייל השומר לביתו בעידנא דעיילי אינשי ונגנבה או נאבדה ה"נ דפטור ונימא מאי ה"ל למיעבד א"ל אין ה"נ א"ל א"כ הוא ניים בעידנא דניימי אינשי ה"נ דאיפטר א"ל אין ה"נ וא"כ ש"מ להדיא דלא ס"ל לרבה הא דאיתא בירושלמי ובשאלתות עכ"ל והמעיין בגמ' שם דף צ"ג לא אמרו כלל לישנא דנגנבה והכי אמרי שם האי רעיא כו' שריק חדא מיניהו ונפלת למיא אתא לקמיה דרבה ופטריה אמר מאי ה"ל למיעבד הא נטר כדנטרי אינשי א"ל אביי אלא מעתה על למתא בעידנא דעיילי אינשי ה"נ דפטור א"ל אין גנא פורתא בעידנא דגנו אינשי ה"נ דפטור א"ל אין ולא הזכירו שם נגנבה וקאי באבידה כי האי דשריק חדא מינייהו דפטור ע"י אונס ורבה חשיב ליה אונס ואביי ס"ל דלא הוי אונס כשומר שכר דהוי ליה לנטרי' נטירותא יתירא אבל בגניבה אפי' לרבה דחשיב לי' אונס חייב כיון דכל גניבה קרובה לאונס וכמ"ש תוס' זה הנראה בשטת תוס' (ועמ"ש בסימן ע"ב ס"ק ה'):
<קטע סוף=א/>
===סעיף ב===
<קטע התחלה=ב/>
<קטע סוף=ב/>
▲<b>רועה שמצא גנב והתחיל להתגרות בו. </b> כתב מוהרי"ק שורש קכ"ה ז"ל אפי' היתה כונת הרועה לטובה כדי להפחיד הלסטים אפ"ה חייב דבדיבור בעלמא חייב השומר שכר מיהו דוקא דידעינן דבלא דיבורו לא הוי בא אבל בלא"ה לא עכ"ל. ומשמע מלשונו דוקא ש"ש הוא דחייב אבל ש"ח אם היה כוונתו לטובה כדי להפחיד הלסטים פטור. וראיה לזה נראה ג"כ מדברי הנימוקי יוסף פ' המפקיד גבי האי דאפקידיה גבי' ויהב לי' לאימי' ע"ש שכתב דוקא ש"ח מיפטר בטענה זו דסבר אם לא יאמר לה שהו' פקדון תשמור טפי אבל ש"ש לא והובא בש"ך סי' רצ"א. ומבואר דש"ח שכוונתו לטובה פטור משא"כ ש"ש דה"ל למידק טפי. ומ"ש מוהרי"ק דוקא דידעינן דבלא דיבורו לא הוי בא. ומשמע דמספיקא לא מחייבין אותו. ובסעיף ג' גבי דליקה משמע דמחייבין אותו מספק אם אינו יודע שודאי נשרפו לפי שאינו יכול לישבע ואפשר לחלק ועמ"ש בסי' ש"מ ס"ק ד':
===סעיף ג===
<קטע התחלה=ג/>
|