קצות החושן על חושן משפט קט: הבדלים בין גרסאות בדף
| [גרסה לא בדוקה] | [גרסה לא בדוקה] |
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יצירת דף עם התוכן "{{פרשן על שו"ע|קצות החושן|חושן משפט|קח|קט|קי}} {{המרת או.סי.אר2}}" |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{פרשן על שו"ע|קצות החושן|חושן משפט|קח|קט|קי}}
{{המרת או.סי.אר2}}
===סעיף א===
שומעין ליורש כת' הסמ"ע לא מיבעיא אם יש ליורש עתה מעות ורוצ' לפדותם דשומעין לו אלא אפי' אין לו מעות שומעין לו שישומו שאם יהי' לו מעות לא יתן רק כפי שויו וכו' ובמלו' שבא לגבות מהלוקח ובא לקבל שדה בלא שומא בדמי כל חובו שומעין להמלו' ע"ש כמ"ש הטור והמחבר לקמן ס"ס קמ"ד ע"ש בסמ"ע וכת' הש"ך ז"ל מיהו כל זה לדעת הטור והרא"ש אבל כבר העליתי לקמן בסי' קט"ו סק"א דלא כוותיהו אלא כהרמב"ם והראב"ד ובעל התרומות שער ב' וכן פסק הריב"ש בתשו' סי' תפ"ג דבכל ענין אין היתומים או הלוקח יכולין לסלק לבע"ח עד שיתנו לו כל שיעור חובו הא לאו הכי יכול למימר הקרקע שוה לי כל חובי וכן עיקר עכ"ל. ונרא' להביא ראי' דאין הלוקח יכול לסלקו בזוזי אם אינו מסלק לו כפי כל חובו דבפ' מי שהי' נשוי דף צ"א ההוא גברא דהוי מסקי' ביה אלפא זוזי ה"ל תרי אפדנא זבינהו חדא בחמש מאה זוזי וחדא בחמש מאה זוזי אתא בע"ח טרפה לחדא מנייהו הדר קא טריף לאידך שקל אלפא זוזי וקא אתי לגביה א"ל אי שויא לך אלפא זוזי לחיי ואי לא שקול אלפא זוזי ואיסתליק סבר רמי בר חמא למימר היינו מתני' אם אמרו יתומים הרי אנו מעלין על נכסי אבינו יפה דינר א"ל רבא מי דמי התם אית להו פסיד' ליתמי הכי מי אית ליה פסיד' אלפא יהיב ואלפא שקיל וכתבו תוס' בד"ה מאי פסיד' אית ליה וז"ל מכאן רגילין לומר דהא מסקי בהמקבל הניח' למ"ד אי אית ליה זוזי ללוקח לא מצי מסלקי בזוזי אלא למ"ד לסלוקי כו' היינו פלוגתא דרמי בר חמי ורבא דרמב"ח סובר הכא דלא מצי לסלוקי בזוזי ורבא סובר דמצי מיהו לרמב"ח ניחא אלא לרבא מנא לן דלמא הא דהוי הכי מצי לסלוקי משום שלא הי' רוצ' ליקח האפדנ' אלא בה' מאות והלוקח רוצה לתת אלפא ולכן סילקו אבל היכא דרוצ' הבע"ח ליקח הקרקע באותן דמים שרוצ' הלוקח לסלקו מצי למימר דמודה רבא דלא מצי מסלק וי"ל דמ"מ כל שעה יסלקנו שיושם לו הקרקע כפלים על שוי' עכ"ל נמצא דטעמא דלוקח מצי מסלק בזוזי לבע"ח הוא רק משום דמעלה אותו בשויו כפלים על חובו אבל אם אינו מעלה יותר מחובו אין הלוקח יכול לסלק משעבודו של בע"ח דרמב"ח דסובר דאין הלוקח יכול להעלות בדמים סובר מה"ט דלא מצי מסלק בזוזי ואם כן היכא דהלוקח מסלק לבע"ח בכדי חובו ניחא דיכול הלוקח לומר לדידי שוה הקרקע יותר מחובך ואני קניתי את הקרקע ושלי הוא ולדידך אינו מגיע יותר מחובך כיון דלית ליה פסידא מצי הלוקח לומר הרי אני מעל' על הקרקע זו אבל כ"ז שאינו מסלק לבע"ח כפי חובו אין הבע"ח צ"ל לדידי שוה כל חובי אלא כיון דאין הלוקח מצי אמר אני מעל' יותר מחובך דאם יעלה בכדי חובו הרי צריך לסלקו בכדי חובו עכ"פ וא"כ ממילא לא מצי לוקח מסלק בזוזי לבע"ח משעבודו עד שיאמר הלוקח אני מעל' על הקרקע יותר מחובך וא"כ מה שכת' בעה"ת בשער ג' חלק ששי וז"ל אם הלוקח או היתומים רוצים לסלקו בדמים ואינו שוה אלא פלגא חובו והוא טוען לדידי שוה כל חובי י"א שא"י לומר כן והראב"ד כת' שיכול לומר כן והובא בב"י סי' קט"ו ע"ש אין אנו צריכין להאי שיאמר הבע"ח לדידי שוה כל חובי אלא כיון דאם אינו שוה אלא בכדי חובו והרי צריך לסלקו כל חובו נמי אין הלוקח יכול לסלקו אלא משום שהלוקח אומר לדידי שוה יותר מחובך וא"כ צריך עכ"פ לפרוע בכדי חובו וז"ב ודו"ק. אלא דנרא' דהיינו דוק' בלוקח דגבי לוקח ליכא טעם שיוכל לסלקו בזוזי אלא מטעמא דרבא שיאמר לדידי שוה יותר מחובך וכ"ז שאינו אומר כן אינו יכול לסלקו בחובו וכמו שסובר רמב"ח דאין הלוקח יכול לסלקו בזוזי כיון דלא ס"ל שיאמר לדידי שוה יותר מחובך אבל גבי יורש בדלאו ה"ט נרא' דיכול לסלקו בזוזי אפי' אינו מעל' יותר מחובו ומשום דשומ' הדר' ליורש אפי' אחר שומא והכרז' ומכ"ש שומא והכרז' ובודאי גם רמב"ח אע"פ דלא ס"ל שיכול להעלות הלוקח ביותר משויו אפ"ה מוד' ביורש דיכול לסלקו ומשום דינא דשומ' הדרא וכמ"ש הרא"ש בפ' מי שהי' נשוי להוכיח מפלוגתא דרמב"ח ורבא דגבי לוקח לא שייך דין שומא הדרא דאי הוי ביה דין שומא הדרא אין סובר רמב"ח דאינו יכול לסלקו הא אפי' אחר גביה יכול לסלקו משום ועשית הישר כו' ע"ש וכיון דגבי יורש לא צריכין להאי מילתא שיאמר הרי אני מעלה אפי' בכדי שויו יכול לסלק וכמו לרמב"ח דס"ל דיורש ודאי מסלק משום שומא הדרא אם כן היכא דאינו שוה אלא פלג חוב מצינו למימר דיכול לסלק דבעל חוב לא מצי אמר לדידי שוה כל חובי והיורש אע"ג דאינו מעלה ביותר משויו יכול לסלקו משום שומא הדרא ולפי"ז ?לתברר לפנינו טעמא רבה לחלק דין יורש מדין לוקח דבטור כתוב כאן דהיורש מצי לסלק בכדי שומתו ובסי' קל"ד גבי לוקח כת' דאינו יכול לסלק משומתו והסמ"ע כת' משום טובת הלו' הוא ולפי מה שכת' אפי' מת הלו' נמי אין הלוקח יכול לסלק לבעל חוב כ"ז שאינו נותן לו בכדי כל חובו דאע"ג דאין הבע"ח יכול לומר לדידי שוה כל חובי מ"מ כ"ז שאין הלוקח מעלה ביותר מחובו א"י לסלקו משיעבודו שיש לו על הקרקע אבל יורש אפי' אינו מעלה ביותר מחובו יכול לסלקו משום דינא דשומא הדרא ודו"ק:
| |||