ספר המידות השלם סימני ספר המידות: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה בדוקה][גרסה בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 96:
 
 
{{נוסח|{{גודל גופן|4|'''הביטחון'''}}|מובא כאן ב"סימני ספר המדות" בפני עצמו ולא בתוך "השמחה", וכמו שהוא שער בפני עצמו ב"ספר המדות הקצר" (לפני הסימנים באותו כתב יד), וכן בספר "תיקון מידות הנפש" לרשב"ג (שעל פיו בנוי סדר השערים בארחות צדיקים). ייתכן שזהו סדר השערים המקורי והנכון של "ספר המידות", למרות ש"הביטחון" נבלע בתוך "השמחה" בשאר כתבי היד ובדפוסים של או"צ (וראה עוד בדף המידע על מהדורת או"צ בוויקיטקסט}} – שורש הביטחון הוא שיסמוך על חסדי האל שיעשה לו הטוב בכל ענייניו, והוא בוחר לו הטוב יותר ממה שהוא בוחר לעצמו. וצריך הבוטח לידע שהקדוש ברוך הוא – הוא החומל, ושאינו מעלים עינו ממנו, ואין לו מונע מלעשות {{נוסח|חפצו|בכתב היד "חפיצה"}} של הבוטח. והוא יודע מה טוב לו, והוא מנהיגו ומשמרו עד היום. ואין אדם יכול לברוח מהנהגתו, ולא יגיע לו נזק או טובה אלא ברשות האל. והוא בתכלית הנדיבות והחסד, ואין לו הפסק לעולם. ועד. והוא רואה מחשבות הלב, ויודע אם בוטח בו בלב שלם. ויבטח בשם על ענייני גופו ופרנסתו, ויבטח בו שיתן לו השגת יד לפרנס אשתו ובני בניו, ולהדריכם בדרך ישרה.
 
ויבטח בו שיטהר לבו ליגיעתו, לעבודתו העליונה. ויבטח בו שיזמין לו המצות, ולימוד התורה, ושיתן לו היכולת לעשות הכל, ושישרת לו בכל איבריו באמונה ובכיון ליחד הלב אליו. ויבטח שיזכהו שיראה בימיו במהרה ביאת משיח, ובניין בית המקדש. ויבטח שיזכה לעולם הבא לאור הגדול.
שורה 340:
 
 
{{גודל|170|'''הַבִּטָּחוֹן'''}} – שֹׁרֶשׁ הַבִּטָּחוֹן הוּא שֶׁיִּסְמֹךְ עַל חַסְדֵי הָאֵל שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ הַטּוֹב בְּכָל עִנְיָנָיו, וְהוּא בּוֹחֵר לוֹ הַטּוֹב יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהוּא בּוֹחֵר לְעַצְמוֹ. וְצָרִיךְ הַבּוֹטֵחַ לֵידַע שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – הוּא הַחוֹמֵל, וְשֶׁאֵינוֹ מַעֲלִים עֵינוֹ מִמֶּנּוּ, וְאֵין לוֹ מוֹנֵעַ מִלַּעֲשׂוֹת חֶפְצוֹ שֶׁל הַבּוֹטֵחַ. וְהוּא יוֹדֵעַ מַה טוֹב לוֹ, וְהוּא מַנְהִיגוֹ וּמְשַׁמְּרוֹ עַד הַיּוֹם. וְאֵין אָדָם יָכוֹל לִבְרֹחַ מֵהַנְהָגָתוֹ, וְלֹא יַגִּיעַ לוֹ נֶזֶק אוֹ טוֹבָה אֶלָּא בִּרְשׁוּת הָאֵל. וְהוּא בְּתַכְלִית הַנְּדִיבוּת וְהַחֶסֶד, וְאֵין לוֹ הֶפְסֵק לְעוֹלָם וָעֶד. וְעֵדוְהוּא רוֹאֶה מַחְשְׁבוֹת הַלֵּב, וְיוֹדֵעַ אִם בּוֹטֵחַ בּוֹ בְּלֵב שָׁלֵם. וְיִבְטַח בַּייָ עַל עִנְיָנֵי גּוּפוֹ וּפַרְנָסָתוֹ, וְיִבְטַח בּוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַשָּׂגַת יָד לְפַרְנֵס אִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בָּנָיו, וּלְהַדְרִיכָם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה.
 
וְיִבְטַח בּוֹ שֶׁיְּטַהֵר לִבּוֹ לִיגִיעָתוֹ, לַעֲבוֹדָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה. וְיִבְטַח בּוֹ שֶׁיַּזְמִין לוֹ הַמִּצְוֺת, וְלִמּוּד הַתּוֹרָה, וְשֶׁיִּתֵּן לוֹ הַיְּכֹלֶת לַעֲשׂוֹת הַכֹּל, וְשֶׁיְּשָׁרֵת לוֹ בְּכָל אֵיבָרָיו בֶּאֱמוּנָה וּבְכִוּוּן לְיַחֵד הַלֵּב אֵלָיו. וְיִבְטַח שֶׁיְּזַכֵּהוּ שֶׁיִּרְאֶה בְּיָמָיו בִּמְהֵרָה בִּיאַת מָשִׁיחַ, וּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְיִבְטַח שֶׁיִּזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא לָאוֹר הַגָּדוֹל.