התורה והמצוה ויקרא יג יט-כג: הבדלים בין גרסאות בדף

ואם תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה: היה די שיאמר "ואם לא פשתה בעור" ולמה אמר "ואם תחתיה תעמוד" שמ"ש הראב"ע "עמדה במקומה כי יש נגע שיסע ממקום אל מקום"-- אינו נכון, שא"כ אם נעתק הנגע ממקומה אף שלא פשה יטמא!, והיל"ל "ולא פשתה" בוי"ו, ובפסוק הקודם היל"ל "ואם תעתק ממקומה או אם פשה תפשה"... והמבארים פירשו שלא פשתה לעמוד במקום שלא היה קודם לכן תחתיה. וכ"ז דוחק כי כל עומד, עומד תחתיו בכל מקום שיעמוד. ופירשו חז"ל שבא להוציא אם פשתה לעור הבשר או לעור המכוה, ופירושו ואם תחתיה לא פשתה-- שאם פשתה שלא תחתיה אל מקום זולת מקומה אינו פשיון. כי שם תחת הוא שם מצטרף נגד עליון אשר עליו, וזה הבדלו משם מטה שיאמר גם אל הדבר מצד עצמו, משא"כ התחת היא תמיד תחת איזה דבר אשר עליו. (וכבר באר זה הרש"ף באורך) וכשיבוא שם "תחת" על המקום יציין המקום המונח תחת המתקומם כמו "שבו איש תחתיו" פי' על המקום אשר תחתיו. וכן "וישבו תחתיו במחנה", "ונטעתיו ושכן תחתיו". ויש הבדל בין תחתיו ובין במקומו, שהמקום כולל גבול גדול המיוחד לאיזה דבר-- "וישאל את אנשי מקומה", "לא יעשה כן במקומנו"-- היא כל העיר, אבל "תחת" היא רק המקום שתחת גופו ולכן אמרו ([[עירובין נא א|עירובין דף נא]]) שבו איש תחתיו- אלו ד' אמות, אל יצא איש ממקומו- אלו אלפים אמה. ושם (דף מח) שבו איש תחתיו, כתחתיו וכמה תחתיו? גופו ג' אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו. מבואר ש"תחתיו" הוא רק תחת גופו אבל "מקומו" יכלול גם המקום שיצא שם לפרקים לטייל וכמ"ש "ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה" שהוא אלפים אמה כמש"ש. וממילא "תחתיו" של הבהרת היא צרבת השחין ועל זה אמר אם תחתיו לא יפשה אף שיפשה למקום בלתי תחתיו-- טהור. וכבר למד זאת (בסימן קג) ממ"ש בשחין פרחה ובא א' למעט עור הבשר וא' למעט עור המכוה.