כסף משנה/הלכות בכורות: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישורים פנימיים לתלמוד באמצעות AWB
מ קישורים פנימיים לתלמוד באמצעות AWB
שורה 64:
ומ"ש בין לכהן בין לישראל. שם (דף ח':) אמר רב חסדא ל"ש (דמותר למכרו תמים) אלא כהן לכהן אבל כהן לישראל אסור וכו' מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות, ובתר הכי בעובדא דמר זוטרא איקלע לבי רב אשי אמרינן דלא סבירא להו הא דרב הונא בריה דרב יהושע דקאמר על מילתיה דרב חסדא, וכיון דבי רב אשי דבתרא הוא סברי דאפילו לישראל שרי ומר זוטרא נמי משמע דקבלה מינייהו הכי נקטינן:
ומ"ש בכור בעל מום יש לכהן למוכרו בכל זמן וכו'. בר"פ כל פסולי המוקדשין (דף ל"א) ובפ"ק דתמורהד[[תמורה ה א|תמורה (דף ה')]].
 
ומ"ש וכשהוא מוכר בשר בכור בעל מום מוכרו בבית אבל לא בשוק. משנה ר"פ כל פסולי המוקדשין שם.
שורה 89:
רחל שילדה כמין עז וכו'. משנה בפרק ב' ד[[בכורות טז ב|בכורות (דף ט"ז:)]].
 
ומ"ש והוא בעל מום קבוע וכו'. בפ"ק דבכורותד[[בכורות ג א|בכורות (דף ג')]] מימרא דר' יוחנן.
 
ומ"ש אפילו פרה שילדה כמין חמור וחמור שילדה כמין סוס פטור מן הבכורה. משנה בפ"ק דבכורותד[[בכורות ה א|בכורות (דף ה')]] ובגמ' (דף ו') איבעיא להו פרה שילדה כמין חמור ויש בו מקצת סימנים מהו וכו' את"ל כיון דאידי ואידי בני מיקדש בבכורה קדוש חמור שילדה כמין סוס מהו וכו' את"ל כיון דמין טמאה הוא קדוש פרה שילדה כמין סוס מהו הכא ודאי הא טמאה והא טהורה הא בת מיקדש בבכורה והא לאו בת מיקדש בבכורה או דילמא סימנים מילתא היא ולא איפשיטא. וכבר נודע דרך רבינו לפסוק כאת"ל ומפני כך פסק בפרה שילדה כמין חמור שאם יש בו מקצת סימני פרה הרי זה בכור לכהן ולענין חמור שילדה כמין סוס דאמרינן ביה את"ל כיון דמין טמאה הוא קדוש אע"פ שלא הזכירו כאן בסוף הלכות בכורים כתב שאם יש בו מקצת סימני חמור חייב ולענין פרה שילדה כמין סוס ויש בו קצת סימני פרה כיון דלא איפשיטא פסק שהוא ספק בכור.
 
ומ"מ מ"ש בבבא זו אע"פ שיש בו מקצת סימני אינו נוח לי דמפשטא דלישנא איכא למשמע דאין בו מקצת סימני פרה ויש בו מקצת סימני פרה שוין הם דשניהם ספק ואינו כן שאם אין בו סימני פרה ודאי אינו בכור כלל וצ"ל שלא השוום אלא לענין שאינם בכור ודאי אבל הא כדאיתיה והא כדאיתיה שזה אינו בכור כלל וזה ספק וזה פשוט.
שורה 121:
בכור שאחזו דם יקיז וכו'. משנה שם (דף ל"ב:) פלוגתא דתנאי וכן בברייתא ופסק כר"ש דמתניתין ודברייתא דהכי איפסיקא הלכתא בגמ':
 
מותר להטיל מום וכו'. מימרא דרב יהודה בפ"ק דבכורותד[[בכורות ג א|בכורות (דף ג')]].
 
ומ"ש בד"א בזמן הזה וכו'. ריש פ' כיצד מערימין (דף מ'):
שורה 140:
==פרק ג==
אין שוחטין את הבכור אלא ע"פ מומחה וכו'. בפ"ק דסנהדריןד[[סנהדרין ה א|סנהדרין (דף ה')]].
 
ומ"ש אפילו היה מום גדול וגלוי לכל וכו'. יתבאר בסמוך.
שורה 201:
בהמת השותפין חייבת בבכורה וכו'. פלוגתא דתנאי בר"פ ראשית הגז (דף קל"ה) ופסק כת"ק.
 
ומ"ש שאם היה שותף בפרה או בעובר אפילו היה לנכרי אחד מאלף וכו'. טעמו דכיון דיש לו חלק בכל הבהמה אפילו הוא אחד מאלף שותף מיקרי ואמרינן בריש [[בכורות ג א|בכורות (דף ג')]] בכור מקצת בכור משמע כתב רחמנא כל עד דאיכא כוליה.
 
ומ"ש באם או בולד. הכי אמרינן בריש [[בכורות ב א|בכורות (דף ב')]].
 
ומ"ש היה לו באחד משניהם אבר אחד וכו'. שם (דף ג') וכמה תהא שותפות של נכרי ותהא פטורה מן הבכורה כלומר כשהנכרי אינו שותף אלא באבר אחד במה תהא שותפותו ויפטור מן הבכורה אמר רב הונא אפילו אזנו מתקיף לה ר"נ ולימא ליה שקול אזנך וזיל אתמר רב חסדא אמר דבר שעושה אותו נבלה ורבא אמר דבר שעושה אותו טריפה ובתר הכי אר"י אפילו מום קל. ופירש"י אפי' אין לנכרי שותפות אלא באזנה שאם היה נוטל חלקו אינה לא נבילה ולא טריפה אלא מום קל בעלמא פטורה מן הבכורה ופסק רבינו כר"י ורב הונא. וא"ת היכי משכחת לה שיחתך שום אבר ולא תהיה בעלת מום. וי"ל דמשכחת לה כגון שהיה יתר אצבע בידו או ברגלו ואין בו עצם שאם חתכו כשר:
שורה 395:
ומ"ש אבל אם קרא לתשיעי או לי"א עשירי וכו' עד מפני שהוא עצמו כתמורה. משנה בפ' בתרא דבכורות:
 
ומ"ש וטעון נסכים כשלמים ואינו עושה תמורה. בסוף [[בכורות ס א|בכורות (דף ס')]] במשנה פלוגתא דר"מ ור"י ופסק כר"י.
 
ומ"ש בד"א כשהיה המונה הוא בעל הבהמות וכו'. מימרא בסוף [[בכורות סא א|בכורות (דף ס"א)]] ופסק כרב פפא לגבי רב פפי והכי קי"ל בכל דוכתא דטעות שליח בכל שהוא דא"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי: