התורה והמצוה ויקרא טו כה-כז: הבדלים בין גרסאות בדף

(ביאור משנה ג) אולם עדיין יש להסתפק על יום יא' שאינו ראוי לספירת ז' נקיים של ראיית א'ב'ג' (שכלים בעשירי), מנין שיצטרף לזיבה? והשיבו ''ת"ל בלא עת נדתה''{{ססס}} ודבריהם יקרים מפנינים ובנוים לתלפיות כי יש הבדל בלשון בין מלת '''עת''' ובין '''ימי'''. כשרוצה לציין ההמשך הזמני של איזה דבר ידבר תמיד בלשון "כל ימי" "כל הימים"-- "כל הימים אשר אתם חיים על האדמה", "כל הימים אשר בן ישי חי", "כל ימי נדר נזרו", "כל ימי אשר הנגע בו", וכדומה ורצונו לומר ''כל זמן המשך הדבר''. אבל כשירצה לציין מתי שחל איזה דבר בנקודה מיוחדת מן הזמן יציינו במלת "עת"-- "לא עת האסף המקנה", "עת ללדת ועת למות" וכן כל העתים המנויים שם, "ונתתי מטר ארצכם בעתו", ובסנהדריןוב[[סנהדרין קב א|סנהדרין (דף קב)]] יש עת מזומנת לטובה ועת מזומנת לפורעניות, ובזוהר וירא (דף קטז) מאי טעמא עת? דאית עת וזמן לכולא, וכן שם (פר' מקץ דף קצד).

וכן אמר במגילהב[[מגילה כ א|מגילה (דף כ)]] על מה שנאמר שם וכן שומרת יום לא תטבול עד שתנץ החמה-- מאי שנא שומרת יום? סלקא דעתך אמינא תהיה כראיה ראשונה של זב שאתקיש לבעל קרי שטובל ביום, והאי ביממא לא מצי טבלה דכתיב "כל ימי זובה כמשכב נדתה יהיה לה", ליעביד קצת שימור ותטבול...קמ"ל כיון דבעי ספירה וספירה ביממא הוא. ובזה תבין מ"ש בהוריותב[[הוריות ד א|הוריות (דף ד)]] ''שומרת יום הא כתיב וספרה לה--מלמד שסופרת אחד לאחד'' והקשה הב"ש הא בנדה (דף עא) למד מן "יהיה לה) ומחק גירסא זו, ולמה שאמרנו עיקר הטעם משום ספירה.