התורה והמצוה ויקרא א טו-טז: הבדלים בין גרסאות בדף

ובמשנה ג' למד עוד ממה שכתוב "הכהן..ומלק" שמליקה צריכה להיות בגופו של כהן. וזה בנוי על יסוד מוסד בטבע הלשון שיקדים תמיד את הפעל קודם לשם הנושא-- "וערך הכהן" "וידבר ה' ", "וימל אברהם", וכדומה. וכל מקום שהקדים את שם הנושא קודם אל הנשוא כיון איזה דיוק בהנושא ואיזה גדר והבדל וכדומה (וכמ"ש באילת השחר פרק יב). {{ררר}}והיה צריך לומר פה "ומלק הכהן את ראשו", ולמה הקדים שם "הכהן" קודם לפעל שלו? ועל כרחך בא לדייק שהכהן בעצמו ימלק, לא על ידי כלי (כי מן הדין הייתי אומר שהוא כל שכן משחיטה שקבע לה כלי, כמו שלמד בזבחיםב[[זבחים צו ב|זבחים (דף צו:)]]).

וכן מה שכתוב פה "ונמצה דמו" ובחטאת העוף "והנשאר בדם ימצה" פירושם שיסחוט עד אחריתו. ולפי זה מה שכתוב בספרא ובזבחיםוב[[זבחים סה א|זבחים (דף סה)]] ''ונמצה דמו-- דם כולו'' -- זה נודע מן פעל "ונמצה". ומה שאמרו ''אוחז בראשו ובגוף ומוצה''-- זה פירושם על "דמו" (שהכינוי אינו מוסב על ראשו רק על העוף. ושכן מ"ש אחריו "והסיר את מוראותו" הכינוי מוסב על העוף) ופירושו ''דם העוף'', שכולל הגוף והראש.{{ססס}}ובזה לא יקשה הא ר' יהודה סתמא דספרא סובר בספרא {{ממספרא|מלבי"ם|אחרי מות|פרק יא|מ"ט}} ובחוליןוב[[חולין פח א|חולין (דף פח)]] ''דדמו אפילו מקצת דמו'' -- כי הלימוד של ''דם כולו'' הוא מן פעל "ונמצה", כן נראה.

ובארו חכמים שמה שכתוב "על קיר המזבח" היינו על קיר העליון למעלה מחוט הסקרא (הגם שממדת הקל וחומר יש לומר שהוא למטה דהא חטאת העוף מזה דמה למטה מן החוט אף שדם חטאת בהמה למעלה, וכל שכן עולת העוף שגם דם עולת בהמה למטה). ולמדו זה בדרכי ההיקש, שכבר כתבנו (בסימן עט) שאחד מדרכי ההיקש הוא שיכפול הכתוב שם אחד שלא לצורך כדי ללמוד שני השמות הבאים במאמר זה מזה, כמו שכפל שם "המזבח" גבי מליקה והקטרה להדמותם זה לזה כמו שכתבנו שם. והוא הדין מה שכפל שם "המזבח" גבי הקטרה וגבי מיצוי שהיה יכול לאמר "והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קירו", שמבואר שאין דרך לכפול השם ולשנותו במאמר אחד רק להזכירו על ידי כינוי, וכל מקום שכפל את השם בא לדרוש כמ"ש באילת השחר (פרק טו). ובא ללמד ששם "מזבח" הנזכר גבי הקטרה הוא עצמו השם שנזכר גבי מיצוי, ומה הקטרה למעלה אף מצוי למעלה [<small>בזבחים דף סה גרס בברייתא זו ''וכי לאחר שהקטיר חוזר וממצה'', וכן גריס רש"י. אמנם בספרא גריס זה במשנה ה', וכן כתב בחוליןב[[חולין כא ב|חולין (דף כא:)]] דכן גרס לה בספרא, וכן כתב בפירוש התורה. וגירסא זו עיקרית.</small>]

ואמר (במשנה ח') שהיה עולה בכבש ומשם פנה לסובב (<small>שהיא כניסה שניה שבגובה המזבח כדתנן ברפ"ג דמדות ''עלה אמה וכנס אמה זה יסוד, עלה חמש וכנס אמה זה הסובב''</small>). ושני כבשים קטנים יוצאים מן הכבש שבהם פונים ליסוד ולסובב כמו שמובא בזבחיםב[[זבחים סב ב|זבחים (דף סב:)]]. ומשם בא לו לקרן דרומית מזרחית שקרובה לבית הדשן להשליך שם מוראה ונוצה (כמ"ש בדף סד:) ושם מולק ומוצה.

ודעת הת"ק דהזיה כשרה אפילו אחת למטה מרגליו, רוצה לומר - למטה מן הסובב שעליו עמד ברגליו; כי חוט הסקרא המבדיל בין דמים העליונים והתחתונים היה אמה למטה מן הסובב, וכל שמוצה למעלה מן החוט --אף שהיא למטה מן הסובב-- כשר, כי סבירא ליה דיכול לעשות מערכה ולהקטיר על גבי הסובב ואם כן הוא מקום הקטרה. ורבי נחמיה ור' אליעזר בן יעקב סבירא להו שאין להקטיר על הסובב, ולכן סבירא להו דאין נעשית אלא בראשו של מזבח, שרק שם הוא מקום הקטרה. כן פירשוהו בזבחיםב[[זבחים סה א|זבחים (דף סה)]].

אבל בקרקבן יש פלוגתא בספרא ובזבחיםוב[[זבחים סה א|זבחים (דף סה)]] -- שלדעת אבא יוסי צריך להסיר גם אותו, ולדעת התנא קמא אינו צריך להסירו כי הפרש שבו יוסר בקל שלא על ידי רחיצה ואינו בכלל "מוראתו" לדעת התנא קמא.

ולפי זה מ"ש במשנה [[זבחים סד ב|זבחים (דף סד:)]] ''והסיר את המוראה ואת הנוצה ואת בני מעיים היוצאים עמה'' אתיא כתנא קמא, וכן פסק הרמב"ם (פרק ו מהל' מעשה הקרבנות הלכה כא). והרא"ם והקרבן אהרן ויתר המפשרים ראשונים ואחרונים נדחקו בזה ללא צורך.