התורה והמצוה על במדבר ו כג: הבדלים בין גרסאות בדף

[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בוט טוען עדכון
 
מ ←‏top: קישורים פנימיים לתלמוד באמצעות AWB
שורה 5:
'''קלט'''. דבר אל אהרן ואל בניו מפני שהוא מצות כהנים יחד הדבור לכהנים. ומה שאמר דבר לישראל, מעשה בכל אדם צריך לרבות הגרים. היינו כל מקום שכתוב בני ישראל צריך ריבוי על גרים ובארתי זה באורך בהתורה והמצוה ( ויקרא קצא ).
 
'''קמ'''. כה תברכו , חז"ל למדו שג' דברים מעכבים בברכת כהנים, שיהיה בלשון הקודש ובעמידה ובנשיאת כפים. כמה שאמר בש"ע א”ח (סי' קכח סעיף יד) ילמד לשון הקודש ממלת כה, וזה דעת ר' יהודה בסוטהב[[סוטה לח א|סוטה (דף לח)]] שמבדיל בין מלת כן ובין מלת כה. שמלת כה מצין שלא ישנה דבר ויהיה בלשון הזה, וכמה שאמר במכלתא כה תאמר אל בית יעקב, כה, כענין הזה, כה, שלא תפחות ולא תוסיף. ולמדו שיהיה בעמידה מברכות של הלוים.
 
ור' נתן למד שמה שאמר בפ' עקב לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך מבואר ששניהם בעמידה, כן גי' הגמ' וכן הגיה הגר”א כאן. ולמדו שיהיה בנשיאת כפים ממה שאמר וישא אהרן את ידיו. ור' יונתן אמר שי”ל שרק בענין זה שהיה ראש חודש וקרבן ציבור וכהן גדול. אך כבר אמר לשרתו הוא ובניו ששרות שניהם שוה, ושאין חילוק בין הזמנים דהא כתיב כל הימים, וה"ה לענין ברכה דאיתקיש לשירות. וכ”ז מובא בסוטה שם, ועי' בשו"ת שב"י (ח”ב ס”א) ובשו"ת נוב”י מהד"ק (סי' ה').
 
'''קמא'''. כה תברכו, פי' חז"ל שבמקדש צריך לברך בשם המפורש ממה שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל. ור' יונתן למד ממה שאמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי, ובגמ' [[סוטה לח א|סוטה (דף לח)]] מהפך דברי ר' יאשיה לדברי ר' יונתן, וכבר בארתי זה בהתו"ה ( יתרו ו ) עיי”ש.
 
.
 
'''קמב'''. אמור להם , כבר בארתי בהתו"ה ויקרא ( ויקרא ח ויקרא קצא) שכל מקום שנאמר בני ישראל י”ל שבא בדיוק רק בני ישראל סבא לא גרים, ורק בנים לא בנות. וריבה אותם ממה שאמר אמור להם במקור תחת הצווי שפירושו בצד א' ברכות האמורים להם שברכם הקב"ה והם כוללים גם הנשים והגרים,כמה שאמר לקמן ברכך ה' בברכה המפורשת כן גריס בחוליןב[[חולין מח א|חולין (דף מח)]] אמור להם לכולהו. וממה שאמר ואני אברכם, מפרש שיברך את הכהנים והוא דעת ר' ישמעאל שם, ולקמן ( נשא קמה ) מביא דעת ר”ע שם.
 
'''קמג'''. אמור להם, כבר בארתי ( ויקרא ג) בהבדלים שבין דבור ואמירה שאמירה היא תמיד מסובה אל אחר ונוכל לשאול תמיד אל מי אמר. ומזה ידעינן שנאמר להם פנים כנגד פנים ושיהיה שומע. כמו שאמר מנמוקי הרד"ק. ומה שלא אמר אמרו להם, כמו שאמר כה תברכו בלשון רבים, הוציאו לדרשו על הש”ץ, וכמו שתרגם כד ימרון להון שמחויב לברך אם אמור להם, שאז עוברים בעשה כשאין מברכים.