התורה והמצוה ויקרא יג ד: הבדלים בין גרסאות בדף

והנה מ״ש "ואם בהרת לבנה היא" מלת "היא" בא שלא בדקדוק, שמלת "הוא" במאמר התנאי מציין את הנושא, למשל "ואם דל הוא" ר״ל המביא הקרבן, "אם בן הוא... ואם בת הוא" פי׳ הנולד. ופה אי אפשר לפרש "אם בהרת לבנה היא" על הנגע --אם הנגע היא בהרת-- דהא גם עד עתה דבר מבהרת לבנה. והראי׳ שמלת היא בא בפירוק, וזה מעיד שאינו רומז על הנגע, שהוא זכר וא״כ ראוי שיאמר "ואם בהרת לבנה בעור בשרו" ומלת היא מיותר. לכן פירשוהו חז״ל כמאמר מוסגר בפ״ע ששיעור הכתוב "ואם בהרת בעור בשרו", ושתי מלות לבנה היא באו באמצע המאמר בפ״ע במאמר מוסגר (לבנה היא), ר״ל דע שבהרת היא לבנה ואחר שידענו שכל הד' מראות הם לבנים בהכרח פירושו שהיא הלבנה שבכולם וז״ש (במשנה ב) יכול כשם שהיא שלישי בכתוב היא שלישי למראות ת״ל "לבנה היא"--היא לבנה ואין למעלה ממנה. ובשבועותוב[[שבועות ואו א|שבועות (דף ואו)]] ומנ״ל דבהרת עזה היא. אמר אביי אמר קרא "ואם בהרת לבנה היא"--היא לבנה ואין אחרת לבנה. אביי לא הביא הברייתא דפה כי אביי למד עוד ענין אחר שבהרת עזה היינו שהיא סוג אחר משאת, כי שאת היא הגבוה בלתי מבריק ובהרת עמוקה ומבריק וזה לדברי חכמים שהם שני סוגי לובן. וברייתא דפה לר״ע שס"ל שזה למעלה מזה ואינו מקפיד על הסוג כמ״ש זה בארך למעלה (סימן לח) ובת״י תרגם מ״ש תחלה "ומראה הנגע עמוק מעור בשרו"-- וחזי דמכתשא עמוק למחוור כתלגא. ומ״ש פה "ועמוק אין מראיה מן העור" מפרש ואם בהקא חוורתא כסידא. ושני הפירושים בלתי מסכימים עם דרך הספרא והגמרא

ושערה לא הפך לבן-- ר"ש דורש הכתיב, "ושערה" במפיק ר"ל שער הבהרת, לא שער המחיה. ומזה הוציא שני הדרושים (שבמשנה ז ח) שצריך ששער הבהרת יהפך ללבן לאפוקי אם הי׳ השער תוך המחיה, וכן אף אם היה תוך הבהרת אם לא היתה הבהרת כגריס רק בצירוף המחיה. וס"ל שמ״ש "ושער בנגע" [*פסוק ג] לא בא לריבוי כי צריך לגופיה למעט חוצה לו (כנ״ל ס׳ מו). ודעת חכמים דלכן קרינין שערה בלא מפיק שהי׳ שער א', שאף שער א׳ לא הפך (כנ״ל סי' מה) ועיקר הוא מ״ש בתחלה "שער בנגע הפך" ונגע שם כולל וגם המחיה בכלל נגע, הגם שאינה בכלל בהרת. ופלוגתא זו מובא בנגעים (פ״ד מ"ו). וצע״ק דבעלמא סבר ר״ש יש אם למקרא כמ״ש בסנהדריןב[[סנהדרין ד א|סנהדרין (דף ד')]] ועי׳ בתוס׳ שם ד״ה