התורה והמצוה ויקרא טז ג-ד: הבדלים בין גרסאות בדף

ודע שהיו לחז"ל בזה יסוד קיים שכל מקום שכפל שם היחוס מורה שכל אחד הוא ענין בפני עצמו ובמקום שלא נמצא שם היחוס על שם אחד, מורה שהוא טפל כמ"ש בספרי (תבוא פסקא שג) ''"ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה"-- תן לכל אחד ואחד את חלקו'' ר"ל לכן בא הלמ"ד כפול בכל אחד. ושם (ברכה סימן שנז) ''"לפרעה ולכל עבדיו ולכל עם ארצו"-- למצרים בפני עצמה, לפרעה בפני עצמו, לעבדיו בפני עצמן''. ובספרי (דברים פסקא ח) ''"לאברהם ליצחק וליעקב"-- כדאי אברהם לעצמו, כדאי יצחק לעצמו וכולי'', ושם (ברכה שנז) ''"ואת כל ארץ אפרים ומנשה" לפי שהיה גדעון צעיר סמכו הכתוב שנאמר "הנה אלפי הגל במנשה"'' רצונו לומר לכן לא כתוב "את מנשה" כי היה טפל ונסמך לאפרים.{{ססס}} ובמועד קטן דף כו ''נשיא ואב בית דין ושמועות רעות מנא לן? דכתיב "על שאול ועל יהונתן ועל עם ה' וכולי". אימא עד דאיתא כולהו. אמר ליה "על" הפסיק הענין''. ובמגילהוב[[מגילה ב ב|מגילה (דף ב:)]] ואימא פרזים ביד' מוקפים ביד' ובטו'?! מדכתיב "להיות עושים את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר"-- אי הוה כתיב "את יום ארבעה עשר וחמשה עשר, כדאמרת, השתא דכתיב "את יום..ואת יום" אתא "את" ופסק, הני בארבעה עשר והני בחמשה עשר ר"ל שאם טו' הוא טפל ועיקר הוא יד' לפרזים ולמוקפים היה לו לומר "ביום חמשה עשר" בלא מלת "את".

ובמ"ש שיטבול בין כל בגד פירש הראב"ד דהוה אמינא שילבש המכנסים ויפשיטם ויטבול וילבוש המכנסים והכתונת, ויפשיטם ויטבול וכולי. ואין צריך לדוחק הזה דהר כבר למדו הפוסקים ממימרא דרב [[ביצה יח א|ביצה (דף יח)]] דנדה טובלת בבגדיה והוא הדין כהן גדול ביום הכפורים.