התורה והמצוה ויקרא כב יא-יב: הבדלים בין גרסאות בדף

הם יאכלו בלחמו: מבואר אצלינו תמיד שכל מקום שהוסיף מלת "הוא" "הם" על סימן הגוף הנרמז בפעל בא למעט ''רק הם, לא זולתם'' וכמו שבארנו באילת השחר (כלל רט), ומיעט הבהמה. כי במה שכתוב "וכהן כי יקנה נפש" גם הבהמה בכלל, כמו שכתוב "מכה נפש בהמה ישלמנה". ובספרי נשא (פסקא כו) ובנזירוב[[נזיר מח א|נזיר (דף מח)]] ''"על נפש..לא יבא" שומע אני אף נפש בהמה..''. וממה שכתוב "אך אשר יאכל לכל נפש" מרבה גם נפש בהמה (ביצה דף ??). והאמת הוא שגם בהמת כהן אוכלת בכרשיני תרומה. ופה אמר "הם יאכלו בלחמו" ולא הבהמה, שלא תאכל לחם אדם משום הפסד תרומה אבל אוכלת מאכל בהמה דהא כתב "כי יקנה נפש".

וכתב הרמב"ם (פ"ו מהל' תרומות) ששני ענינים נכללו בלאו זה ( א ) אם תנשא לישראל שתהא אסורה בתרומה עד שגרשה או מת ( ב ) שאם תבעל לאסור לה ותעשה זונה או חללה הרי היא אסורה בתרומה לעולם כדין חלל. וז"ש ''מנין אלמנה לכ"ג וכולי ת"ל "לאיש זר"-- לאיש המאכיל'' ופירשו ביבמותב[[יבמות סח א|יבמות (דף סח)]] כי על הא' --בת כהן שנשאת לישראל-- הרי נלמד ממ"ש "ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה ושבה אל בית אביה" מכלל דמעיקרא לא אכלה. ועל זה רמז במ"ש שנית "וכל זר לא יאכל קדש" שכולל גם אשתו כמש"ש ואם כן מ"ש פה "לאיש זר" מורה שתהיה על ידי נשואין לזר אצלה שמחללה בביאתו-- אלמנה לכהן גדול והוא הדין יתר הפסולים.