כסף משנה/הלכות בכורות: הבדלים בין גרסאות בדף

ומ"ש או מאכילו למי שירצה אפי' לנכרי. במשנה פ"ה דבכורותד[[בכורות לב ב|בכורות (דף ל"ב:)]] פלוגתא דתנאי ופסק כב"ה.

מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובח"ל. כך היא הנוסחא האמיתית והכי משמע בסוף פ"ג דתמורהד[[תמורה כא א|תמורה (דף כ"א)]] ובפ' אלו טריפות (דף מ"ד:) אמרינן דאמרה ליה בת רב חסדא לרבא אבא שרי בוכרא ולא זבן מיניה בשרא ובפ' קמא דבכורותד[[בכורות ג ב|בכורות (דף ג':)]] רב מרי בר רחל ה"ל ההיא חיותא דהוה מקני לאודנייהו לנכרי ובפרק אין צדין (דף כ"ז:) ההוא גברא דאייתי בוכרא קמיה דרבא:

ומ"ש ואין מביאין בכורות מח"ל שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך וגו' אלא יאכל במומו ואם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב אלא יאכל במומו. בספ"ג דתמורהד[[תמורה כא א|תמורה (דף כ"א)]] פלוגתא דתנאי ופסק כר"ע. ודע שבספרי רבינו היה כתוב מצות בכור בהמה טהורה אינה נוהגת אלא בארץ וע"פ זה השיגו הראב"ד וכתב טעות היא זו גם הרמב"ן בהל' בכורות תמה עליו והקשה עליו כמה קושיות וכן הרשב"א והר"ן בתשובה וכולם ספר מוטעה נזדמן להם בדברי רבינו והגירסא שכתבתי בדבריו היא הכתובה בספרינו והיא הנוסחא האמיתית:

ומצוה זו נוהגת וכו'. בסוף שקלים (פ"ח מ"ח) ובפירקא בתרא דבכורותד[[בכורות נג א|בכורות (דף נ"ג)]] והכי איכא למילף מהנך שהבאתי גבי נוהגת בח"ל.

ומ"ש ואינה נוהגת במוקדשין כשהן בקדושתן קודם שיפדו בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית. משנה בפ' הזרוע (דף ק"ל) ופ"ב דבכורותד[[בכורות יד א|בכורות (דף י"ד)]]. ודע ששנינו במשנה הנזכרת דהא דאמרינן דקודם שיפדו פטורים מן הבכורה הא אחר שנפדו חייבים ה"מ בשקדם מום קבוע להקדשן אבל אם קדם הקדשן את מומן או מום עובר להקדשן ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע להקדשן אפי' אחר שנפדו פטורים מן הבכורה וביאר זה רבינו בפ' ה':

הכל חייבים בבכורה כהנים וכו'. משנה בפ"ב דבכורותד[[בכורות יג א|בכורות (דף י"ג)]].

ומ"ש אבל בכור אדם ובכור בהמה טמאה כהנים ולוים פטורין. משנה בפ"ק (דף ד') ופ"ב דבכורותד[[בכורות יג א|בכורות (דף י"ג)]]:

שנה של בכור היא שנה שנת לבנה תמימה וכו'. פ"ק דר"ה (דף י"ז) ופ"ה דערכיןד[[ערכין לא א|ערכין (דף ל"א)]] פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים:

נולדו לו שני טלאים וכו'. מימרא פ"ק דערכיןד[[ערכין לא ב|ערכין (דף ל"א:)]]:

הבכור אין פודין אותו וכו'. בר"פ כל פסולי המוקדשין (דף ל"א:) ופ"ק דתמורהד[[תמורה ה ב|תמורה (דף ה':)]]:

וכן אין מוכרין אותו כשהוא תם וכו' עד ואע"פ שהוא תמים. בפ"ק דתמורהד[[תמורה ח ב|תמורה (דף ח':)]]

המפשיט בכור בעל מום וכו'. בספ"ד דתמורהד[[תמורה כד א|תמורה (דף כ"ד)]] תניא דאין מרגילין בבכור ולא בפסולי המוקדשין ואוקימנא לה בתנאי דלית הלכתא כוותייהו. ומה שאמרו שם במערבא אמרי מפני שנראה כעובד עבודה בקדשים ר"י בר אבין אמר גזירה שמא יגדל מהם עדרים עדרים מפרש רבינו דאדר"א בר"ש קאי ולא כדפירש"י והרא"ש:

יוצא דופן והבא אחריו וכו'. משנה פ"ב דבכורותד[[בכורות יט א|בכורות (דף י"ט)]] וכר"ע.

רחל שילדה כמין עז וכו'. משנה בפרק ב' דבכורותד[[בכורות טז ב|בכורות (דף ט"ז:)]].

גיזת בכור אפילו בעל מום וכו'. בספ"ג דבכורותד[[בכורות כה ב|בכורות (דף כ"ה:)]] תניא בעלי מומין אסורים בכל שהו ומפרש לה ר"נ בגיזת בכור בעל מום שנתערבה בגיזי חולין ואע"ג דר' יוסי פליג ואמרינן בגמרא מאן ת"ק ר' יהודה וה"ל למיפסק כר' יוסי לגבי ר' יהודה הא איפסיקא התם בגמ' הלכה כר' יהודה אבל איכא למידק דאמרינן התם דאמרוה להא דר"נ קמיה דר' ירמיה וקרי להו בבלאי טפשאי וכו' לא שמיע להו הא דאמר ר"י מחלוקת בשבדק ולא מצא וכו' ור' אסי אמר ר"י מחלוקת בשבדק ומצא משמע דליתא להא דר"נ והיאך פסק רבינו כמותו. וי"ל דמשמע דלא פליגי אלא בפירושא דברייתא היכי מיתוקמא שפיר טפי אבל לענין דינא לא פליגי עליה:

האורג מלא הסיט מצמר הבכור וכו'. בפ"ג דערלה (משנה ג') האורג מלא הסיט מצמר בכור בבגד ידלק הבגד וכתב הר"ש מוקי לה בשלהי [[תמורה לד א|תמורה (דף ל"ד.)]] בדעבד מיניה צפרתא דחשיב ולא בטיל הא לאו הכי שרי דבטיל ברובא. ופירש"י שעשה מהאיסור צורת צפור דחשיב דמיפה ליה לכוליה [שק] ולא מיבטיל. ורבינו שלא חילק בין עבד מיניה צפרתא ללא עבד נראה שטעמו משום דלא מוקי בגמרא בדעבד מיניה צפרתא אלא למאי דקתני התם משער נזיר ומפטר חמור בשק ידלק השק וסובר רבינו דלא ילפינן מיניה לבכור אע"ג דכי הדדי מיתני במסכת ערלה דדוקא בשער נזיר ופטר חמור דלא חשיב הוא דפריך וליבטיל ברובא ואיצטריך לשנויי דעבדיה כצפרתא אבל גבי צמר בכור ל"ק לן דליבטיל ברובא דמלא הסיט צמר חשיב ולא בטיל אפי' בכמה אבל קשה על זה דגם בדין שער בשק לא חילק בסוף הל' פסולי המוקדשין. והר"י קורקוס ז"ל כתב שרבינו מפרש דלאו דוקא שארג צפרתא אלא ה"ק כיון שהוא מלא הסיט שראוי לצפרתא חשיב ולא בטיל דאי בעשה צפרתא דוקא מלא הסיט למה הוזכר. א"נ שסובר רבינו שאותה קושיא ואותו תירוץ הם דלא כהלכתא דהא קי"ל דבגד שאבד בו כלאים אינו בטל והא נמי דכוותה אע"פ שחילקו המפרשים לשאר איסורים רבינו אינו מחלק:

הלוקח עובר פרתו של נכרי וכו'. משנה בפ"ב דבכורותד[[בכורות יג א|בכורות (דף י"ג)]].

המקבל בהמה מן הנכרי וכו'. בריש [[בכורות ב ב|בכורות (דף ב':)]] ר"י אומר המקבל בהמה מן הנכרי וילדה מעלים אותה בשיווי ונותן חצי דמיו לכהן והנותן לו בקבלה כו' נותן כל דמיו לכהן וחכמים אומרים כל זמן שיד נכרי באמצע פטורה מן הבכורה וידוע דהלכה כחכמים:

המקבל צאן מן הנכרי בממון קצוב וכו'. משנה בפ"ב דבכורותד[[בכורות טז ב|בכורות (דף ט"ז:)]] ואיפלגו בה אמוראי ורבינו נתן כלל בדבר דכל ולדות שיש רשות לנכרי לגבות מהם פטורים וכל ולדות שאין לו רשות לגבות מהם חייבים ולדוגמא נקט ולדות וולדי ולדות ומפני כך השמיט מה ששנו במשנה העמיד ולדות תחת אמותיהם ולדי ולדות פטורים ולדי ולדי ולדות חייבים ולא איפלגו אמוראי אלא בכמה דורות הוא דרך להיות אחריות הנכרי עליהם ולדברי הכל דין זה שכתב רבינו אמת:

ישראל שנתן מעות לנכרי וכו' וכן אם קנה הנכרי מישראל בדיניהם וכו'. מימרא ברפ"ב דבכורותד[[בכורות יג א|בכורות (דף י"ג)]]:

הלוקח בהמה מן הנכרי וכו'. משנה ברפ"ג דבכורותד[[בכורות יט ב|בכורות (דף י"ט:)]] אם ספק יאכל במומו לבעלים:

ומ"ש וכן בהמה שהיא חולבת וכו'. בפ"ג דבכורותד[[בכורות כו ב|בכורות (דף כ"ו:)]] פלוגתא דר' יהושע ור"ע ופסק כר' יהושע דרביה הוא:

בהמה גסה שהפילה חררת דם וכו'. משנה פ"ג דבכורותד[[בכורות כא ב|בכורות (דף כ"א:)]].

ואין לנפלי בהמה פטירת רחם וכו'. בפ' שלישי דבכורותד[[בכורות נב א|בכורות (דף נ"ב)]].

רחל שלא בכרה וכו'. בפרק שני דבכורותד[[בכורות יז א|בכורות (דף י"ז)]] פלוגתא דרבי יוסי הגלילי וחכמים במשנה ופסק כחכמים.

מי שהיה בעדרו מבכרות וכו'. משנה פ"ג דבכורותד[[בכורות כג ב|בכורות (דף כ"ג:)]]:

שנים שהפקידו שני זכרים וכו'. פ"ב דבכורותד[[בכורות יח ב|בכורות (דף י"ח:)]] הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק וכו' ובאחד שהפקיד אצל בעל הבית שהמוציא מחבירו עליו הראיה לא נחלקו אלא בחצר בעה"ב ורועה כהן ר"ט סבר אקנויי קא מקני ליה בחצירו וניחא ליה דלתעביד מצוה וה"ל כשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק ור"ע סבר כיון דאית ליה פסידא לא מקני ליה מדעם וה"ל כאחד שהפקיד אצל בעה"ב שהמע"ה ופסק הלכה כר"ע:

כל הקדשים שקדם להם מום קבוע להקדשן וכו'. משנה פ"ב דבכורותד[[בכורות יד א|בכורות (דף י"ד)]] ופרק הזרוע (דף ק"ל):

אבל הלוקח בהמה וכו'. בספ"ק דבכורותד[[בכורות יב ב|בכורות (דף י"ב:)]] אמר רב חסדא בהמת שביעית פטורה מן הבכורה וכו' לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ופירש"י לשריפה ואי מיחייב בבכור סלקי אימורים לגבוה עכ"ל. והראב"ד השיג על רבינו שכתב ולא לסחורה ולא ה"ל לכתוב אלא ולא לשריפה כמו שאמרו בגמרא. ונראה שבנוסחת רבינו היה כתוב ולא לסחורה.

מעשר בהמה נוהג בחולין. משנה בר"פ בתרא דבכורותד[[בכורות נג א|בכורות (דף נ"ג)]].

ומ"ש ואם היה בעל מום וכו'. בפרקא בתרא דבכורותד[[בכורות נז א|בכורות (דף נ"ז)]] אמרינן דמעשר לא פסיל ביה מומא:

מעשר בהמה אסור למכרו כשהוא תמים וכו'. בפ"ק דמעשר שני תנן מעשר בהמה אין מוכרים אותו תמים חי ולא בעל מום חי ושחוט וכתב ה"ר עובדיה תמים חי והה"נ שחוט וכו' ואיידי דבעי למיתני סיפא גבי בכור מוכרים אותו תמים חי תנא נמי רישא תמים חי. ובפ"ק דתמורהד[[תמורה ה ב|תמורה (דף ה':)]] ובר"פ כל פסולי המוקדשין (דף ל"א:) תניא במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום ופירש"י לא יגאל ואינו נמכר דגמרינן מלא יגאל (דחרמים) כדלקמן.

הכל נכנסים לדיר להתעשר וכו' עד אינו מתעשר. משנה וגמרא בפירקא בתרא דבכורותד[[בכורות נז א|בכורות (דף נ"ז)]]. ודע דאמרינן בפ"ק דזבחים ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר ואיני יודע למה השמיטו רבינו:

מי שהיו לו עשרה טלאים וכו'. במשנה פרק בתרא דבכורותד[[בכורות נח ב|בכורות (דף נ"ח:)]] פלוגתא דתנאי ופסק כת"ק:

היו לו חמשה טלאים בירושלים וכו' עד ט"ז מיל. במשנה פירקא בתרא דבכורותד[[בכורות נד ב|בכורות (דף נ"ד:)]]:

כל הנולדים מאחד בתשרי עד כ"ט באלול וכו' עד אין מצטרפין. משנה בפ' בתרא דבכורותד[[בכורות נז ב|בכורות (דף נ"ז:)]]:

קבעו חכמים ג' זמנים בשנה וכו'. פ' בתרא דבכורותד[[בכורות נז ב|בכורות (דף נ"ז:)]] פלוגתא דתנאי ופסק כר"ע.

המכניס צאן לדיר וכו'. ברייתא בסוף [[בכורות ס ב|בכורות (דף ס':)]] ומשנה בנזיר פ' ב"ש (דף ל"א).

ומ"ש בד"א כשהיה המונה הוא בעל הבהמות וכו'. מימרא בסוף [[בכורות סא א|בכורות (דף ס"א)]] ופסק כרב פפא לגבי רב פפי והכי קי"ל בכל דוכתא דטעות שליח בכל שהוא דא"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי:

היה מונה היוצאים וכו' עד סוף הפרק. משנה בפרק בתרא דבכורותד[[בכורות נח ב|בכורות (דף נ"ח:)]]: